רולה אבו אל היג'א, אחות ברמב"ם, לא חשבה פעמיים כשביקשו ממנה להתנדב למחלקת הקורונה בבית החולים. היא יצרה קשה מיוחד עם החולים הקשים שאת חלקם ליוותה ברגעיהם האחרונים. "מעולם לא נשברתי ככה", היא מספרת על הפרידה מאחד המטופלים שנפטר. "חודש שלם הייתי לצידו במשך שעות, דיברתי איתו והתפללתי בשבילו - ואחר כך ראיתי אותו בתוך שקית שחורה".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
למשפחות החולים לא מתאפשר להיות לצידם בשל החשש להידבקות בנגיף, וכך מוצאים את עצמם הצוותים הרפואיים ובמיוחד האחים והאחיות, מלווים במשך שעות ארוכות את המטופלים ברגעים הקשים. רולה מתנחמת בידיעה שברגעים האחרונים של המטופלים שנפטרו היא הייתה יכולה להיות שם בשבילם.
ע', חולה קשה בן 80 פלוס הגיע למחלקת הקורונה ומצבו כבר הלך והשתפר, אך אז באופן פתאומי חלה הידרדרות ואחרי כמה שעות הוא נפטר בערב החג. "ראינו כבר את האור", רולה מספרת. "קיווינו שהוא יזכה לראות את המשפחה שלו".
האחות המסורה לקחה מאוד קשה את המקרה של ע' ולמרות שמעולם לא באמת דיברה איתו היא הרגישה שהיה לה חלק משמעותי בסוף חייו. רולה מספרת שהייתה יושבת איתו שעתיים לבד בחדר שבו היה מאושפז וכל מה שרצתה היה לדבר איתו. "קישקשתי איתו מידי פעם גם כשהוא לא הגיב", היא נזכרת. "סיפרתי לו מה קורה בחוץ. אמרתי לו שאני מקווה שהוא יפקח את העיניים ויזכה לראות אותי ואם זה יקרה, שלא יפחד מהחליפה המוזרה שאני לובשת. פעם גם סיפרתי לו קצת על עצמי".
ברגעים האחרונים של החולים חשוב לרולה ולאחיות שעובדות לצידה לתת להם את ההרגשה הכי טובה שהן יכולות. הן דואגות לרחוץ אותם, לשים בושם או קרם אם יש, לדבר איתם ולתת להם הרגשה שהם לא לבד.
עם אחת החולות הקשות שרולה ליוותה היה לה רגע שהיא לא תשכח: "התפללתי בשבילה שיהיה לה יותר טוב ושהיא לא תסבול ואחרי כמה שעות היא נפטרה". רולה ואחות נוספת היו גם אלו שהכניסו אותה לשקית השחורה שבה היא הועברה לחדר המתים כדי למנוע אפשרות של הדבקה.
"זאת הפעם הראשונה שנשברתי, הרגשתי כמו בסרט", היא מספרת. "זה היה בשתיים בלילה, הייתה דממה בבית החולים ואנחנו מכניסים את הנפטרת לתוך שקית כשאנחנו בתוך החליפות שלנו ונראות כמו חייזרים. זאת חוויה שתלווה אותי לכל החיים".