מעיין זמיר, מפעילת ימי הולדת וחוגים לילדים, הקימה היום (חמישי) את זעקתם של העצמאיים הקטנים, אותם עצמאיים שקיבלו בפרק הזמן של כמעט חודשיים – 2,000 שקל בלבד. זמיר מסבירה בדמעות שעוד לפני משבר הקורונה היה קשה להתקיים ועכשיו המצב נהיה ממש בלתי נסבל, עד כדי פנייה לאנשים שיעזרו לה לקבל אוכל. ראש אגף התקציבים במשרד האוצר שמע אותה באולפן ואמר: "אנחנו היום מביאים, אני מקווה, בערב לממשלה את ההחלטה על המענק השני".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"אנחנו שקופים", הסבירה זמיר ביראיון שהעניקה לרינה מצליח. "אני לא אדם עצלן ויש אנשים שיצקצקו ויגידו "לכי תעבדי במשהו אחר", רציתי לעבוד במשהו אחר אבל אני בהריון מתקדם וכבר מהלחץ ומהפחד הרופא פשוט הכריח אותי להישאר בבית. אנחנו נשארים בלי אוכל, אני פעם ראשונה בחיים שלי הייתי צריכה לבקש תלושים של הרווחה ללכת לקנות אוכל".
"אין לי כסף לאוכל, אין לי כסף לשלם שכירות לבית. סגרתם את הברז, אין לי מושג מתי נחזור. כולם אומרים אנחנו האחרונים שנחזור. הקטנים, אלו שבאים לשמח את הילדים, אנחנו נחזור אחרונים. כן אני חיה מהיד לפה, קשה להתקיים במדינה הזו, היוקר מחייה פה הוא מטורף, אי אפשר לחסוך פה".
מעיין מקימה את הצעקה שלה לאחר שבמשך שלוש שנים עברה טיפולי פוריות בסופם הגיע ילד, אולם כעת המצב מפחיד אותה עוד יותר: "אנחנו חודשיים בלי כסף, אני בוכה לבעלת בית שלי, אני מתחננת בפניה, מה אתם רוצים שנעשה? אני עם ילד בבטן שחיכיתי לו שלוש שנים עם טיפולי פוריות, לאן אני אלך איתו? מה הם חושבים לעצמם? אני צועקת את הכאב שלי. תשחררו את הכסף, אתם מקבלים משכורת כל חודש, אנחנו לא. זה פשוט בלתי נסבל".
שאול מרידור, ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, ישב באולפן בזמן הראיון עם זמיר וניסה להגיב לדבריה: "אנחנו היום מביאים, אני מקווה, בערב לממשלה את ההחלטה על המענק השני, אותה פעימה שנייה שמעיין דיברה עליה. היא רחבה הרבה יותר גם בכמות המקבלים וגם בכסף. אנחנו עושים הרבה ויש הרבה ביקורת, חלקה מוצדקת. אי אפשר לפתור את כל הבעיות. הפתרון האמיתי למעיין ולהרבה מאוד אנשים במצבה הוא לפתוח את המשק, אין לנו ברירה".
אמנם מרידור מדבר על פתיחת המשק אך נראה בינתיים שהבנקים לא ששים לעזור לאזרח הפשוט. זמיר מספרת שהתקשרה למנהלת הבנק לבקש דחייה בהחזר ההלוואה: "ביקשתי שלושה חודשים של דחייה, מה המנהלת בבנק אמרה לי? שלושת אלפים שקל ריבית על שלושה חודשים של דחייה. היא אמרה לי "מה את רוצה אנחנו בנק, שלא נקרוס", אמרתי לה: אתם לא תקרסו, אני אקרוס!".