זה נשמע אולי פריווילגי להתלונן על דברים כמו דלק לטיולים או מתנה לילד, אבל הסיפור של הקורונה הכלכלית הוא לא רק העניים שהגיעו לחרפת רעב. הסיפור הוא גם מעמד הביניים. אנשים שכבר חשבו שהסתדרו בחיים, למדו לתואר או שניים, עבדו, הרוויחו טוב ועל סמך זה התחייבו להוצאות. פתאום ברגע אחד הם מצאו את עצמם בטריטוריה לא מוכרת. אורן, ריקי ושיר היו רגילים לקבל משכורות גבוהות, וכעת כשהם מובטלים, גילו ששוק חיפוש העבודה כבר לא מה שהכירו.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אורן חפץ, בן 49 ונשוי עם 4 ילדים, היה סמנכ"ל בחברה לייעוץ עסקי וקיבל משכורת של כ-30,000 שקלים בחודש. היו לו חיים נוחים עד שהגיעה הקורונה: "ביום אחד נסגרה הבסטה, כל החטיבה שהקמתי למעשה לא קיימת ואני פוטרתי", סיפר אורן ואמר שהוא לא חשב שזה יהיה שונה משאר העבודות שכבר החליף בחייו, אך הופתע לגלות: "אף אחד לא מגייס. השוק לא קיים".
"שרפתי את כל החסכונות שלי - פנסיה, קרנות השתלמות, כל מה שיש", שיתף אורן והוסיף: "משתדלים מאוד לא לייצר חובות, נעזרים בהורים ובמשפחה. היום אני מחשבן נסיעה באוטו בדלק, זה לא קרה לי מעולם".
ריקי יעקובי, בת 50 ונשואה עם 3 ילדים, עבדה כסוכנת נסיעות מצליחה, ועכשיו, אחרי כמעט 30 שנה במקצוע, היא עושה קורס ביוטיוב של כתיבת קורות חיים כדי לחזור ולעבוד במשרה חדשה. "שלחתי עשרות קורות חיים, קיבלתי שני טלפונים מאול ג'ובס כשבאחד מהם הוצעה לי משרה של 31 שקלים לשעה", סיפרה.
"נורא, פשוט נורא. אני מרגישה חסרת תועלת. זה פשוט להרגיש לא שווה יותר, לא צריכים אותי יותר", שיתפה ריקי בתחושותיה הקשות. "לבן שלי יש יום הולדת עוד שבוע ואני כאילו חושבת: לקנות מתנה או לא לקנות מתנה? בדרך כלל אנחנו יוצאים למסעדה. אבל עכשיו, חד-משמעית לא".
שיר הורביץ, בת 45 ונשואה עם 2 ילדים, הייתה קניינית ומנהלת קולקציה בחברות אופנה עם 15 שנות ניסיון בתחום. היא חיפשה עבודה עוד לפני הקורונה אבל מרגישה על בשרה את המלכוד של בני גילה. גם כשירצו להתפשר בעבודה ובשכר יבואו צמד המילים האלה: "אובר קווליפייד".
"היא אמרה לי: אני לא מבינה איך את, עם הניסיון שלך ועם הידע שלך, רוצה לעשות את זה", שיר שיתפה בשיחה שניהלה עם מגייסת למשרת שירות לקוחות בחברת אופנה, "אמרתי לה שאני רוצה לעבוד. ואז היא אמרה: אני לא יכולה לקחת מישהי כזאת לתפקיד, היא לא תחזיק הרבה זמן מעמד, זה לא מעניין".
שיר מספרת שיש לה בית יפה, אוטו, והמקרר שלהם תמיד מלא אבל כעת המצב מצריך חשיבה מחודשת. "בפועל אנחנו חיים בתקציב מאוד מאוד מצומצם ומדויק. הילדים שלי, אני מודה, אני דוחה את טיפולי השיניים שלהם, את השיעורים הפרטיים".
פרופסור דורון לביא, מומחה לכלכלה ציבורית ממכללת תל חי במסר למובטלים: "אין ברירה, אותם אנשים שהרוויחו הרבה מאוד כסף, צריכים לעשות שלושה דברים: אחד - להפנים את המצב, שתיים - לצמצם הוצאות ושלוש - להתפשר על מקומות העבודה, כי היום מה שהם יכולים למצוא ב-12,000 שקל בחודש יכול להיות שבעוד שנה גם זה לא יהיה קיים".
חשוב לזכור - ההשפעה של המובטלים ממעמד הביניים היא קריטית. האנשים האלה הם בעצם עמוד השדרה, המנוע של הכלכלה הישראלית. פרופסור לביא העלה את בעיית המעגליות של צמצום ההוצאות: "אותם אנשים יצמצמו הוצאות, הם קונים פחות, העסקים צריכים בעצם פחות עובדים בגלל שמוכרים פחות וזה מעגל שהולך ומגביר את עצמו ובסופו של דבר ייקח הרבה מאוד שנים עד שהמשק יחזור חזרה ויתרומם".