במבצע "צוק איתן" בשנת 2014 מצא את עצמו משה לוי, סמנכ"ל לוגיסטיקה בארגון "איחוד הצלה", מבלה הרבה מאוד זמן בשטח בגבול הרצועה, יחד עם שאר חבריו לארגון. כדי לעשות סדר ולייעל את העבודה, הוא פתח קבוצת וואטסאפ. באותם ימים, הוא לא דמיין אפילו שבהמשך היא תהפוך לקבוצה המונית עם כמה מהמאפיינים הכי ישראליים שיש: תיעוד ושיתוף של כל מה שקורה במדינה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
קבוצת הווטסאפ "מדברים תקשורת" מעבירה עשרות סרטונים ותמונות מדי יום מהחיים בישראל. כשכל אזרח שחמוש בסלולרי הוא היום גם חצי עיתונאי ואיש דוקו בעצמו, הקבוצה הפכה לכלי שמשמש לעתים גם את אמצעי התקשורת הממוסדים, לצורך קבלת אינדיקציות למתרחש בשטח. אבל זו ממש לא הייתה הכוונה של הקבוצה כשהיא נפתחה.
תחילת הדרך - סיוע לחיילים בשטח
"בצוק איתן פגשנו חיילים בשטח ושאלנו אותם אם הם צריכים משהו, בניסיון לסייע להם בשהות המורכבת", סיפר לוי. "אחד ביקש פלסטרים, לשני נגמרו הדאודורנטים, אחר צריך תחתונים. מפה לשם התחלנו לנסות להרים בקבוצת הוואטסאפ תרומות לחיילים, מממתקים ועד גרביים ותחתונים".
שמה של קבוצת הסיוע צבר תאוצה והצטרפו אליה עוד ועוד אנשים. "הורים ללוחמים שהיו בחזית יצרו איתנו קשר וביקשו שנעביר דברים לבן שלהם, שנמצא בשטח כינוס לפני כניסה לרצועה", נזכר לוי.
כשמבצע צוק איתן הסתיים, הקבוצה, במקום לגווע, דווקא צברה תאוצה. בין השאר - הודות להצטרפותם של דוברים ועיתונאים. לוי שינה את ייעודה של הקבוצה: "בתור מנהל ביקשתי מכל חבר בקבוצה שיעביר את המידע שקשור אליו, אם זה פראמדיק שיספר על אירועים חריגים בגזרתו ואם זה כתב משטרה או כתב ירושלים, שיספרו על מה ששמעו".
"אין מקום לפרשנויות"
תקופת פיגועי הדקירה של מחבלים בודדים הציפה את הקבוצה של לוי בתיעודים מזירות הפיגועים. לוי גם קבע כלל ברור – לא מכניסים פוליטיקה לקבוצה. "זו קבוצה מבצעית כך שאין מקום לכל הפרשנויות וההתנצחויות האלה", הסביר.
קבוצת "אנשי הדממה" הוקמה ב-2014, שנתיים אחרי "מדברים תקשורת", על ידי יוסי בר-לב. ליאור עקיבא, מנהל ביטחון ברשת מלונות, לקח את המושכות לפני כמה שנים - והוא מעיד על שוק נרחב של "מכורים" רבים לחדשות.
"התחלנו כקבוצת חברים סגורה שבה דיווחנו אחד לשני על כל מיני אירועים חריגים שמתרחשים ברחבי הארץ - אירועי פח"ע (פעילות חבלנית עוינת), אירועים פליליים, שרפות ועוד", סיפר עקיבא.
החברים בקבוצה דרבנו אחד את השני להשיג תיעוד מזירות של אירועים, או להגיע בעצמם ולצלם. "במהלך השנים הקבוצות גדלו וכך גם הכוח והנוכחות שלנו", אמר עקיבא. "יש לנו אנשים מכל הארץ וכך אנחנו יכולים לשים יד במהרה על כל תמונה או סרטון מאירוע מתפרץ".
עובדים עם התקשורת הממוסדת
לפני שנתיים עקיבא הרחיב את הפעילות של הקבוצה לעוד רשתות חברתיות מלבד הוואטסאפ: "אנחנו עובדים עם כולם - טלוויזיה, אתרי אינטרנט, רדיו, עיתונים".
בניגוד לכלי התקשורת הממוסדים, בקבוצות השיתוף אין עיתונאים ועורכים, שתפקידם לסנן את המידע, לבדוק את מהימנותו ולוודא שהוא עובד לפי כללי המשפט, הצנזורה והאתיקה. פיקוח כזה, אם בכלל מתקיים, נערך על ידי מנהלי הקבוצות, וגם אז - בדיעבד.
"כמובן שאם מתפרסם צו איסור פרסום או שהצנזורה לא מתירה פרטים לפרסום, אנחנו מצטרפים אליהם ושומרים על הכללים", טען עקיבא. עמיתו מ"מדברים תקשורת" הסביר: "היו כמה מקרים שמנענו פרסומים מחשש לפגיעה בזכויות יוצרים של צלמים".
בדומה לתחומי חיים רבים, עידן הקורונה שינה גם את המציאות של קבוצות השיתוף. כשכולם מסוגרים בטווח 100 מטרים, כמות הצילומים יורדת. "השמיכה קצרה, מה שמקשה עלינו להגיע לשטח ולהשיג ראשונים את התיעודים מהזירה", שיתף עקיבא. אבל אפשר לסמוך על הישראלים - הם ימשיכו לתעד ולשתף גם בתנאים קשים.