בעקבות התפשטות נגיף הקורונה ברחבי הארץ, קשישים רבים נאלצים להישאר בבידוד בביתם, ללא עזרה, הרחק מהמשפחה או מחברה כלשהי - וההזנחה של בעיית הבדידות של האוכלוסייה המבוגרת שהייתה פה בשגרה רק מתעצמת. יחד עם הרצון להגן על הקשישים, צריך להבין שהבידוד הזה הוא מסוכן לא פחות - גם לגוף וגם לנפש.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
כוכבה גבאי בת ה-80 מחדרה מתגוררת לבדה, לאחר שבעלה משה הועבר למוסד סיעודי בשל מחלת האלצהיימר. כבר שלושה שבועות היא לא יצאה מהבית, ומהרגע שביקשו מהמוסד הסיעודי של בעלה שלא תגיע כדי לא לסכן אותו – היא יושבת ומחכה לשיחה היומית שלהם. פעם ביום צוות המקום מחבר ביניהם בשיחת וידאו, כדי שמשה לא ישכח אותה – ועבורה זו הסיבה לקום בבוקר.
יש לה ילדה עם אוטיזם שגרה בהוסטל של אקי"ם וילדה שחזרה בתשובה שמתקשה לעזור לה. את הזמן שלפני הקורונה היא בעיקר העבירה עם בעלה, יצאה לסידורים, לגינה ולמפגשים עם אנשים שעכשיו כל-כך חסרים לה.
"עד עכשיו אני לא ביקשתי כלום כי רציתי להסתדר לבד"
גבאי סיפרה שאת הזמן בבידוד היא מבלה לרוב בסריגה ובצפייה בטלוויזיה: "אני סורגת, עוד פעם עושה איזה כלי, עוד פעם מנקה את הידית. מה שאפשר, זה הכל. אני לא יכולה לקרוא כי יש לי בעיות עיניים". היא הוסיפה כי עכשיו היא הגיעה למצב בו היא צריכה לבקש עזרה: "עד עכשיו אני לא ביקשתי כלום כי רציתי להסתדר לבד. אבל זה לא הלך".
מלבד הבדידות, ההסתגרות בבית מייצרת גם קשיים כלכליים רבים. עם קצבה מביטוח לאומי גבאי, ועוד קשישים רבים, מתקשים לשלם על הכל. "אני התביישתי לבקש עד עכשיו, לא מהרווחה ולא "מתגבור" כי כמה אפשר? בטוח שיש עוד יותר גרועים ממני אולי, אבל אני לא יכולה יותר", סיפרה בכאב.
"לא מסוגלת להעלות במדרגות אפילו שקית חלב"
כמו גבאי, גם אביגיל עימנואלוף בת ה-86 מירושלים לא יצאה מביתה כבר שלושה שבועות. "היו לי 2 ילדים, אחד נפטר בגיל 45 מסרטן המעי הגס ויש לי עוד בן אחד, שכעת פוחד לבוא כי הוא עובד ב'דן'", סיפרה.
יהודית היא המטפלת הסיעודית שלה, שאיתה כבר 18 שנים ולמרות המצב, היא ממשיכה עדיין להגיע אליה מדי יום. "היא עוזרת לי להתקלח ולהתלבש, אם זה מלוכלך היא אומרת לי כי אני לא רואה והיא קונה לי את כל המצרכים, כי אני לא מסוגלת להעלות במדרגות אפילו שקית חלב", הוסיפה עימנואלוף.
בשבוע שעבר כשהממשלה הודיעה על אפשרות של ביטול התחבורה הציבורית היא לא ישנה בלילה - כי ללא העזרה של יהודית היא לא יכולה להסתדר בבית: "הבדידות כבר נמצאת בבית ואני לא יודעת מה אני אעשה. אי אפשר לנתק אותנו, אנחנו עוד חיים".