מטר מכינרת מלאה ואי אחד שנעלם: מפלס האגם הלאומי היה בשנים האחרונות בשפל מתמיד, אולם השנה המצב השתנה לגמרי – בשל הגשמים הרבים, מפלס המים ממשיך לעלות מדי יום ואנו נמצאים רק מטר אחד מהקו האדום העליון. השבוע ירדנו מתחת לפני המים, אל קרקעית האי מול קיבוץ מעגן - עם צוללן.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בסוף 2018 צעדנו כאן ברגל - מחוף מעגן אל האי. רצף של קרקע באגם שמפלסו בשפל. עכשיו ניתן להגיע אליו רק באמצעות סירה או קיאק. הזיכרון היחידי הנראה לעין של האי המוצף הם צמחי האשלים הגבוהים שצמחו עליו במשך השנים ועדיין מבצבצים מתוך המים. גם אותם אשלים, על פי הערכות, צפויים להיעלם מתחת למים בחודשים הקרובים, מכיוון שבכל יום מפלס הכינרת עולה בקצב של סנטימטר וחצי עד שני סנטימטרים.
אסף גרינוולד, מפעיל ערוץ היוטיוב Assaf Grinwald, הצטרף אלינו כדי למדוד את גובה המים על האי. גרינוולד החזיק בצדו האחד של אמצעי המדידה וצלל לכיוון הקרקעית. התוצאה: עומק של 2.80 מטרים.
הצילומים של גרינוולד מתחת למים חשפו את המראה של האי היום: צמחים רבים, שצמחו בזמן שהאי עוד היה מעל פני המים, מקיפים את גרינוולד ומקשים עליו את התנועה והצלילה במקום.
המפלס ממשיך לעלות - מתי סכר דגניה ייפתח?
המונח "כינרת מלאה" או "קו אדום עליון" נקבע בשנת 1969, שהייתה השנה הגשומה ביותר ב-100 השנים האחרונות. באותה שנה טבריה והקיבוצים שמסביב לימה הוצפו וסבלו מנזק משמעותי. אז הוחלט שהקו האדום העליון יהיה הגבול - "רגע לפני שהכינרת גולשת".
בעקבות העלייה המשמעותית במפלס המים, רשות המים קבעה בשבוע שעבר מה הן הנקודות הקריטיות לגובה מפלס המים בהן תינתן הוראה לפתיחת סכר דגניה, דרכו יזרמו המים לירדן. הסכר, שנמצא בחלקה הדרומי של הכינרת, מווסת את זרימת המים דרומה לכיוון ים המלח.
בשנה גשומה במיוחד, בה מפלס המים עולה ומתקרב לקו האדום העליון, על רשות המים להחליט אם לאשר את פתיחת הסכר בכדי למנוע הצפות ביישובים השוכנים לחופי הכינרת.
סכר דגניה המפורסם, שאולי עוד ייפתח השנה, נבנה ב-1932 כשתפקידו היה לדאוג שמים ייצאו מהכינרת לתחנת החשמל של רוטנברג שפעלה באותם שנים. היום הוא שומר על גובה מפלס המים בכינרת.