נדמה שבישראל 2020 השיח הפוליטי מעורר הדים, ודעות שנמצאות מחוץ לקונצנזוס עלולות לגבות מחיר ממי שמביע אותן בפומבי. בעידן הרשתות החברתיות, ולאחר 3 מערכות בחירות רוויות השמצות הדדיות, היצרים הולכים ומתלהטים – ולא רק בקרב הפוליטיקאים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אסנת חגי, הסייעת שהסירה את תמונתו של ראש הממשלה נתניהו מהגן בו עבדה, החליטה לעזוב את הארץ בחודש הקרוב בעקבות גל שנאה שספגה ברשתות החברתיות. "אדם שמואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים לא יכול לשמש דוגמה טובה לילדים שלי. חרה לי לראות את התמונה שלו על הקיר ולכן ביצעתי את האקט הזה", הסבירה אסנת את העילה למעשה.
בעקבות פוסט שהעלתה לעמוד הפייסבוק שלה, התגובות לא איחרו לבוא: הראפר "הצל" שיתף מיד את הווידאו, וקרא לפטר אותה. שר החינוך רפי פרץ מיד הכריע שהיא תזומן לבירור. מאותו רגע – תיבת ההודעות שלה התמלאה בהודעות נאצה קשות.
את העבודה היא החליטה לעזוב באופן מיידי, וכאמור – בקרוב מאוד היא תעזוב את הארץ בעקבות תחושת הפחד שהיא חווה בחודשים האחרונים. " לכל בן אדם מותר להביע את דעתו בפוליטיקה, מותר להסכים ומותר שלא – אבל אי אפשר לאיים על הילדים שלי", אומרת אסנת בבכי.
לא מעט מקרים כאלה מסתיימים בפיטורים כואבים: אחד מהם הוא אבי כץ, ששימש כמאייר בעיתון ה"ג'רוזלם פוסט" ופוטר בגלל קריקטורה בנושא חוק הלאום שזכתה לתגובות חריפות, בחלקן הוא אף הואשם באנטישמיות. לאחר פרסום הקריקטורה, הוחלט להפסיק את העסקתו בעיתון בעקבות איומי קוראים להפסיק את המנוי לעיתון. "מאז המקרה אני מקבל פחות פניות לעבודה", הוא חושף. "אפשר להגיד שאני חלל בשדה הקרב של חופש הדיבור".
מורים בבתי הספר לעיתים לא יכולים לחמוק מעיסוק בתכנים פוליטיים בכיתה וחשופים לא אחת לביקורת על דבריהם בכיתות. המורה שהפך בעל כורחו לסמל התופעה היה אדם ורטה, שלפני כשש שנים תלמידה שלו בשם סיפרה שהוא מביע דעות שמאל בכיתה, ובעקבות כך פרצה מהומה. ורטה זומן לשימוע, ניצח בו אך לאחר כמה חודשים פוטר בטענה לקיצוצים.
מקרה דומה שקרה לאחרונה הוא של המורה לאזרחות מאיר ברוכין, שפוטר בחודש האחרון מעבודתו בתיכון עירוני ט' בראשון לציון, אחרי שנטען שאמר לתלמידים מילים קשות על חיילי צה"ל ועל מגילת העצמאות. לגבי דבריו בשיעורים יש מספר גרסאות: "הוא קרא למגילת העצמאות 'מסמך טיפשי'", אומר אחד מתלמידיו. תלמיד אחר מכיתה י"א סיפר ש"הוא כינה את חיסול קאסם סולימני כפיגוע רצח של ישראל".
"פיטוריו של מאיר הם הפסד גדול לבית הספר שלי. דעותיו שונות לחלוטין משלי ואמירותיו הרתיחו אותי מאוד, אבל הודות לשיעורים שלו נחשפתי לדברים שמעולם לא הייתי שומעת", אומרת טלי תלמידת כיתה י"ב בבית הספר בראשון לציון. ברוכין עצמו אמר בראיון לעיתון "הארץ" שהוא מאמין שחובתו של המורה לאזרחות היא להנכיח בכיתה את המיעוט.
בעיקר אנשי שמאל נאלצים להתמודד עם הנושא הזה, אבל גם בצד הימני של המפה הפוליטית קורים מקרים כאלה. ארז צדוק הוא בעלים ומנכ"ל של קרן השקעות, שמרבה להביע דעות ימין באתרי ימין ובערוץ 20, וטוען שאיבד ככה לקוחות. "לקוח אחד התקשר אליי ואמר שהוא רוצה לעזוב, וכששאלתי אותו מה הסיבה – הוא גמגם ואמר לי 'זה בגלל שאתה בעד הכיבוש'", אומר צדוק. הוא מספר ששמע את אותה סיבה מארבעה לקוחות שמשכו את ההשקעה ועזבו. " הייתה כאן עוגמת נפש. אמנם לא נפגעתי מזה כלכלית; אם זה היה המצב – יכול להיות שהייתי מתנהל אחרת", הוא מודה.
גם בעבר היו אנשים שפוטרו מעבודתם בגלל הבעת דעה פוליטית. לפעמים בצדק, לפעמים בלעדיו. אלא שהקיטוב העצום שנפער בחברה הישראלית מקצין היום כמעט כל התבטאות לאומץ לב או לבגידה במולדת. כל הבעת דעה הופכת לכלי נשק פוטנציאלי במלחמה הפוליטית, והנפגעים במלחמה הזאת מתרבים והולכים.