מיד אחרי חתונתה, הבחינה ר', בת 37 מצפון הארץ, כי בעלה הופך תוקפני ואלים יותר ויותר. "בהתחלה היו התקפי זעם, אבל זה לא היה כלפי, זה היה כלפי חברים שלו", היא נזכרת. בהמשך, שמה לב איך בהדרגה הוא מנתק אותה מחברותיה וממשפחתה, קובע לה עם מי להיפגש ובודק את הטלפון הסלולרי שלה. "הרגשתי רגשות אשם. היית חסרת ביטחון", היא מספרת. "אצלנו במגזר הערבי את לא יכולה ככה לסיים את הקשר. אז מתחיל מסע הישרדות".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
היחס של בעלה של ר' הלך והחמיר. "בעיטות, משיכות בשיער, לגרור אותי על הרצפה. כל הזמן את במתח", היא משחזרת. "פעם אחת נכנסתי הביתה עם הבנות שלי והוא העיף את הצלחת שלו לפנים שלי ודפק את הראש שלי בקיר במשך חצי שעה. אמרתי לעצמי זהו. בפעם ה-15 שמתי לזה קץ.
ר' הגישה תלונה במשטרה אך במהרה החלה לקבל איומים על חייה ועל חיי בני משפחתה. היא נאלצה למשוך את התלונה וכשהסבירה לשופט כיצד היא בעצם מרגישה בטוחה עם בעלה, לא נדלקו נורות אדומות. כשחזרה הביתה, המצב – כצפוי - החמיר במהרה. "הוא היה נועל אותי בחדר ויוצא לעבודה, כמו חיה". לבסוף, בנותיה של ר' נתנו לה את האומץ לעזוב: "הגדולה אמרה לי 'די אמא, אנחנו לא נשארים בבית הזה'. הקטנה ארזה מזוודה עם הבגדים שלה ואמרה – 'אמא, היום אנחנו עוזבים'".
ר' עברה למקלט לנשים מוכות, שם קיבלה סיוע בהליך הגירושין. לפני 4 חודשים יצאה מהמקלט והחלה לבנות את חייה מחדש בתנאים בלתי אפשריים. "הילדות צריכות טיפול נפשי, הן צריכות פסיכולוגים", היא מסבירה. "אין לי את הכסף הזה. זה מאוד קשה".