ראש עיריית שדרות לשעבר, אלי מויאל, הלך אמש (שלישי) לעולמו, זאת אחרי שעבר התקף לב ואושפז בבית החולים ברזילי באשקלון במצב קשה כשהוא מורדם ומונשם. אתמול הוא הועבר לבית החולים בילינסון בפתח תקווה שם נקבע מותו. מויאל יובא למנוחות היום בשעה 16:00 בבית העלמין בשדרות.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

מויאל כיהן כראש עיריית שדרות מטעם הליכוד בין השנים 2008-1998. הוא עלה ממרוקו לישראל בשנת 1957. שנת לידתו המדויקת אינה ידועה. לקראת בחירות 2015 נפגש מויאל עם ראשי המחנה הציוני יצחק הרצוג וציפי לבני, ובתגובה על כך פוטר מהליכוד. הוא הוחזר בהמשך - אך עזב את התנועה מרצונו.

"עיריית שדרות מודיעה בצער על מותו של עו"ד אלי מויאל, ראש עיריית שדרות בשנים 1998-2008, כולל בשנים הקשות של התחלת ירי הרקטות לעבר העיר", נכתב בהודעה שפורסמה מטעם עיריית שדרות לאחר היוודע דבר מותו. "מויאל פונה לפני שבוע וחצי מביתו בשדרות לבית החולים ברזילי באשקלון לאחר שלא חש בטוב. כשהגיע לבית החולים איבד את ההכרה ומאז אושפז. אתמול, לבקשת בני משפחתו, הועבר לבית החולים בילינסון בפתח תקווה, שם נדם הערב ליבו. אלי מויאל הותיר אחריו בן אחד".

יו"ר כחול לבן, בני גנץ, ספד הבוקר למויאל: "נזכור אותו כאיש אמת".  

ראש עיריית שדרות אלון דוידי ספד למויאל ואמר: "אלי מויאל תרם רבות לעיר שדרות, היה דמות משמעותית לתושבים והיווה אוזן קשבת לכולם. מותו היכה אותנו בתדהמה ואת תושבי העיר כולה. בשעה קשה זו אני, חבריי למועצת העיר, כלל עובדי העירייה וגמלאיה ותושבי שדרות שולחים תנחומים למשפחת מויאל היקרה".

גם יו"ר העבודה-גשר-מרצ, ח"כ עמיר פרץ, שכיהן בעבר כראש מועצת שדרות, ספד לאלי מויאל ז"ל: "כואב מאד את לכתו של חברי אלי מויאל, האיש שעלה לארץ כילד לשדרות, וחזר אליה בבגרותו כשהעביר אליה את משרד עורכי הדין המצליח שהקים. לאחר מכן נבחר לראשות העיר והוביל אותה להישגים בתחומים רבים כאשר לנגד עיניו עמדו ילדי שדרות בהם האמין, ונתן לכולם הזדמנות לחתור למצוינות. סיפור חיינו הצטלב פעם אחר פעם, הן כילדי המעברה שגדלו בה והתחשלו בה, והן בזכות שהייתה לי להתלוות לאימו כשקיבלה את אות נשיא המדינה".

"הכרתי את המשפחה של אלי, בה כולם מימשו עצמם בצורה נועזת ופורצת גבולות", הוסיף פרץ. "אלי היה איש של אמירת האמת באופן גלוי ללא חשש, ועם הזמן הפך לאחד הדוברים הרהוטים בנושאים ביטחוניים וחברתיים. נכון, לא תמיד הסכמנו על הכול. אך ההערכה ההדדית ביננו גברה על כל מהמורה, ותמיד נתנו רוח גבית האחד לשני. יהי זכרו ברוך".