זוהי השנה השנייה שתנועת "ישראל חופשית" מפרסמת את "מדד החופש העירוני" שבוחן וממפה את מידת החופש שמאפשרות הערים הגדולות בישראל לתושביהן, ומדרג אותן - מהעיר החופשית ביותר ועד לעיר המרסנת ביותר. כמו במדדים רבים גם כאן החמישייה הראשונה מובלת על ידי ערי המרכז - תל אביב, מודיעין, רמת גן, הרצליה וחולון.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
האם העיר נלחמת בהדרת נשים? כמה כסף מוקצה למועצה הדתית? איזו עירייה מאפשרת ואף מתמרצת רחצה מפורדת מגדרית בבריכות העיריות? וכמובן - איפה אפשר להסתמך אך ורק על הרכב בפרטי בסופי השבוע? את כל אלו שיקללו במדד החופשי העירוני ועל פיהם דירגו את הערים הגדולות בישראל. הרשימה הסופית: תל אביב, מודיעין, הרצליה, רמת גן, חולון, חיפה, ראשון לציון, עכו, כפר סבא, אילת, באר שבע, רעננה, אשדוד, נתניה, חדרה, ירושלים, רחובות, נהריה, בת ים, פתח תקווה, אשקלון, ובתחתית הרשימה - בית שמש, דימונה ובני ברק.
מדד החופש העירוני של "ישראל חופשית" בוחן את הפערים בין ערי ישראל בכל הנוגע לפלורליזם וחופש במרחב הציבורי. המדד מבקש לבחון את מידת החופש שמאפשרות 24 הערים הגדולות בישראל בפריסה ארצית. הנתונים הכלליים אודות הערים במחקר, כגון מספר התושבים היהודים והרכב המועצות, מסתמכים על פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרד הפנים ואתרים ממשלתיים שונים. המדד נערך בפיקוח אקדמי של פרופסור עמית שכטר מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, והסקר המקדים לטובת הרכב הניקוד נעשה על ידי ד"ר חגי אלקיים-שלם, סוקר ופסיכולוג פוליטי.
קטגוריה חדשה שהמדד בחן השנה נוגעת לסוגיית ההדתה בבתי הספר. על פי חוק, העירייה – באמצעות אגף החינוך שלה – אחראית לפקח על הנעשה במוסדות החינוך שבשטחה, על התכנים המועברים בהם ועל האנשים והארגונים שנכנסים לבתי הספר. אולם על פי המדד, עשרות עמותות מפעילות מערכי שיעור בנושאים תורניים ודתיים, כשמידת הפיקוח עליהן ועל התכנים שהן מעבירות לעתים שואפת לאפס. הציון הממוצע של הערים במדד עומד על 1.5, וזאת משום ש-20 ערים קיבלו ציון אפס.
בסוגיית התחבורה הציבורית עולה כי ברעננה, דימונה ובית שמש – ללא רכב פרטי או מונית ספיישל, אין אפשרות לנוע בעיר. כמו כן, ערי השרון סובלות "ממדבר" בכל הקשור לתחבורה ציבורית בשבת ואף מדורגות אחרי בני ברק באותה קטגוריה.
מנכ"ל תנועת ישראל חופשית אורי קידר: "מדד החופש העירוני לשנת 2019 מוכיח לנו את מה שכולנו כבר מרגישים- לראשי הערים יש השפעה דרמטית על סוגיות רבות ומגוונות מעולם הדת והמדינה, חלקם בוחרים לקחת את העמדה המנהיגותית ולהוביל שינוי, וחלקם כנראה יצטרכו לקבל ניעור מהתושבים בעירם כדי להבין שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. נגמרה התקופה שבה נבחרי ציבור ברמה המקומית יכולים להסתתר מאחורי אמירות נבובות על חוסר יכולת להנהיג את העיר בגלל ממשלה כזו או אחרת שלא מאפשרת להם, ולשמחתנו גם הציבור הישראלי רואה ומגיב לשינויים האלו כל יום.
"בישראל בשנת 2019 אי אפשר להיות מנהיג מקומי משמעותי בלי לעסוק בסוגיות האלו, ואני מקווה שעד השנה הבאה נראה עוד שיפור משמעותי כמו שראינו השנה בתחבורה הציבורית בשבת. מנהיגים שלא יתאימו את עצמם לרוח התקופה יודחו בעתיד הנראה לעין מתפקידם על ידי הציבור שהפסיק להסתפק בסטטוס קוו עבש ולא מעודכן שפועל לרעתנו."
לינק לאתר המדד: https://madad.israelhofsheet.org.il/years/2019https://madad.israelhofsheet.org.il/years/2019