למרגלות ההרים, על גדותיו של אגם פאמבוטיס ביוון, שוכנת העיר היוונית יואנינה. ביוונית היא "עירו של יוחנן הקדוש" אך בפועל, במשך דורות, היא הייתה העיר של כולם. נוצרים, יהודים ומוסלמים חיו בה יחד וניהלו את חייהם ברחובות העיר השוקקים. היום עדיין אפשר לראות את הסימנים שהותירו שלוש התרבויות על העיר, בעיקר בחלקה העתיק, אך בסוף השבוע האחרון משלחת של צעירים ישראלים הגיעה למקום כדי לתקן סימן אחר שנותר בה, סימן מכוער של אנטישמיות ושנאה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בית הקברות ההרוס
כותרות על מתקפות אנטישמיות והשחתה של רכוש יהודי באירופה הן כיום, למרבה הצער, דבר שבשגרה. וכל זה מחוויר כמובן אל מול הזוועות של מלחמת העולם השנייה. באפריל 1944, אחרי מסע ארוך וקשה ברכבת לאושוויץ-בירקנאו, הובלו כמעט כל יהודי יואנינה לתאי הגזים. רק כ-150 חברי הקהילה שרדו את המלחמה. היום חיים ביואנינה פחות מ-50 יהודים. "הופתעתי לגלות כמה נוכחת הייתה הקהילה היהודית במקום וכמה מעט נותר ממנה", מספר עמיחי ברמן בן ה-26, ישראלי שהגיע לשם למשימה מיוחדת - שיפוץ בית הקברות המנותץ והמוזנח ביוזמת איש העסקים, סאבי מיוניס.
מצוידים בכלי עבודה ותוכנית מסודרת, החלו 30 צעירים מתכנית המנהיגות של עמותת איילים לנקות, לתקן ולחשוף מחדש את המצבות, שחלקן הושחתו ושכוסו בצמחייה ולכלוך וכן את הכתובות שכבר הפכו לבלתי קריאות. אחר כך, מתארת מנכ"לית העמותה נחמי גינס, "ביצענו מיפוי ממוחשב של כל הקברים והכנו קובץ עבור הקהילה המקומית. חילקנו את בית העלמין לחלקות, יצרנו שבילים מסודרים ותלינו שלטי הכוונה למבקרים".
אמנם תדמיתו של דור המילניום היא כזו של עיסוק עצמי מוגבר, אך חברי המשלחת יהיו הראשונים להוכיח לכם אחרת. "בסופו של דבר אתה עומד מול המצבות, השמות, התמונות והסיפורים, ואתה מבין שאתה חלק ממשהו גדול, גדול ממך", אומרת עדן מויאל, חברת הקבוצה. "גם החבר'ה הכי ציניים בינינו לא יכלו להישאר אדישים".
הצעירים הישראלים פגשו במקום את ראש עיריית יואנינה ד"ר משה אליאסף, והוא, כמה סמלי – יהודי בעצמו. אליאסף היה ממובילי המאבק של הקהילה היהודית בעיר שגרם לממשלה היוונית להגדיר את בית הקברות כאתר מורשת. משימת השיפוץ של עמותת איילים היוותה סגירת מעגל.
הקבר האבוד שנמצא בזכות עבודת המשלחת
אכן, החשיבות ההיסטורית של המקום היא רבה, אך הסיפורים האישיים הם אלה שהותירו חותם על הצעירים במשלחת. מאיה מזרחי ואורן סממה מספרים שאחד מהרגעים האלה היו כאילו לקוחים מסרט. בשיא עבודת הכפיים נכנס לבית הקברות זוג צעיר. לבני הזוג נודע שקבוצה ישראלית הצליחה לפתוח את בית הקברות העתיק מחדש, אז הם הגיעו כדי לחפש את הקבר של סבתא אנה שנפטרה ב-1933.
אחרי חיפוש ארוך, ואחרי שכמעט איבדו תקווה – הנכד נתקל בכמה מילים בעברית על מצבה של מישהי בשם אנה. ככל שהוסיף לקרוא, הוסיף להתרגש. הבחור התקשר לאביו, וכשהוא חנוק מדמעות סיפר לו את שמצא. עכשיו לו ולמשפחה יהיה מקום להגיע אליו כדי לחלוק כבוד לסבתא אנה ולסבא שנספה בשואה.
"זכינו לגדול במציאות בה מדינת ישראל היא עובדה קיימת, עכשיו זו החובה שלנו לוודא שהזכות הזו תמשיך להתקיים", סיפרה מויאל את מה שעומד מאחורי המבצע הזה. "מהמקום הזה אנחנו פועלים".