רב"ט יעקב יהנו בלישה בן ה-19 הוא הלוחם שנפצע באורח קשה מפגיעת ברק לפני כשבועיים במהלך תרגיל צבאי של היחידה שלו בצפון הארץ. חייו ניצלו בזכות החברים ליחידה שהעניקו לו עזרה ראשונה בשטח, ואחרי שעבר טיפול רפואי ארוך ומורכב בבית החולים, שלשום (שני) הוא שוחרר לביתו - כשתוך חודשיים הוא כבר מתכנן לחזור ליחידה. בשיחה עם החדשות 12 שיחזר יעקב את הטראומה הקשה שחווה, והדגיש שלולא חבריו לצוות – האירוע הזה עלול היה להסתיים בצורה אחרת לגמרי: "זה עניין של מזל. בדרך כלל אם ברק פוגע בבן אדם סיכוי גדול שהוא מת".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"חזרתי במוצ"ש לבסיס, וביום ראשון כבר התחלנו את הניווט בצהריים והיה מאוד גשום", שיחזר יעקב את השתלשלות האירועים באותו היום הדרמטי. "יצאנו בזוגות כל זוג למקום אחר, אני ועוד חבר קיבלנו נקודה קצת יותר רחוקה. היה גשם והייתה שם ממש שלולית גדולה. הברק פגע בשלולית שהייתי קרוב אליה וזה עבר אליי. אני פשוט התמוטטתי במקום ומשם אני לא זוכר כלום. כשהתעוררתי בבית החולים לא הבנתי מה אני עושה שם בכלל. החבר'ה סיפרו לי שגם החבר שלי שהיה שם התעלף ואז כשהוא חזר להכרה הוא עלה בקשר ואמר להגיע כמה שיותר מהר. היה לי מזל שמפקד הצוות היה קרוב, הוא הגיע עם החופ"ל והם ועשו לי החייאה במקום".
יעקב מאמין שהיה לו מזל גדול בכך שחבריו ליחידה הגיבו לסיטואציה במהירות והעניקו לו עזרה ראשונה בזמן: "זה עניין של מזל, זה נס, בזכות המפקדים שלי, המ"פ והחופ"ל, בזכותם אני הולך, אוכל כמו שצריך, כי הם עשו את הטיפול הראשון. אם הם לא היו שם לא הייתי פה עכשיו כמו עכשיו, אלא במצב יותר גרוע".
לאחר ההחייאה יעקב הובהל לבית החולים רמב"ם בחיפה, כשבימים הראשונים מצבו המשיך להיות קשה והוא נאבק על חייו: "בהתחלה סיפרו למשפחה שלי שאני במצב לא משהו, אבא שלי היה בהלם, התחיל לבכות. גם אחותי הייתה ממש בהלם, הם הגיעו ישר לבית החולים, לא ידעו מה להגיד. ברק זה לא עניין קליל, כשברק פוגע בבן אדם אחוז גדול שהוא מת".
"יומיים לא הייתי בהכרה בכלל, ממש בהרדמה", המשיך וסיפר יעקב. "ואז אחרי יומיים פתאום התחלתי לפתוח את העיניים, התחלתי לנשום, פתאום התחלתי להזיז את האצבעות. רצו לעשות לי גם ניתוח כי היו לי כוויות בכל הבטן, אבל אחרי כמה ימים ראו שהגוף בעצמו חוזר לאט-לאט לתפקד ובסוף ברוך השם לא היה צריך ניתוח. ביום השלישי כבר התחלתי ממש לדבר עם המשפחה, ויומיים אחר כך כבר התחלתי לעשות קצת סיבובים. אני פחות מרגיש את הכאבים עכשיו, אני רוצה לחזור כמה שיותר מהר אבל הדבר הכי חשוב זה הבריאות. אני מאמין שתוך חודשיים אני חוזר לצוות, קודם אני אראה שאני בריא כמו שצריך, אראה מה הרופאים יגידו".
יעקב סיפר בהתרגשות על התמיכה הרבה שקיבל מסביבתו וגם מאנשים שכלל לא הכיר - דבר שסייע לו מאוד בתהליך השיקום: "הרבה אנשים התפללו בשבילי, גם אנשים שאני לא מכיר. באו הרבה אנשים לבית החולים וזה היה כל כך מרגש. הם חיכו שעות, ימים שלמים מחוץ לחדר שלי. הצוות שלי היה שם, חבל על הזמן. זה אחד הדברים שהרימו אותי ממש".
מתחקיר ראשוני של צה"ל עלה כי הניווט שבמהלכו אירעה התקרית יצא לפי הנהלים המותרים, ובחלוף שעה וחצי מתחילתו, עם התגברות הגשמים, הוא נעצר ובוטל על ידי מפקד הפלוגה. בשלב זה דיווחה החוליה שאליה צוות יעקב על כך שהוא ספג מכת ברק ונפגע, כשבמקביל החובש הפלוגתי ומפקד הפלוגה ביצעו בו החייאה בשטח ובכך הצילו את חייו.
ולמרות הביקורת שבכל זאת הוטחה כלפי צה"ל בעקות האירוע, יעקב עצמו אינו מאמין שמדובר במחדל: "היה גשום מאוד כל הניווט, והבנו ששוקלים שאולי נפסיק את הניווט. ובאמת בשעה 19 בערב רצו להודיע לכולם לחדול את הניווט ולחזור לבסיס. איך שבאו לחדול את הניווטים המקרה קרה. ממש הבדל של כמה דקות בין האירוע שהיה להודעה שהמפקדים התכוונו להודיע להפסיק את הניווטים. הצבא לא ישר משחרר אותך לניווט, בודקים לפני זה מזג אוויר, לא רואים עננים ומשחררים. הברק בא פשוט בבום, זה לא היה מתוכנן, אני מאמין שהם בדקו את מזג האוויר ובדרך ראו שזה מחמיר ופשוט החליטו להפסיק את זה. יצא שזה קרה כמה דקות לפני. אני לא בא להאשים 'למה הם לא הפסיקו את הניווט?', אין מה לעשות".