מרוץ של לא פחות מ-188 קילומטרים, כך סגרה "עוצבת ברק" - חטיבה 188 בחיל השריון של צה"ל - 50 שנה להקמתה. המירוץ שיצא ממפרץ חיפה אל אתר יד לשיריון הממוקם בלטרון, נחתם בטקס מרשים בהשתתפות מפקד פיקוד צפון, קצין שריון ראשי, מפקד החטיבה ודורות של לוחמים.
בקהל ישבה משפחת קליק-מילר שמנהלת קשר ייחודי עם חטיבה 188 משנת 1981 ועד היום והסיפור שלה הוא אחד הייחודיים ששמעתם על צה"ל.
הכל החל אצל אב המשפחה יהודה שגויס לגדוד 71 בחטיבה כמפקד טנק. הוא הפגין יכולת מנהיגות, נשלח לקורס קצינים ובסיומו חזר לגדוד והפעם כקצין.
הוא שימש כמפקד מחלקה ומפקד פלוגה והשתחרר בשנת 1989 בדרגת רב סרן ותפקיד של סגן מפקד גדוד (סמג"ד) 53.
הוא נישא לאיב ולשניים חמישה ילדים ששניים מהם המשיכו את דרכו ושהגיע תורם התגייסו לחיל השריון. איימי, השנייה מתוך החמישה, התגייסה לתפקיד מש"קית לוגיסטיקה ושובצה איך לא, בחטיבה 188.
"אבא שלי תמיד לקח אותנו איתו לטיולים ברמת הגולן כשהיינו קטנים", נזכרת איימי, "הייתי רואה טנקים, חיילים, ואת הנופים של הגולן מאז שאני זוכרת את עצמי".
עוד סיפרה שיש חג פסח אחד שזכור לה במיוחד וקשור בחטיבה. "היינו עם אבא במילואים - חגגנו עם חיילים בבסיס נחל גולן, אני ואחי הגדול חיפשנו את האפיקומן מתחת לשולחן בחדר האוכל. מי ידע ששנים אחרי זה, בשירות שלי בתור חיילת בחטיבה, אוכל באותו חדר אוכל בדיוק".
דניאל, הרביעי מתוך חמשת האחים התגייס לפני כשנתיים לחיל. באופן סמלי הוא שובץ בגדוד 53, עשרים ושמונה שנים לאחר שאביו פשט את המדים וסיים את תפקידו כסגן מפקד הגדוד. כמו אביו, גם דניאל אותר כמתאים לקצונה ובסוף החודש צפוי לעמוד על רחבת המסדרים בלטרון ולקבל דרגות קצין.
"אי אפשר להסביר במילים את הקשר עם החטיבה", אומר דניאל אבל מנסה להסביר בכל זאת. "הגאווה החטיבתית מאוד השפיעה עליי כבר מגיל קטן, אתה גדל לתוך זה. ברק בעיניים זו סיסמה שאני כבר מכיר הרבה זמן, מה שהחטיבה הזאת מסמלת בשבילי זה ששום דבר לא באמת משנה, מלבד הרוח של הבן אדם. כמה שתשקיע זה כמה שתגיע רחוק".
הסיפור של המשפחה עם החטיבה המשיך כשאיימי ששירתה כמש"קית הכירה בזמן השירות את עודד שהיה רב סמל פלוגתי והשניים נישאו.
חגי, אחיו הצעיר של עודד, התגייס גם הוא לחיל השריון, שובץ בגדוד 71 של החטיבה, יצא לקורס מפקדי טנקים והשתחרר כסמל ראשון בשנת 2015.
"כשעודד ואני נהיינו יחד הדיבורים השיריונאים סביב השולחן נהיו דחופים יותר", מעדכנת איימי, "ואבא תמיד היה מספר סיפורים מזמנו בצבא. עודד מכיר הרבה ממפקדי החטיבה כיום, שהיו איתו במהלך שירותו, ועכשיו גם דניאל אחי הקטן שריונר וקצין בקרוב. אין ארוחת ערב משותפת בבית ללא דיבורים על טנקים וחוויות של אחים לנשק".