כשהתחלנו להתקרב לבאר שבע ביום רביעי האחרון, השקיפה אתי בללי, אמה של גלי ז"ל שנספתה באסון בנחל צפית, מחלון הרכב המשפחתי ששט על הכביש המהיר על חולות הנגב הזהובים הבלתי נגמרים. "הנוף שכל כך אהבנו הפך בין רגע למקולל", היא אומרת, רגע לפני שנגיע לבית המשפט בבאר שבע, לפתיחת משפטם של ראש מכינת "בני ציון" לשעבר יובל כאהן והמדריך אביב ברדיצ'ב. השניים נאשמים בהמתה בקלות הדעת בגין חלקם באסון השיטפון בנחל צפית.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
עבור בללי, עבור בני משפחתה ועבור משפחותיהם של עשרת הצעירים שנספו באסון השיטפון, היום הזה הוא עוד שלב במסע המטלטל אליו נזרקו באביב 2018. "המילה שמקושרת ל'צדק' זאת המילה 'לרדוף' - לרדוף צדק, וככה אנחנו מרגישים - במרדף אחרי הצדק", היא אומרת. "צדק שחייב להיעשות, חייב להיעשות בצורה הטובה ביותר ובהמשך לתת לנאשמים לשאת באחריות ולשאת בעונש המרבי".
בדרך בללי עוד ניסתה לדמיין מה תראה ואיך תרגיש בבית המשפט, כשתפגוש את מי שעל פי כתב האישום אחראים לאסון שלהם. "נראה הרבה כאב ונראה סערת רגשות", חזתה. "כל אחד ואחת מאיתנו, יום-יום, שעה-שעה, מתמודד עם הרבה כאב".
"תסתכלו לנו בעיניים, אתם אפסים"
אכן התחזיות של בללי לא היו רחוקות מהמציאות. כשהם מלווים במאבטחים ובפרקליטי הצמרת עו"ד אורי קרוב ועו"ד ציון אמיר, הגיעו יובל כאהן ואביב ברדיצ'ב אל בית המשפט. נראה היה שברגע שעברו בדלת המעלית החשמלית נפתח שער הסבל והכעס של משפחות הנספים. סערת רגשות של שנה ו-7 חודשים השתחררה לחלל בית המשפט.
מהר מאוד החלו הצעקות לעבר הנאשמים. "רוצח, הרגת את הילדים שלנו, קח אחריות?", זעקו חלק מההורים השכולים. "מאיפה הגאווה שלך? איפה האחריות? שנה ו-7 חודשים עברו מאז האסון ועדיין לא מצאתם את הדרך להגיד סליחה על מה שעוללתם? תסתכלו לנו בעיניים. אתם אפסים".
כתב האישום מייחס לכאהן ולברדיצ'ב עבירות של המתה בקלות דעת וגרימת חבלה חמורה, וזאת בשל אחריותם למותם של תלמידי המכינה ומהמועמדים ללמוד בה, ופציעתם של שניים מהם. על פי כתב האישום שהוגש על ידי פרקליטות מחוז דרום, השניים התעלמו מהאזהרות "למרות סכנת השיטפון הברורה והמידית, שהייתה ידועה להם, ולמרות התרעות חוזרות ונשנות לפני הטיול ובמהלכו מגורמים בקיאים ומומחים בענייני סכנת הגשמים והשיטפונות באזור הטיול".
למרות האזהרות, בכתב האישום נטען כי השניים התעלמו מהן ולא ביטלו את הטיול שתוכנן באזור, כמו גם לא מנעו מהחניכים מלהיכנס לתוך ערוץ הנחל, ובמיוחד לתוך חלקו הצר. "במעשיהם ובמחדליהם האסורים, גרמו הנאשמים למותם של 10 מחברי הקבוצה ולחבלה חמורה של שני המועמדים לגיוס, בקלות דעת, וזאת כשהם נוטלים סיכון בלתי סביר לגרימת התוצאות הקשות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנוע אותן", נכתב.
בכתב האישום צויין כי בין שלל ההתרעות, הובא לידיעת כאהן בימים שקדמו לאירוע כי מחשש לשיטפונות "כל הטיולים של משרד החינוך באזורים של השיטפונות בוטלו". אולם על פי כתב האישום, הוא התעלם מאזהרה זו וכתב בהודעה כי "זה ממש לא מעניין". בנוסף, השניים, נטען יודעו כי סגן מפקד יחידת חילוץ ערבה העביר חוות דעת לפיה "כדאי לוותר הפעם. האירוע יהיה חריג ושונה ממה שאנו מכירים... אל תקחו צ'אנסים". אולם גם מהאזהרה הזו בחרו להתעלם.
אזהרה נוספת שלפי כתב האישום כאהן וברדיצ'ב בחרו להתעלם ממנה באה מצד אחת המדריכות במכינה, שהייתה אחראית על הכנת הטיול. על פי הפרקליטות, המדריכה הפצירה בשניים בימים שקדמו לאירוע שלא לקיים את הטיול משום שהיא "מפחדת" משיטפון, אולם גם אז התעלמו מאזהרותיה ומחששותיה. היו עוד אזהרות, חלקן כבר כשהקבוצה הייתה בתחילת המסלול ויכלה לשוב לאחור. אבל הם הלכו אל עבר האסון.
"קשה להתמודד עם הפנים שלהם"
"פתאום לראות אותם מול הפנים שלך, זה היה מטלטל עבורי", אמר אייל בללי, אביה של גלי ז"ל, כשהרכב ירד אל הכביש, חזרה לכיוון המרכז. "היה לי קשה מאוד לראות אותם. התגובה שלי הייתה אמוציונלית. לא ידעתי לצפות את הרגשות שיצופו ממני במפגש פנים אל פנים".
בבית המשפט בללי נמנע מלפנות אל שני הנאשמים. "אין לי מה להגיד להם", הסביר אחר כך. "אני לא חושב שהם יכולים לענות לי על שום שאלה. את הנזק שהם גרמו אי אפשר להחזיר לאחור. מבחינתי היום שיגיע והעונש הכבד שהם יקבלו אולי ימנע אסונות נוספים כאלה. קשה להתמודד עם הפנים שלהם ועם מה שהם מייצגים".
אתי ואייל לא מפסיקים לרגע להיזכר בגלי. "אני כל יום חושב עליה, היא אצלי כל הזמן בחלומות", אומר בללי. "איך היא הייתה מגיבה לכל מה שקרה? זה היה מנפץ את התמימות שלה, את זה שפה במדינה אף אחד לא באמת לוקח אחריות. הרי מה הייתה המכינה הזאת? איזה ערכים הם היו צריכים ללמד אותם? איפה כל האחריות שעליה הם דיברו כל הזמן? גלי הייתה מגלה על יובל שהאחריות היא ממנו והלאה".
אתי ואייל בללי רוצים שכל הלקחים יילמדו וייושמו מהאסון הזה. "עולם המכינות יושב תחת משרדי החינוך והביטחון ובפועל אף אחד מהם לא לקח אחריות על מה שקרה שם, ההפך הוא הנכון - האחריות לאסון עברה בין משרד אחד לשני", היא אומרת. "רק אחרי שהנושא ייחקר לעומק ויוסקו המסקנות יהיה אפשר להסדיר את הפעילות, את תחומי האחריות, ואת הבקרה ובכך לעשות סדר בעולם הנפלא הזה שהלך לאיבוד בדרך ואולי למנוע את האסון הבא".
ואיך הם רואים את העתיד? "יובל ואביב צריכים לשבת להרבה שנים בכלא", אומרת בללי. "אנחנו נמשיך לבנות לעצמנו חיים חדשים במסע שאין לדעת את סופו. זהו בהחלט מסע".
באסון הכבד, שאירע בחודש אפריל 2018, נספו בשיטפון בנחל צפית אילן בר-שלום מראשון לציון, צור אלפי ממזכרת בתיה, שני שמיר משוהם, גלי בללי מגבעתיים, עדי רענן ממושב מכמורת, אלה אור ממעלה אדומים, יעל סדן מירושלים, רומי כהן ממושב מאור, אגם לוי ממושב חירות ומעין ברהום מירושלים. ההרוגים היו חלק מקבוצה בת 25 חברים שיצאו לטיול גיבוש והכנה מטעם מכינת "בני ציון", חרף מזג האוויר וההתרעות שהיו על שיטפונות באזור.
