טל יהלומי, כבת 30 מתל אביב, לא דמיינה בחיים שהיא תמצא את עצמה בסיטואציה שבה יהיה לה קשה ללחוץ אפילו על הלחצן של הבושם או להתקלח לבד, ושכל פעולה כזו תכאיב לה. תנועות הגוף שפעם היו נראות לה כל כך טריוויאליות - נראות לה היום קשות במיוחד. אבל יהלומי לא מתכוונת לוותר לקושי הזה. לפני חודשיים היא נפגעה קשה במעבר חצייה. היא רכבה על קורקינט חשמלי בדרך נמיר שבתל אביב, ורכב שעבר ברמזור אדום – התנגש בה והעיף אותה על הקרקע. כעת, כששיקום ארוך ניצב בפניה יש לה מסר אחד להעביר לעולם: קסדה. הקסדה שחבשה הצילה אותה מפגיעה חמורה הרבה יותר שהייתה עלולה לעלות לה בחייה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הבוקר השתחררה יהלומי מבית החולים איכילוב, אחרי 82 יום באשפוז במחלקת שיקום. בתאונה היא שברה את רגל ימין ונדרשה להתקין פלטינה מתחת לברך שלה עם שני ברגים מתכתיים שמוברגים בכל קצה. בנוסף, היא שברה את הצוואר, את החוליה החמישית – זאת שאחראית על תפקוד הידיים.
"לא יכולתי לאכול לבד, לא יכולתי לצחצח שיניים בעצמי או להתקלח בכוחות עצמי ואת כל השאר אתם כבר יכולים לדמיין", שיתפה יהלומי עם שחרורה מבית החולים, "גם בצוואר שמו לי פלטינה ושני ברגים, כאלה שבכל תנודה ותנועה אני מרגישה אותם, בכל צעד שאני הולכת או לפחות מנסה ללכת בכוחות עצמי אני יודעת שהם שם".
עוד סיפרה: "לקחתי משככי כאבים במשך כל שעות היממה, הימים היו קשים, והלילות עוד יותר. ימים ולילות של כאבים, צרחות ובכי שלא נגמר, זעקה לאחיות שבבקשה יכניסו לי משהו לווריד כדי להקל עליי או משהו שלפחות שיעזור לי להירדם". היא עברה שיקום ארוך, ופיזיותרפיה שהכאיבה לכל שריר בגופה.
יהלומי סיפרה שחייה ישתנו מעתה: "האיטיות הופכת להיות שם מרכזי בחיים שלי, מחשבות ארוכות על כל פעולה טריוויאלית האם לעשות אותה או לא, כי זה ידרוש ממני יותר, יקשה ויעייף אותי יותר, מה שלפני התאונה לא הייתי מקדישה לזה מחשבה בכלל". היא הסבירה: "תרגילים בריפוי ועיסוק שמזכירים לי שאני לא יכולה ללחוץ על השפריץ של הבושם לבד כדי שאריח בבית החולים יותר טוב וארגיש טוב עם עצמי, או לחילופין על הכפתור במברשת השיניים החשמלית". .
"אני מתה מפחד. אני מפחדת שמה אני אהיה בסביבה של אנשים רגילים ולא סביב מטופלים משתקמים כמוני, או שמישהו יחשוב לרגע ויגיד 'וואו טל את לגמרי חזרת לעצמך' אז לא", אמרה יהלומי בעצב. "אני לא קרובה להיות בסדר, אני פצועה ועדיין כואב לי, מעבר לזה שהגוף שלי עדיין פצוע, הנפש שלי פצועה ועכשיו בחוץ מתחיל השיקום האמיתי שלי. אני בחורה חזקה, תמיד הייתי, במשך כל התקופה הלא מבוטלת הזאת בבית חולים, הוכחתי לסובבים אותי ובעיקר לעצמי, שאני לא אוותר בקלות".
יהלומי הבהירה שהיא לא מתכוונת לוותר: "אז אפשר להתעסק בזה עד מחרתיים ב'למה דווקא לי', ואפשר גם ההפך. אפשר להבין שזה קרה לי, ולחבק את זה ולראות כמה דברים חיוביים קיבלתי ולהודות שיצאתי מזה בנס. וכמה כיף ולא מובן מאליו שיש לי סביבה כל כך תומכת וחזקה, משפחה שעמדה לצדי כל רגע ורגע, חיבקה, אהבה והקשיבה, חברים שהתייצבו וחיכו מחוץ לחדר ניתוח ולוודא שהניתוח עבר בהצלחה. וכמובן בעל אחד מושלם שבלעדיו כנראה לא הייתי כותבת את כל הפוסט הזה".
אחרי התקופה הקשה והשיקום הממושך שעברה יהלומי יש לה מסר אחד לכל רוכבי הקורקינטים והאופניים החשמלייים – "תחבשו קסדה! בלעדיה סביר להניח שלא הייתי בחיים. קסדה מצילת חיים, נקודה. תצאו לרחובות עם קסדות ותצעקו על מי שלא שם. איש אינו מוגן והכביש הוא מכונת הרג מטורפת. אולי שווה לכם לעשות סיבוב למחלקה השיקומית בבית החולים ולראות מה קורה למי שנפלט מהכביש או שפלטו אותו".
ליצירת קשר עם הכתבת: avivitm@ch2news.co.il