46 שנים אחרי המלחמה שהותירה צלקת כה עמוקה בחברה הישראלית, ארכיון צה"ל במשרד הביטחון חושף היום (שני) מסמכים שהותרו לפרסום מתוך דוח ועדת אגרנט שחקרה את מחדלי המלחמה. המסמכים שנחשפו כוללים את הפרוטוקולים של השיחות וההתייעצויות בין בכירי הצבא ושר הביטחון. בין היתר, התמלילים חושפים את תמונת המצב הקשה שנגלתה בפני מקבלי ההחלטות ואת ההתלבטויות שליוו את ההחלטות הדרמטיות ששינו את אופי המלחמה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הפרוטוקולים כוללים דיונים מהשבוע הראשון ללחימה וכוללים שיחות בין שר הביטחון דיין – שמדבר על חורבן הבית, דרך הרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר, שמתלבט כיצד לנהל את מסיבת העיתונאים המפורסמת שלו, ועד תכנון תרגיל ההטעיה הצה"לי שאפשר את בלימה הכוחות המצריים בקרב בואדי מבעוק ובקרב השריון המפורסם של אוגדות 162, 143 ו-252.
הדיונים מתחילים ביומה השני של המלחמה כששר הביטחון דיין פונה לחבי המטכ"ל וחולק עימם את חששותיו מפני אובדן היכולת של ישראל להגן על עצמה: "ממה אני מפחד יותר מהכל בתוך ליבי?- שמדינת ישראל תישאר בסופו של דבר עם לא מספיק נשק להגן על עצמה. לא חשוב איפה יהיה הקו. לא יהיו לה די טנקים ולא יהיו מטוסים ולא יהיו אנשים ולא יהיו אנשים מאומנים פשוט להגן על ארץ ישראל. ובסוף אף אחד לא יעשה בשבילנו את המלחמה הזאת. ויעוטו עלינו כל הערבים כעת מכל הצדדים". הרמטכ"ל אלעזר הסכים עם דבריו של שר הביטחון בנוגע למצב הקשה והדגיש את חשיבות ייצוב הקו ברמת הגולן – נושא שיחזור לאורך הדיונים בימים הראשונים של הלחימה.
בהמשך מתקיימת שיחה בין הרמטכ"ל והסגן שלו – האלוף רחבעם (גנדי) זאבי ואדם נוסף על הדברים של שר הביטחון.
זאבי: "הוא נשמע צורם מאוד, היה לי כואב לשמוע אותו".
קריאה: הוא אמר את זה פעמיים, שזה קרב על ארץ ישראל".
הרמטכ"ל: "זה, חברים זה באמת קרב על ארץ ישראל, זה ממש לים".
זאבי: "אני יודע, אני מדבר...".
הדיונים בין הקצינים הבכירים מתחדשים ביום שלמחרת, ולאחר מעבר על מצב הלחימה בגזרות הצפון והדרום, הרמטכ"ל מתייעץ בנוגע למסיבת העיתונאים וההודעה לאומה שברצונו למסור. הדיון חושף גם את המתחים בין הרמטכ"ל לשעבר רבין והרמטכ"ל המכהן.
הרמטכ"ל: "אני צריך להגיד פה משהו לעם ישראל?"
זאבי: "זה מה שאני רציתי להגיד לך עכשיו. אני חושב שאתה צריך לדבר אל החיילים ואז עם ישראל שומע".
יצחק רבין: "אני חושב שעד הערב נעשה לך את האופציה. אל תתחייב עוד. אני חושב שאתה צריך לעשות אותו".
הרמטכ"ל: "לא חשבתי ככה. אני חשבתי לעשות בפיקוד צפון, אז אני שם בשדה אומר כמה מילים".
יצחק רבין: "אתה צריך מסיבת עיתונאים, אל תעשה את המסיבה..."
הרמטכ"ל: "את המסיבה לעשות בערב".
יצחק רבין: "לא, תשמע עצות של אקס רמטכ"ל".
יצחק רבין: "אתה צריך להגיד מסקנות".
זאבי: "לא דברים אופרטיביים ברגע זה".
דובר צה"ל: "גם לא סיכום אבידות".
הרמטכ"ל: "לא".
זאבי: "הסטייטמנט שלך צריך להיות, נגמר שלב הבלימה עברנו...."
בהמשך הרמטכ"ל ודובר צה"ל מסכמים על המתווה בו תתבצע מסיבת העיתונאים, ולאחר שדובר צה"ל מצדד בהצעתו של הרמטכ"ל, אלעזר מציין שהיו כאלה שהתנגדו למתווה המוצע. רבין הוסיף: "ומסיבות טובות".
היום שלמחרת עדיין אינו מיטיב עם הקצינים הבכירים ושר הביטחון – שמעביר לחברי המטכ"ל רשימה של הנחיות למצב החירום. מהדברים הנאמרים ניתן להסיק על רמת האימה הגבוהה אצל דיין והחשש מפני אובדן המדינה היהודית: "לבדוק אפשרות של גיוס כל אלה ששחררנו, גיוס של צעירים, מילואים כדי להכניס לשריון לאוויר כל מה שצריך. נקבל טנקים ולא יהיו אנשים. לקחת גילאים קשישים ששחררנו, לקחת גילים צעירים שלא לקחנו מגיל 17".
דיין מבקש מהקצינים הבכירים לבדוק גם את האפשרות של גיוס מתנדבים יהודיים ולא יהודיים מחו"ל. "יש לבדוק אם יש מבניהם מקצועיים, טייסים, טנקיסטים, וודאי טוב, אם אין מקצועיים, שיבואו ונספר אותם".
שר הביטחון ממשיך ומבקש מהמפקדים לנסות לשים את ידם על שבויים סוריים – במטרה לרומם את רוח העם לאור תמונות השבויים הישראלים בידי צבאות האויב. "הפעם צריך להרגיש מי יהודי טוב, זה דבר נורא הדבר הזה, לוודא שיצאו מהמעוזים ויתקפו ומי שייהרג ייהרג. ואותם שבויים מסוריה כדי לאזן את הדבר הזה, חשוב לשים יד על שבויים כאלה".
אחד האירועים הזכורים ביותר מהמלחמה היא ההחלטה לשלוח את הרמטכ"ל לשעבר חיים בר-לב לפקד על חזית הדרום מעל אלוף הפיקוד גורודיש. הפרוטוקולים מחושפים את תהליך קבלת ההחלטות שקדם למהלך.
דיין: "אני רוצה לדעת בבירור: אתה מוכן לקבל עליך את פיקוד הדרום, להיכנס לשם ולשבת שם? לקחת את העניינים בידיים, אני אפילו לא יודע מה בעצם צריך לעשות שם. לא בשביל לסדר את העניינים, אלא איך אנחנו, לטווח יותר רחוק, צריכים כך לכלכל את העניינים כדי להגיע לסוף טוב. ואני חושש מאוד שמפה לא דדו ולא אני נעשה את זה, לא נוכל לעשות את זה, ואלה שנמצאים שם, אם זה גורודיש, אם זה אריק וכן הלאה, אינני סומך עליהם".
בהמשך מצוטטת השיחה בה הודיע הרמטכ"ל לבר-לב שמינויו אושר על ידי ראש הממשלה: גולדה קיבלה בברכה את ההצעה. ואני שמח מאוד, חיים. אז, תלבש מדים, תתייצב פה, נעשה שיחה ארוכה על הנושא- ותרד למטה".
זמן קצר לאחר מכן, הרמטכ"ל מתקשר לאלוף הפיקוד גורודיש ומודיע לו על ההחלטה לשלוח את בר-לב: "אני הגעתי אתמול לזה שאני רוצה לעשות כך: אתה נשאר אלוף פיקוד הדרום ונשאר לך מינוי של אלוף פיקוד דרום, חיים בר-לב ירד למטה יהיה על ידך...אנחנו מפרסמים כאן הודעה שרב אלוף חיים בר-לב גויס- אני לא יודע בדיוק את הנוסח - ויקבל תפקידים מיוחדים לעזרת הרמטכ"ל, דברים כאלה. והתפקיד הראשון שהוא יקבל אז הוא ילך לדרום, יכול להיות שאחרי 8 ימים הוא יעלה לצפון, כלומר אין לו תפקיד טריטוריאלי".
לאחר מספר ימי לחימה המתקפות בחזיתות השונות נחלשו מעט, וצה"ל הצליח לבלום את המתקפות בגזרות השונות. הקצינים הבכירים החלו לתכנן את המעבר לשלב המתקפה ולצורך כך הגו תכנית הטעיה. הפרוטוקולים חושפים את הכנת התרגיל ואת תמלול שיחת ההונאה עצמה.
ב-14 באוקטובר, הרמטכ"ל הסביר לראש הממשלה מאיר את התרגיל המתוכנן: "אז אנחנו כן מנסים לעודד אותם ותיכף חיים ואני הולכים לדבר שיחה אלחוטית גלויה, שהם בטוח ישמעו אותה. הוא יגיד לי שמצבו די קשה והוא מקווה שהם לא יתקפו אותו עוד פעם. ואני אתן לו אישור שאם יתקפו אותו עוד פעם, שייסוג. ואז אולי הם יתקפו עוד פעם כאשר ישמעו את השיחה הזאת. אז אנחנו מתחכמים פה מה שאפשר, ובינתיים שתדעי פשוט שזה הולך טוב מאד".
מיד לאחר השיחה ברשת הגלויה של הרמטכ"ל ובר-לב, במהלכה, כפי שתכנן – הציגו למצרים מצג שווא, התייחס האלוף עזר וייצמן לדברים: "הקאמרי הפסיד, אני אומר לך".