במהלך חמשת החודשים שקדמו להירצחו, דביר שורק ז"ל וחברו גיא קופלוביץ' נפגשו ערב-ערב ללמוד גמרא בחברותא. השניים הפכו לחברים קרובים וגם בשעות שקדמו להירצחו של שורק על ידי חוליית מחבלים הם שוחחו. לולא הטרגדיה באותו הערב, כנראה ששיחת החולין שהתקיימה בין שני החברים לא הייתה מקבלת התייחסות מיוחדות, אך ככל הידוע - ההודעות הללו ששלח דביר לחברו באותו הערב היו הקשר האחרון עמו לפני שנרצח בפיגוע בגוש עציון.
"היינו אמורים לסיים פרק שישי במסכת סנהדרין ולהתחיל את נושא 'מיתות'", מספר גיא קופלוביץ', שהיה אמור ללמוד גם בערב הפיגוע. "אני הייתי אחראי לקנות מתנות לסיום השנה, הוא התנדב לנסוע במקומי להביא את המתנות. הוא אמר לי - 'עזוב קנית את כל המתנות השבוע, אני אלך לקנות, תישאר בישיבה'. כשהוא כבר היה שם סינג'רתי אותו לקנות את שאר הדברים - התמונות הכיתתיות, כיפה לבנה וזר ורדים".
ההתכתבות האחרונה ביניהם מתחילה בסביבות השעה 18:20. שורק ז"ל מתארגן לנסוע לירושלים כדי לקנות את המתנות וכותב לקופלוביץ': "עוד 6 דקות אני מוכן, אולי איתי יכול עם הרכב לקנות את הפרחים, מן הסתם יש בגוש איפשהו". זה השלב שבו קופלוביץ' מבקש משורק ז"ל לקנות גם את הספרים, וכותב: "אשמח אם אתה יכול לקפוץ להביא ספרים. יש בתחנה מרכזית בטוח". שורק ז"ל משיב לו ללא היסוס: "טוב, אני יכול למצוא שם חנות ספרים".
חולף זמן ושורק ז"ל מגיע לתחנה המרכזית בירושלים ומתחיל לחפש ספר מתאים לקנות כמתנה לראשי הישיבה. בשלב מסוים הוא מצליח לאתר ספר שמתאים בעיניו וממהר לכתוב לחברו: "יש לנו ספר". לא מדובר בספר של גרוסמן אותו נמצא לבסוף חובק כשהוא מוטל סמוך לכניסה למגדל עוז, אלה בספר אמוני יותר. בשלב זה הם השניים משוחחים ולבסוף מחליטים לקנות משהו אחר.
בהמשך השיחה כותב חבר של דביר: "טוב תנסה למצוא משהו אחר", ודביר משיב לו "טוב, מצאתי משהו טוב, משהו של גרוסמן, שכחתי מה השם שלו. אז מה שנשאר זה פרחים". בהמשך הוא נזכר וכותב: "אתי החיים משחק הרבה, ספר עלילה, קראתי השנה והתרשמתי, עלה לי 54 שקל". הודעתו הבאה של דביר חושפת למה בחר דווקא בספר הזה: "נראה לי יותר מעניין מאשר סתם עוד ספר של איזה רב על תנ"ך או פרשות שבוע וכו'".
קופלוביץ' לא מגיב ואת ההודעה האחרונה הוא משער שדביר כתב לו בדרכו לאוטובוס חזרה לגוש עציון. "אל תבריז לי, אני מגיע היום לסדר ערב", כותב דביר במילותיו האחרונות. לסדר הערב הוא לא מגיע וסביב השעה 22:00 קופלוביץ' הוא הראשון להבחין ששורק ז"ל נעלם.
החבר שהודיע בישיבה: דביר נעלם, צריך לחפש אחריו
"לקראת סוף סדר ערב אני נהיה לחוץ ושולח לרבש"ץ של הקיבוץ הודעה", משחזר קופלוביץ'. "אני גם מתקשר פעם אחת והוא לא עונה, בפעם השנייה הוא כבר חייב לענות. הוא שואל אם זה דחוף, אני עונה 'לא יודע אם זה דחוף, אבל בעיקרון דביר נעדר ואני לא יודע אם חזר להורים שלו או לסבתא שלו".
לאורך כל אותו ערב נשאר קופלוביץ' בקשר רציף עם ראש הישיבה והרבש"ץ. "באזור אחת עשרה אני מדבר עם המשטרה, מעביר תמונות של דביר ומסביר באיזה אשראי הוא משתמש, לאיזה חנות ספרים הוא הלך, אם הוא היה תופס טרמפים" משתף קופלוביץ'. "בחצות כשנגמר החברותא הרבש"ץ מודיע לי שהטלפון שלו אוכן בין נווה דניאל לאפרת - הבנתי שמשהו בעייתי קורה".
"התכוונתי להקדיש לו את מרבית הזמן שלי בשנה הבאה, עכשיו זה כבר לא יקרה"
בשלב זה קופלוביץ' מתחיל להעיר את תלמידי הישיבה שפותחים ביחד בחיפושים בבתים אחר שורק ז"ל. "באמצע הלילה אנחנו מנסים להרגיע את עצמנו באמצעות ניגונים ובאמצע ניגון הסתלקות על צילוק הנשמה ראש הישיבה נכנס ואומר שמצאו גופה. כל אחד מגיב אחרת, אני פשוט מסתכל על האופק 40 דקות ולא מבין איך זה קורה".
בזכות הלימודים המשותפים, הכיר קופלוביץ' את שורק ז"ל היכרות עמוקה למדי - והמפגש עם משפחתו בלוויה ובשבעה היה עבורו משמעותי ביותר. "אף הורה לא מכיר את הבן שלו באותו אופן שהחברים מכירים", סיפר קופלוביץ'. "כבר קבענו שאבוא לשבת אצלו להכיר את המשפחה, זה דפוק שככה זה יצא. הם היו צמאים לסיפורים וסיפרתי להם על הלימוד שלנו, שהוא גם היה שובב אבל גם ידע תמיד לפקס אותי. את הגדולה שלו שהוא ידע לשתף מהידע שלו בצניעות, כשהוא כל הזמן גורם לך להרגיש שגם אתה תורם והוא לומד ממך. התכוונתי שנמשיך ללמוד יחד, התכוונתי להקדיש לו את מרבית הזמן שלי בשנה הבאה, עכשיו זה כבר לא יקרה".
אל תפספסו את ועידת המשפיעים 2019! בואו לראות את נבחרת הכתבים המובילה בישראל במפגשים יוצאי דופן, פנים אל פנים עם האנשים המשפיעים במדינה >>> מהרו להירשם עוד היום