"תיכון בליך קבע: מהפך בישראל" – כך הכריזה בפייסבוק שלשום תמר זנדברג, לאחר שבמדגם הבחירות בתיכון הרמת-גני זכתה מרצ ב-10 אחוזים מהקולות, השווים ל-12 מנדטים. מי שבאמת קבעו את המהפך היו בכלל גנץ ולפיד, שזכו ב-47 אחוזים והתגאו גם הם בהישג בפייסבוק. לזנדברג זה היה גם פוסט אישי – בוגרת בית הספר ששבה אליו כיו"ר מפלגה – אבל גם היא יודעת שמספר קצת נמוך יותר, שמונה-תשעה מנדטים, היה הופך את ההכרזה לפחות דמיונית.

חזרה לבחירות 2015 מגלה שלא כדאי לגנץ וזנדברג להסתנוור. לפני ארבע שנים זכתה המחנה הציוני ב-32 אחוזים במדגם (38 מנדטים) וניצחה בקלות את הליכוד (17). ציפי לבני צייצה אז "ניצחנו בבליך! וזה אומר הכל", אבל הבחירות האמיתיות הבהירו שזה לא אומר הרבה (30 לליכוד, 24 למחנה הציוני). גם יש עתיד, שזכתה ב-34 מנדטים בבליך ב-2015, סיימה רק עם 11 בבחירות. יש לציין כי mako משתף פעולה עם פרויקט "הבוחרים החדשים" אשר עורך קלפיות מדגם דומות בתיכונים ברחבי הארץ.

"הנבואה ניתנה לשוטים", אומרת מנהלת התיכון הילה רומש, "לגבי פוסטים של פוליטיקאים שמהדהדים את התוצאות, אני לא יכולה לדבר בשמם". רומש מבהירה ש"הניבוי לא מעסיק אותנו", ומעדיפה לציין את עבודת המחלקה החברתית של התיכון ואת ההתגייסות הטוטאלית של התלמידים. המדגם בבליך הוא רק שיאו של תהליך דמוקרטי בבית הספר, שמתבטא בהתפקדות התלמידים לתאים פוליטיים ובעבודת הכנה בת חודשיים. "מה שמעסיק אותנו", אומרת רומש, "הוא חינוך התלמידים לערך חשוב של מעורבות אזרחית".

הרגע שהפך את מדגם בליך לשם דבר היה ככל הנראה 1977, אז חזו התלמידים את המהפך של הליכוד. אלא שמאז – במשך יותר משלושים שנים – הדבר חזר על עצמו רק פעמיים (ב-92 וב-99). אפשר להניח שלא במקרה אלו הניצחונות האחרונים של מפלגת העבודה בבחירות. בליך איננו מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, וכשמוסיפים לזה פקטור של תמימות וחתרנות תיכוניסטית מגיעים למקום שרחוק מלהציע תחזית פוליטית אמינה. ההישג הנבואי האחרון של בליך היה עלייתה של יש עתיד ב-2013, שניצחה במדגם עם 27 אחוזים מהקולות (וזכתה ב-19 מנדטים בבחירות). זה הישג לא מבוטל, אבל בבחירות האמיתיות לפיד הפסיד לנתניהו.


ההיסטוריה הזו לא משנה, כמובן, למתמודדים, בטח שלא לאלה שנהנים מהתוצאות. אבל הפוליטיקאים, התקשורת והציבור לא צריכים לאבד את הפרופורציה. ניצחון בבליך, כמו שהבינה ציפי לבני, לא אומר הכל יותר מניצחון בתיכון באופקים או בקלנסווה. במילים אחרות: זה שכחול לבן זכתה ל-47 אחוזים בבליך לא אומר ליעקב אבו אל גיעאן מהמקום ה-56 ברשימה צריך לטפח תקווה.