במוקד פיזור הכנסת ה-21 ניצב קרב ההאשמות בין הליכוד וישראל ביתנו. מה יקרה אם בלחץ מערכת הבחירות מפלגת השלטון והשותפה הטבעית השוררת כן יגיעו להסכמה? החוק אינו קובע בבירור האם הכנסת מוסמכת לכנס את עצמה מחדש, אך מומחה למשפט חוקתי אומר לחדשות online כי למרות שזה נשמע מופרך, הדבר, לפחות תיאורטית, אפשרי.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"ניתן להעריך בעקיפין שמהסמכות שיש לכנסת להאריך את כהונתה, נגזרת למעשה גם הסמכות לבטל את קיצור כהונתה", אמר פרופ' ברק מדינה, מומחה למשפט חוקתי. "מדובר עדיין בשאלה פתוחה שהחוק והפסיקה טרם נדרשו לה.
מבחינה פורמלית, מכך שבחוק יסוד הכנסת נקבע שהכנסת יכולה להאריך את כהונתה, אפשר להסיק שהכוונה הייתה שתהיה לה את הסמכות הפורמלית גם להאריך אותה במקרה הזה באמצעות ביטול חוק הפיזור. עם זאת, ככל שאנחנו מתקרבים ליום הבחירות הסמכות הפורמלית הזאת שכנראה קיימת עלולה להתקל בקושי מהותי. בית המשפט העליון עשוי לפסוק שביטול חוק הפיזור ממניעים מסוימים של רווח פוליטי ובסמיכות מאוד קרובה לבחירות הם פסולים מהותית".
נושא סמכויות ממשלת המעבר בישראל נמצא בתחום האפור מבחינה משפטית, שכן חוק יסוד הממשלה אומנם קובע את רציפות כהונתה עד שתושבע ממשלה חדשה, אבל לא את סמכויותיה. העניין נידון בפסיקת בג"ץ מספר פעמים: בשנת 2009 הוא קבע כי לא ראוי למנות שופטים בתקופה זו, ומנגד פסק בג"ץ בסוף שנת 2000 כי אין מניעה חוקתית לנהל משא ומתן מדיני לאחר שראש הממשלה לשעבר אהוד ברק הודיע על התפטרותו.
אינטרס ציבורי
על רקע הפיטורים והמינויים בשורות הממשלה והמינוי המסתמן של שגריר ישראל באו"ם, אמר פרופ' מדינה כי עם חלוף הזמן מתרחבות סמכויותיה של ממשלת המעבר והיא רשאית להוציא לפועל מינויים שיש למלאם. עוד הוסיף כי היא רשאית גם להעביר תקציבים למטרות שהאינטרס הציבורי מחייב.
"מה שברור מן הפסיקה הוא שממשלת המעבר נועדה לתחזק את הקיים ולא לקבל החלטות מהותיות, לקבוע מדיניות או להקצות תקציבים שלא לפי החוק הקיים, כל עוד כמובן אין דחיפות בדבר", הסביר פרופ' מדינה. "העניין הוא שככל שהכהונה נמשכת ניתן לטעון שעבור האינטרס הציבורי יש דחיפות לקבל החלטות ביותר עניינים".
פרופ' מדינה מבהיר כי הגבלת סמכויות של ממשלת מעבר לא מאפשרת כרגע למנות מפכ"ל חדש או להחליף בעלי תפקידים בולטים אחרים כמו יועץ משפטי לממשלה. "עם זאת, לראש ממשלת המעבר יש סמכות מורחבת במינוי ופיטורי שרים שכן הוא אינו נדרש לאישור הכנסת, ועדיין החוק מחייב אותו להפעיל סמכות זו באופן סביר וללא ניגוד עניינים", הוא מסביר.
קושי חקיקתי
גם באשר לזכויות הכנסת החוק אינו ברור ולא התגבשה פסיקה בנושא. "חוק יסוד הכנסת קובע שתמשיך לכהן ואין בו הנחייה מפורשת שתחדול מלחוקק", ציין פרופ' מדינה, "ואולם מתוך ההוראה שחוקים שאמורים לפקוע מוארכים אוטומטית, ניתן לפרש שהחוק מניח כי הכנסת לא אמורה לחוקק".
מה שהחוק כן ברור לגביו הוא קושי החקיקה המיוחד שיעמוד בפני הכנסת הבאה בשל הבחירות החוזרות. חוק רציפות הדיון, המאפשר לחברי הכנסת להמשיך מהנקודה בה הפסיקו ולדון בהצעות חוק שהניחו על שולחן הכנסת הקודמת, חל רק על הכנסת הבאה אחריה. כלומר, לאחר הבחירות יהיה על חברי הכנסת להגיש מחדש כל חוק שהציעו בכנסת ה-20 וטרם הצליחו להעבירו.
ומה קורה בעולם? תלוי על איזו מדינה אתם שואלים. "המודל הישראלי לקוח מהמודל האנגלי ונפוץ בכמה וכמה מדינות המנהיגות שיטת משטר פרלמנטרית", מתאר פרופ' מדינה. "כשנשיא נמצא בתקופת מעבר, כמו בארה"ב, הפרקטיקה המקובלת פחות נוקשה והוא מקבל בתקופה זו החלטות מהותיות בסמכות חוקית שניתנה לו במפורש מהחוקה".