בעיצומו של יום הבחירות הקודמות פרסם ראש הממשלה בנימין נתניהו סרטון והזהיר ש"המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי". ייתכן שזו הייתה הסיבה לפרץ ההצבעות לפני סגירת הקלפיות ולהכרעת הבחירות. הפעם, בהפוך על הפוך, חד"ש-תע"ל (מחצית הרשימה המשותפת שהתפצלה) רצה עם הסיסמה "נוהרים לקלפיות". איימן עודה ושותפו אחמד טיבי יודעים היטב שמספר המנדטים שלהם בכנסת רחוק מלשקף את אחוז האוכלוסייה הערבית, אז הם מנסים לכוון גם לציבור היהודי השמאלני, שחלקו הצביע בעבר לחד"ש וחלקו חושש עדיין להצביע לרשימה שפסולה אפריורית ע"י מפלגות השלטון. זה מה שניסה ח"כ עודה לעשות בחוג בית בלב תל אביב.
המקום
רחוב מזא"ה בתל אביב, על גג בניין שביום בהיר רואים ממנו את הים. לוקיישן למסיבות. מצאתי חניה בכחול לבן, ברחוב מזא"ה עצמו, כך שמבחינתי המפגש הזה היה יכול להימשך שבוע, את האוטו אני לא מזיז אלא תמורת תשלום הולם.
ציון: 4
העיצוב
ליד המעלית שלט דל, אולי חוששים לכתוב עם מי חוג הבית כדי לא להרגיז את השכנים. בכניסה למקום יש פלאיירים של המפלגה, ובפנים - כלומר בחוץ - שני שלטים. יש מאוורר חימום מסתובב אחד, מנורה אחת להאיר את המאזינים, מנורה שנייה להאיר את עמדת הדיבור. וזהו.
ציון: 2
הכיבוד
ובכן, אין כיבוד. יש קנקן מים בפינה חשוכה ובזה העניין מסתכם. היית מצפה למינימום איזה כנאפה, בקלאווה, חומוס, בכל זאת אירוע של ערבים. סתם. אבל ברצינות - לא היה כלום כי אין כלום.
ציון: 1
הקהל
כ-40 איש, אשכנזים, יהודים. אני מעריך באופן סטריאוטיפי גס ששמאלנים. חלק מהמבוגרים יותר שהגיעו התלוננו על כך שהאירוע בחוץ, כי קר. אחת האורחות מתנצלת בפני בעל הבית ומבקשת לעזוב עוד לפני שעודה מגיע. לאורחת אחרת המארחים מציעים פונצ'ו וכיסא צמוד לתנור והיא מתרצה ונשארת. שמחות קטנות.
ציון: 2
האירוע
איימן עודה נכנס והמילה הראשונה שיוצאת לו מהפה היא "שלום". פרובוקטור. אחר כך הוא מתעניין אם לא קר לכולם ומציע שידבר מעט ואז יפתח את הבמה לדיון. מאוד מתחשב.
בתחילת דבריו הוא מודה שמבחינתו "עדיף להיות במקום של ערבים ולהביא עוד 150 קולות". ועדיין, הוא בחר להיות פה כי הוא מגיע לאן שמבקשים, ובכל מקרה, כדי לעשות שינוי, "האזרחים הערבים לבד לא יכולים, כי אנחנו רק 20 אחוז". עודה חוזר לימי יצחק רבין שנשען על המפלגות הערביות כדי להעביר את הסכם אוסלו בכנסת, ומשווה לנתניהו שמבחינתו "לעשות לנו דה לגיטימציה זו לא רק גזענות אלא אסטרטגיה פוליטית". לאור ההסתה, הוא אומר, יש צו מוסרי לבוא ולהגיד "אני עם הקבוצה הזו".
עודה מדגיש שאמנם המרוויח האמיתי מהסכם שלום יהיה העם הפלסטיני שישתחרר מהכיבוש, אבל גם היהודים ירוויחו מהעברת סכומים נכבדים מתקציב הביטחון לטובת החינוך והבריאות למשל, וייהנו משגשוג כלכלי בזכות הקשרים שיתפתחו עם מדינות ערב. הוא מקפיד לחזור ולומר שהאינטרסים במדינה משותפים ליהודים ולערבים, וכדי לבנות חברה שתחיה ביחד צריך לבנות את השותפות מלמטה למעלה. חד"ש, לדבריו, היא היחידה שמנסה בכל מאודה שבמסגרת שלה יהיו ערבים ויהודים.
מאוחר יותר הוא מודה ש"התנועה שלנו לא אידיאלית ולוקה בכמה חסרונות", ומצר על כך שרשימת חד"ש-תע"ל לכנסת לא מורכבת מיהודים וערבים לסירוגין (ברשימה נמצא רק יהודי אחד, עופר כסיף). זו אמירה כנה וערכית ולא אופיינית לפוליטיקאי.
כשרעש מטוס נוסעים שחולף מעל מפריע לו לדבר, עודה תוהה אם מדובר במטוס קרב ואומר "אנחנו מהכפר, מה מטוסים עכשיו". מצחיק.
ציון: 5
שלב השאלות
השואלת הראשונה תוהה למה המפלגה הולכת ומתרחקת מהקהל היהודי. עודה משיב שעובדתית הוא מסכים ושהם מנסים כמה שנים לחזק את השותפות, ומבטיח שזה הדבר הראשון באג'נדה שלהם.
שואלת אחרת תוהה על ההבדל המהותי בין חד"ש לבל"ד. עודה, שהיה שותף של בל"ד עד לפני חודש, מודיע שהוא מסרב לומר מילים רעות על עמיתיו לשעבר ויריביו בהווה. הוא מסביר שבל"ד מגדירה את עצמה תנועה לאומית ולא פועלת לשותפות עם היהודים, וכן שבל"ד פחות פועלת למען צדק חברתי.
משתתף נוסף טוען שלא סופרים את המפלגות הערביות ולכן לא משנה כמה מנדטים הן יקבלו, ממילא לא יהיו חלק מקבלת ההחלטות. עודה אומר שהם רוצים להפיל את נתניהו ושבני גנץ יצטרך לדבר איתם. הוא מודע לכך שכחול לבן מנסים להעביר לציבור שהם מתרחקים מהמפלגות הערביות, וש"אם אגיד שאני תומך בגנץ הוא יפסיד שני מנדטים", אבל מבטיח שהם יהיו אחראים ויקבלו החלטה אמיצה ונכונה כשיישאלו על מי הם ממליצים לראשות הממשלה. "תהיה בטוח שאנחנו יודעים מה סדר העדיפויות", הוא אומר.
עודה נשאל לגבי תהליך השלום, היעדר הפרטנר ומחליפו של אבו מאזן לכש- וכאשר. עודה טוען שהעיקר הוא לא הבנאדם. הוא רוצה שאש"ף יהיה הנציג של העם הפלסטיני והשולט במוסדות הפלסטינים, "בינתיים עם חמאס זה לא מסתדר". הוא יוצא בנחרצות נגד הפגיעה של חמאס באזרחים חפים מפשע ואומר שצריך לעשות כל מאמץ כדי לאחד בין עזה לגדה. עודה מספר עוד שאולמרט ואבו מאזן כמעט הגיעו להסכם שלום וזה פספוס גדול שההסכם לא נחתם, כי הייתה הזדמנות אמיתית לסיים את הסכסוך. הוא מצטט שיר של טשרניחובסקי כאנלוגיה לשלום. בהמשך ישתמש גם בסיפור על דיוגנס. אליטיסט שכמוהו.
כשהוא נשאל על העתיד, עודה שוב חוזר לעבר, מזכיר את השלום בין צרפת לגרמניה שאיש לא האמין שיקרה במהלך מלחמת העולם השנייה, ואז טוען שכמו שלפני 40 שנה איש לא האמין שיהיה נשיא שחור בארה"ב, כך בעוד 40 שנה יוכל להיות ראש ממשלה ערבי בישראל. "שנאנו את רבין יותר מאת בגין", הוא אומר, "ואיש לא האמין שדווקא הוא ילחץ את ידו של ערפאת בבית הלבן". הקהל מוחא כפיים בהתלהבות. רק חסר שעודה יפצח בשירת גיב פיס א צ'אנס.
השואל האחרון מדבר על פוטנציאל ההצבעות המפוספס. עודה משיב שהסיבה העיקרית היא ממוצע הגיל הנמוך של הערבים, כלומר שמאגר המצביעים קטן יותר. הוא גם טוען שהדרוזים לא מצביעים עבורם אלא למפלגות יהודיות. עודה מסיים בתודה ובשוקראן.
איש רוח, רהוט, מנומק, משעשע וכובש. כלומר כבוש.
ציון: 5
מדד השכנוע
עודה נשאר לדבר בקצרה עם האנשים, שמאחלים לו בהצלחה. אישה אחת מדברת בטלפון ואומרת לאדם בצד השני שהוא צריך לבוא לשמוע את עודה. ביציאה, לפחות חמישה אנשים (מתוך כ-40, כן?) נרשמים לקחת חלק בפעילות השטח של המפלגה. זה די מרשים.
ציון: 5
סיכום האירוע
איימן עודה יודע שהוא ומפלגתו מוקצים מחמת מיאוס אצל המפלגות הציוניות, אך מנסה לפלס את דרכו עד כמה שאפשר לתוך החברה היהודית. באקלים הנוכחי של חוק הלאום, הפלגנות וההסתה, זה קשה עד בלתי אפשרי. כל עוד המצביעים הערבים לא באמת ינהרו בכמויות אדירות לקלפי ויתנו לנציגים שלהם מספיק כוח כדי שמפלגות השלטון יהיו חייבות להתחשב בהם, הסטטוס קוו הזה יישאר. האם זה יקרה במערכת הבחירות הנוכחית? ספק גדול, בטח לפי הסקרים.
בצער רב חזרתי לאוטו שלי, מישהו צריך לנוע בכמויות הביתה. נהג ערני שמבחין בי בדרך לרכב לוקח רוורס כמעט מקצה הרחוב כדי לתפוס את מקום החנייה היוקרתי סמוך לביתו. מבחינתי הוא ניצח את חוג הבית הזה.
ציון: 3.5