ערב עם אורלי לוי-אבקסיס: מחוזרת ולא מתמסרת

אורלי לוי-אבקסיס הייתה אמורה להיות הפתעת הבחירות. מאז שהודיעה על ריצה במפלגה עצמאית התמיכה בה התחזקה מדי שבוע, המנדטים עלו והתייצבו והתקשורת סימנה אותה כמטאור. ואז הגיע גנץ.

גנץ גנב ללוי-אבקסיס לא רק את הרעם, אלא גם לא מעט מצביעים פוטנציאליים. בסקרים האחרונים גשר כבר נאבקת באחוז החסימה. זה המצב שבו מגיעה לוי-אבקסיס לערב פתוח בתל אביב - כשהיא נמצאת בקרב הפוליטי החשוב בחייה.

המקום

בניין ויצ"ו במרכז-צפון תל אביב - בחירה מושכלת עבור מי שבאג'נדה החברתית שלה נמצא בין היתר מאבק למען נשים בכלל ואימהות בפרט.

ציון: 4 מתוך 5 (הייתי צריך לשלם על חניון)

העיצוב

פוסטר אחד בכניסה לבניין. אולם עם רצפה וקירות לבנים, כיסאות אפורים מסודרים בשורות. פודיום עם מיקרופון ועוד פוסטר אחד. שתי מצלמות וידאו ועוד כמה סטילס (קליפ מהמפגש יעלה, מן הסתם, לרשתות החברתיות) נותנים תחושה של ערוץ קהילתי. שום דבר נוצץ, אבל הולם את תקציב הקמפיין הנמוך יחסית שלוי-אבקסיס מסתפקת בו בשלב זה.

ציון: 3/5

הצ'ופר

מרצ'נדייז בדמות צמידים, מדבקות לרכב, שלטים למרפסת ואפילו חולצות למתעניינים.

ציון: 4/5

הכיבוד

אודה ואתוודה: יצאתי ב-19:00 מהבית כדי לא לאחר ולא הספקתי לאכול ארוחת ערב. בניתי על כמה בורקסים, רוגלך, מיץ תפוזים, משהו לרפד את הבטן כדי שהקרקורים לא יפריעו ללוי-אבקסיס בנאום. חשבתי שזה עניין סטנדרטי לאירוח, בטח בכינוס פוליטי. ובכן: אכזבה גדולה. כמה צלוחיות עם בייגלה מפוזרות במקום, עוד כמה עם ביסקוויטים, בקבוקי מים ופינת קפה. בואו נגיד שדאגה אמיתית למעמד הביניים - נגיד עובד עצמאי שהוא גם אב לילדים, סתם דוגמה - לא הייתה פה. כשחזרתי הביתה התנפלתי על המקרר. לקח לעתיד: לעולם לא לסמוך על פוליטיקאים.

ציון: 1/5

הקהל

באולם יושבים כמאה אנשים: אוכלוסייה מגוונת, רובה על הצד המבוגר יותר. יש לא מעט פנסיונרים אבל גם כמה וכמה צעירים. באופן מובהק יותר נשים מגברים. כמה מתעסקים בטלפון אבל הרוב מקשיבים. קובי אוז כפרה עליו, אחד מתומכיה הראשונים של לוי-אבקסיס כפרה עליה, אישר הגעה בפייסבוק אבל לא טרח לבוא. עוד מפח נפש.

ציון: 4/5

האירוע

האורחים הוזמנו לשעה שמונה. ב-20:20 לקח אחד הפעילים את המיקרופון ואמר "מישהו צריך לקרוא לאורלי", מנסה לייצר גל מחיאות כפיים בקרב הנוכחים, כמו לפני הצגה, רק כדי שמיד אחריו תעלה פעילה אחרת, בכירה ממנו, ותאמר שאורלי עוד מעט תגיע. איזה ייבוש.

הקהל מתחיל לנוע בחוסר סבלנות בכיסאות, אבל לוי-אבקסיס מבוששת לבוא. אולי היו פקקים, אולי נתקעה באיזה גשר (חה!). בשמונה וחצי היא מוכרזת ונכנסת לקול תשואות רמות בעידודם של פעילים נוספים שפוזרו בין האנשים. היא עולה לפודיום ומיד מתחילה לדבר, אפילו לא מתנצלת על האיחור, אבל מודה לקהל שהגיע "למרות שהיום הפריימריז בליכוד" (מה?).

לאחר התודות, היא פותחת את דבריה בניסיון לנטרל את הביקורות ולמצב את עצמה על המפה הפוליטית: "בטח אמרו לכם שאני שמאלנית… עוד מעט  יגידו שאני נתמכת של הקרן חדשה (מסופקני אם יש קונספירציה כזו, ז"י)... חלק יגידו שימנית. חלק יגידו שאני לא חברתית בגלל איזה מדד שפורסם". ובכן, אותו המדד שלוי-אבקסיס מזלזלת בו הוא המדד שפרסם "המשמר החברתי" ושבדק את הפעילות של חברי הכנסת בנושאים חברתיים-כלכליים. המדד הזה גילה שחברת הכנסת "החברתית" ממוקמת בו עמוק בתחתית, ובין היתר נעדרה בהצבעות על חוקים חשובים כמו חוק הפיקוח על מעונות יום.

לוי-אבקסיס מציגה מוטיב חוזר כמעט בכל נושא: "אני יודעת, אני אמא לילדים" - משפט שחזר בווריאציות שונות לפחות שמונה פעמים לפני שהפסקתי לספור. היא מרבה להלל את פועלה ואת האומץ הציבורי והפוליטי שלה: יזמתי, נאבקתי, נלחמתי, איימו עלי, הוכחתי. המסר: לא אכפת לי מה אומרים עלי, אני פועלת מתוך אידאולוגיה. לא יקנו אותי בכיסא או בתפקיד, היא מדגישה, "אני המניה הבטוחה ביותר של הציבור". בהמשך היא גם תתלונן על העיתונאים שלא באמת מתעניינים באג'נדות החברתיות, כי "תמיד הסלפי של אורן חזן יהיה יותר מעניין" (נו, הנה תירוץ שלא יהיה אפשר להשתמש בו בכנסת הבאה). זה נמשך פאקינג 50 דקות של מלל אינסופי, אבל בסוף היא מסיימת ועוברת לשאלות מהקהל.

ציון: 3/5

שלב השאלות

בקהל רוצים לדעת מי עוד ברשימת "גשר" לכנסת. לוי-אבקסיס אומרת שהשמות יפורסמו בקרוב, ושהיא מחכה לטיימינג הנכון לשחרר את המידע כדי שלא ייבלע בין אירועים אחרים. "אני יודעת איך זה עובד, אני באה מהתקשורת" (גילוי נאות: עבדנו יחד בג'וב האחרון שלה לפני המעבר לפוליטיקה).

שאלה בוערת נוספת: האם גנץ ולפיד פנו אליה כדי להתאחד? לוי-אבקסיס מאשרת בחיוך רחב ואומרת ש"מגיל 18 לא הייתי כל כך מחוזרת". אבל, היא מדגישה, אין לה כוונה להתחבר לאף מפלגה כי היא רוצה שהנושא החברתי יהיה האג'נדה המרכזית ולא ספיח שולי. היא שולחת עקיצה לעבר בני גנץ כשהיא מתייחסת למסמך העקרונות שכתב: "הילד שלי בכיתה ו' מתנסח יותר טוב ממנו".

לוי אבקסיס רוצה להשיג לפחות 6 מנדטים בבחירות, ומכוונת לשמונה. ואז היא מסמנת את הבחירות הבאות, אלה שאחרי 2019, וטוענת ש"גשר" תהיה מהמפלגות הגדולות בישראל ותישאר כאן לטווח ארוך.

לגבי הישיבה בממשלה עם נתניהו, חוזרת לוי-אבקסיס על מה שאמרה בעבר ומחדדת: "אני לא חושבת, כמשפטנית (כן, היא בכוונה הדגישה שהיא משפטנית, ז"י), שראש ממשלה שנלחם על חפותו יכול לנהל את ענייני המדינה, גם אם הוא סופרמן, ולא אהיה שם, נקודה". עתידות: גם תחבור לגנץ/לפיד/אחר אחרי עוד סקר לא מחמיא וגם תכהן כשרת רווחה בממשלת נתניהו תחת התירוץ "האג'נדה החברתית הכריעה".

העימות עם הקהל מגיע דווקא בשאלת הפליטים בדרום תל אביב. השואל לא מסתפק בסיסמאות ("ככה זה לא יכול להימשך, צריך לטפל בזה ואנחנו נעשה זאת"), אלא ברוב חוצפתו מתעקש להבין מה הפתרון. לוי-אבקסיס, אחרי שנדחקת לקיר, מפנה אליו בחזרה ושואלת מה הפתרון שהוא מציע. האיש משיב: אני לא רץ בבחירות. טו-שה.

כדי להקליל את האווירה, המתמודדת לוקחת אוויר ואומרת: "יצאה עליי אגדה אורבנית שאני שונאת גברים. ממש לא. אני אוהבת גברים, אני נשואה לאחד. יש לי בבית שניים שיהיו כאלה". הקהל צוחק, הסכנה חלפה. תשובה אמיתית לשאלה לא התקבלה.

ציון: 4/5 בזכות ההומור, ובעיקר כי היא מהבודדות שלא מתביישת להשיב בבירור בנושא נתניהו

מדד השכנוע

למרות הכל, נראה שלוי-אבקסיס הצליחה להעביר לשורותיה לפחות מצביעה אחת: אם חד-הורית שנתקלת בקשיים לקבל מזונות מהאקס. היא אפילו התעניינה לגבי השתלבות כפעילה בקמפיין. האמת היא שזה הישג: גם קול אחד ממאה זה מעל ומעבר למצופה, ולגייס פעילה זה בונוס נאה.

ציון: 5/5

סיכום הערב

אורלי לוי-אבקסיס יודעת לדבר, את זה אי אפשר לקחת ממנה. יש לה קסם אישי שופע והיא חביבה על הבריות. אבל, כפי שהיא עצמה אמרה בהזדמנות קודמת על בני גנץ, עיניים יפות זה לא מספיק. לכולם ברור שהיא הולכת על הטיקט החברתי, רק שפתרונות אמיתיים, אופרטיביים, מעבר לסיסמאות, היא לא הציגה, ובכך היא לא שונה מהמתחרים. מצד שני, אולי הייתי נוטה יותר להשתכנע אם לא הייתי על בטן ריקה.

ציון: 3.5/5

• בחירות