לאחרונה גובר והולך האיום על הדמוקרטיה הליברלית – זו שקמה כדי להבטיח שוויון, חופש וזכויות. מדינת ישראל, תוצר מובהק של השיטה הדמוקרטית-ליברלית, בוחרת בשנים האחרונות את הצד הלא נכון, זה המכונה "דמוקרטיה לא-ליברלית", למרות שאין ממש דבר כזה. הגנה על הערכים הליברליים נמצאים בבסיסה של הדמוקרטיה, אחרת זה פשוט שלטון המבוסס על רוב. דמוקרטיה חלולה וחלשה כמו שרואים בטורקיה, ברזיל, הונגריה ופולין.
ראש הממשלה נתניהו פועל בכיוון הזה בשני מישורים: הפנימי – חקיקה שמגבילה את החופש והזכויות לכלל האזרחים (חוק העמותות, חוק הלאום, חוק החרם) ופעולה שיטתית להחלשת כוחם של שומרי הסף ומנגנוני הדמוקרטיה כגון בית המשפט, התקשורת ומבקר המדינה; החיצוני – הטלת רפש בדמוקרטיות הליברליות הגדולות והידידותיות והאשמתן באנטישמיות, והובלת מדיניות המתרחקת מערכיהן, ובמקביל התקרבות וכריתת בריתות עם מנהיגים מפוקפקים, גזענים ואנטישמים של המדינות הלא-ליברליות, החברות החדשות.
בספטמבר 2016 הודיעה מפלגת הליכוד על הצטרפותה לארגון המפלגות השמרניות של אירופה המכונה ACRE. חברותיה של הליכוד נעות על ספקטרום רחב שבין שנאת זרים, נשים ולהט"ב ועד לאנטישמים וניאו נאצים של ממש. בין החברות תוכלו למצוא את מפלגתו של ארדואן, מפלגת העם והצדק הפולנית שמתנגדת להפלות, מפלגה הולנדית ששיתפה פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה, ומפלגת "הכל למען לטביה" שהפגינה בעבר בעד זכותה להשתמש בצלבי קרס והובילה מצעד שהעלה על נס את תרומתם של 140 אלף לטבים שלחמו לצד הרייך השלישי.
את המדיניות הזאת של מפלגת הליכוד מוביל נתניהו גם בהנהגת המדינה וזו רוח המפקד. אל מול עמדת משרד החוץ והקהילות היהודיות בעולם, ממשיך נתניהו לתת רוח גבית לקמפיינים אנטישמיים של ממש שמוביל ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן לצד מהלכים לצמצום הדמוקרטיה, והפך אותו לאורח של כבוד בישראל. המנהיג הפיליפיני רודריגו דוטרטה, שהשווה עצמו להיטלר, התקבל בישראל בזרועות פתוחות לביקור מדיני ומלטף. כך גם הנשיא הברזילאי ז'איר בולסונרו, הומופוב ושוביניסט מוצהר, שכעת גם אחראי לשריפת יערות האמזונס.
צריך להבין, אין גם וגם. קשירתה של מדינת ישראל למנהיגים מפוקפקים ודמוקרטיות מפוקפקות בהכרח תרחיק את ישראל מדמוקרטיות ליברליות. שוחרות שלום, זכויות אדם, דמוקרטיה ושוויון. נתניהו הבין את הטריק, והוא עושה את זה לא במקרה, אלא כדי להימנע מהסכם מדיני או ביקורת על ההתנחלויות. הוא ביצע בחירה.
לפני כשבוע החליטה ממשלת ישראל למנוע ביקור של שתי חברות קונגרס אמריקאיות בישראל. ההחלטה הזאת היא עוד צעד בכיוון של אותה הליכה מסוכנת אל עבר הדמוקרטיות הלא ליברליות. ההחלטה למנוע מחברות קונגרס מהמפלגה הדמוקרטית האמריקאית כניסה למדינת ישראל היא החלטה שערורייתית שצריכה להדליק אלפי נורות אדומות מעל מדיניות החוץ של מדינת ישראל. דמוקרטיה מסתגרת, משתיקה ביקורת, שמתווה מדיניות גבולות על פי קריטריונים פוליטיים ומסתירה את הנעשה בשטח שהיא שולטת בו, ראויה פחות לתואר שהיא מתהדרת בו.
כאשר מתחתי ביקורת על מדיניות זו, היו מי שהשוו בין הביקורת לבין התנגדותי לביקורים הממלכתיים והמלטפים של מנהיגים אנטי דמוקרטים בישראל. אז בואו נבהיר את הקווים - לדמוקרטיה ליברלית אסור להגביל כניסה לישראל ובטח לא של נציגי ציבור למעט מקרי קיצון חריגים הקבועים בחוק על פי קריטריונים שוויוניים. אין דומה מניעת כניסה בגבול להתנגדות פוליטית לביקור ממלכתי שבו מתקבלים בישראל בכבוד מלכים המפוקפקים שבמנהיגי העולם, אלה אשר עושים שימוש ציני בלגיטימציה שהם מקבלים ממדינת ישראל כמדינת היהודים כדי להלבין את שנאת הזרים והאנטישמיות שהם מובילים בארצם.
את הביקורת שלי על המשך הליכת ממשלת נתניהו אל מחוזות הדמוקרטיה הלא ליברלית אמשיך לעשות, את מאבקי נגד סחר בנשק ישראלי למדיניות מפרות זכויות אדם אמשיך גם אמשיך. נתניהו בונה את רשת הביטחון הבינלאומית שלו לקיפאון המדיני, לחוקים גזעניים והגבלת בית המשפט דרך כניסתה של ישראל לבריתות מפוקפקות שאף ישראלי לא יכול להרגיש איתם בנוח ומול זה עלינו להשמיע קול צעקה ברור.
הכותבת היא חברת המחנה הדמוקרטי וחברת כנסת מטעם מרצ