אני לא יודע מה הסיכוי של טל גלבוע להתברג למקום ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת, אבל עצם העובדה שאחת הטבעוניות הכי מתוקשרות בסביבה – אם לא ה- משווקת את עצמה לאחרונה כליכודניקית שרופה היא חלק מתזוזה דרמטית של הלוחות הטקטוניים בחברה הישראלית, תזוזה שמטשטשת את התיוגים האוטומטיים שרווחו כאן במשך שנים. טבעוני=שמאלני? תשכחו מזה. בישראל 2019 הכל הרבה יותר מורכב ומעורבב.
זה לא רק התדמית של הטבעונים, שפעם נחשבו לנישה של שני רחובות בתל אביב והיום פזורים לאורכה ולרוחבה של הארץ ושל המפה הפוליטית. החברה הישראלית – ואם לחדד, הימין הישראלי – נע בשנים האחרונות בו זמנית בשני כיוונים מנוגדים: מצד אחד – הרבה יותר לאומני וגזעני בואכה מחוזות הפאשיזם; ובאותה נשימה – הרבה יותר פמיניסטי, פרו להט"בי, דוגל בלגליזציה של סמים קלים ותומך בזכויות בעלי חיים. ערכים והשקפות שבעבר זוהו כחלק מחבילת האמונות של הסמול, התיישבו בשנים האחרונות בלב המיינסטרים של הבייס הימני המובהק. ח"כ אמיר אוחנה הוא אחד הדוברים הבולטים של הליכוד החדש, זה שלעומתו בני בגין ודן מרידור נשמעים כמו פעילי מחסום ווטש; והוא גם הומו. לפני עשר שנים זה לא היה עובר, ופעילה טבעונית בולטת ומרכז הליכוד היו משולים לשמן ומים.
ישראל 2019: גזענות כלפי ערבים לצד מהפכת metoo
במובן הזה, נראה שישראל והימין הישראלי הם סיפור ייחודי על המפה העולמית: התחזקות השליטים הסמכותניים שמתעבים את הדמוקרטיה ומוסדותיה היא מגמה שמתרחשת בשנים האחרונות במדינות רבות. אבל בהונגריה, רוסיה, ברזיל ואפילו ארצות הברית, העלייה של השליטים בסגנון הזה לא מלווה בפריחה של פמיניזם, זכויות להט"בים ובעלי חיים. בנימין נתניהו לא היה מעז לומר על נשים והומואים עשירית ממה שאומר ידידו בבית הלבן או רעו הברזילאי בולסנרו (שאמר ליריבה פוליטית "לעולם לא הייתי אונס אותך כי את לא ראוייה לזה"). ישראל של השנים האחרונות היא מקום משונה ולא צפוי, שבו לאומנות וגזענות כלפי ערבים הולכות חזק – אבל גם metoo. לו הייתי סוציולוג או חוקר במדע המדינה – כאן, בפינה הזו של המזרח התיכון, הייתי עורך את המחקר הבא שלי.
בשני צידי המפה הפוליטית יש כאלה שעדיין לא יודעים לעכל את השינויים. במהומה שנוצרה סביב חוק הפונדקאות ניתן היה לזהות את המבוכה של ח"כים בליכוד שלפתע הבינו שהבייס שלהם מצפה מהם להצביע בעד שוויון זכויות ללהט"בים. ח"כים ושרים בימין הופתעו בקדנציה האחרונה כשגילו – באמצעות סקרים חד משמעיים ומתקפות ברשתות החברתיות – שרוב המצביעים שלהם תומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת (במינונים מדודים כמובן. גם גדולי החילוניים לא רוצים ששבת תהיה עוד יום חול). זה לא מקרי שאחת ההבטחות המפורשות הבודדות שבני גנץ שחרר בנאום הבכורה שלו, הייתה להפעיל תחבורה ציבורית בשבת. הוא יודע שלא רק שזה לא יבריח מצביעים מהימין – זה יכול למשוך אותם.
גם אם הואיל להימנע מבשר, יאיר נתניהו לא ראוי שילבינו אותו
ובחזרה לטל גלבוע: להיות טבעונית ימנית זה כמובן לגיטימי לגמרי. הייתי שמח לדעת שמי שנאבק למען יחס מוסרי לבעלי חיים דורש יחס כזה גם לבני אדם באשר הם, אבל אלה רק משאלות הלב הכמוסות שלי; תכל'ס, לשמאל אין ולא צריכה להיות בלעדיות על דאגה לבעלי חיים. אם חוק ההפללה של זנאים עבר בזכות שת"פ בין ח"כיות מהשמאל ואיילת שקד, נוכחות של ח"כים טבעוניים בליכוד עשוייה לסלול את הדרך לחוקים מבורכים בתחום.
ובכל זאת, עניין אחד בקשר לגלבוע שאי אפשר וגם לא צריך לבלוע: שום דבר, אפילו לא החלום להציל כמה עגלים מגורל אכזר, לא מצדיק את מסע ההלבנה והטיהור שהיא עורכת ליאיר נתניהו. הטיפוס המפוקפק הזה, גיבור המקלדת שתוקף בפראות כל מי שמעז לבקר את אבא שלו וממקם אותו על הספקטרום שבין סמולן לבוגד, ושעל יחסו לנשים אין צורך להרחיב, לא ראוי לסינגור גם אם הואיל בטובו להפסיק לאכול בעלי חיים. אם זה המסלול שעליו טל גלבוע בחרה להגיע לכנסת, עדיף שתישאר בחוץ.