1. לא הרשימה שיריבי הליכוד ייחלו לה
בקיץ האחרון הנציח הצלם אוליבייה פיטוסי את הרגע שהוכתר לפני שבועות אחדים לתמונת השנה של תערוכת הצילום "עדות מקומית": תמונת הסלפי של אורן חזן בתום ההצבעה בכנסת על חוק הלאום. בצילום נראה בנימין נתניהו העגמומי מוקף בטבעת מבוכה: חזן, ירון מזוז, מיקי זוהר, איוב קרא, דודי אמסלם, דוד ביטן - נבחרת פרלמנטרים מתלהמת שאין בה זכר לממלכתיות ז'בוטינסקאית. נתניהו נראה בתמונה לא כמי שניצח בקרב על חוק הלאום אלא כמי שהפסיד בקרב על מפלגתו.
זו לא היתה רק תמונת השנה; זו גם היתה התמונה שקיוו יריבי הליכוד לראות משתכפלת בפריימריז שנערכו אמש. הם רצו עוד שמות שיגרמו לנתניהו לכרכם פנים, רשימה שתמשיך את אותה דרך מתבהמת. הם רצו את בריון הכנסת חזן, את מחבק המורשעים מזוז, את יצרן המבוכות הסדרתי קרא. הם רצו את התגרן אמסלם בעשירייה הראשונה. הם רצו את ביטן וחיים כץ החשודים בשוחד גבוה בצמרת, את דוד שרן החשוד בשוחד בפנים. אבל כוכבי תמונת הסלפי עומדים להתפזר לכל עבר, ומהוויש-ליסט של יריבי הליכוד לא נותרה אלא מירי רגב.
זו לא הנבחרת שלה ייחלו יריבי הליכוד, אבל בעוד רגע זה כבר לא ישנה. נתניהו ממילא מנהל קמפיין אישי על הישרדותו הפוליטית והפרטית. נבחרי הליכוד הם לא יותר מצוות דוברות בקמפיין הזה, מקהלת צייצנים שמתרוצצת בין האולפנים לפי הפקודות מבלפור. משלטי החוצות הם יודרו כמו נשים בבני ברק, בשידורי התעמולה של "הליכוד TV" הם יצפו בפייסבוק כאחד האדם. בעיני נתניהו הם רק המטען שהוא נאלץ לגרור איתו לבחירות כדי למלא משבצות ריקות בטפסי הבחירה. המפלגה זה הוא.
2. הנגבי כבר לא מחפש את האישה
צחי הנגבי – סולן ראשי במקהלת נתניהו – קבל בשבת האחרונה על כך שברשימתו של בני גנץ אין נשים ומזרחים. דאגתו של הנגבי לייצוג הולם במפלגות ישראל אמנם נוגעת ללב, ומעניין יהיה לראות אם הוא יביע אותה גם היום נוכח רשימת הליכוד. בניגוד לרשימה הריקה ברובה של גנץ, הליכוד כבר מילא את שורותיו – והקדמיות שבהן כמעט ריקות מנשים וממזרחים. ברשימת הליכוד בפריימריז אין אף אישה בחמישייה הראשונה (רגב תידחק למקום השישי, כיוון שנתניהו תופס את המקום הראשון), שתיים בעשירייה ושלוש בין ה-20 הראשונות. נשות העשירייה, רגב וגילה גמליאל, הן גם המזרחיות היחידות בעשירייה (תוסיפו את סער החצי-בוכרי). אם להנגבי היה טיפת אינטגריטי הוא היה חוזר היום על דבריו; אם היתה לו תבונה הוא לא היה אומר אותם מלכתחילה. אבל את הנגבי לא מעניין ייצוג הולם לנשים ולמזרחים; הוא כאן כדי לספק ייצוג הולם לאסטרטגיית הבחירות של נתניהו.
3. חנפנים החוצה
הנגבי, שנדחק לעשירייה השנייה, לא היה היחיד שגילה אמש שמתפקדי הליכוד לא מתרשמים מליחוך פנכה. לצידו בעשירייה השנייה נמצאים גם אופיר אקוניס ודודי אמסלם. תאומו של אמסלם, ביטן, נדחק לעשירייה השלישית ביחד עם מיקי זוהר. איוב קרא ונאוה בוקר, שהערצתם לנתניהו גובלת בסגידת אלילים, יצטרכו כנראה להסתפק בתליית פוסטרים בבית. לקקנות בלתי מבוקרת, מסתבר, היא לא ערובה להצלחה בפריימריז.
עם זאת, זה לא אומר דבר לגבי עתידם הפוליטי של מי שיצליחו להיכנס לכנסת. שם חסדיו של נתניהו חשובים מחסדי המתפקדים, ודבקות עיוורת במנהיג היא עמל מבזה ששכרו לרוב בצידו. בממשלה הקודמת נתניהו חילק תיקים למקורבים מירכתי הרשימה כמו אקוניס וקרא; למנצח בפריימריז, גלעד ארדן, הוא הוציא את המיץ. נתניהו התגאה אתמול בדמוקרטיה במפלגתו – אבל כשזה מגיע לשיבוץ השרים הוא לא סופר אותה.
4. דווקא סער
אתמול נחשף (ולא בפעם הראשונה) הפער בין הבייס הליכודניקי לנתניהו – בין תמיכה מוחלטת מחוץ להתעלמות מעליבה מבית. לא רק שמומלצו המפורש של נתניהו, דוד שרן, הפסיד במחוז תל אביב; גם יריבו המפורש, גדעון סער, התברג ברביעייה הראשונה, מקום שיאלץ את נתניהו לחרוק שיניים ולהעניק לו משרד ממשלתי (על תיק בכיר אין כנראה מה לדבר לפני שסער יפצח בקרב עלבונות כזה שניהל ארדן לאחר הבחירות האחרונות). נתניהו עשה את כל שלאל ידו כדי לחסום את סער: שילח בו את בנו ברשתות החברתיות, הפעיל הרעשה טלפונית על המצביעים, ואפילו הצהיר בפני המצלמות שהוא לא חוזר בו מהאשמות הפוטש. נתניהו הבהיר שבחירה בסער היא הצבעת אי-אמון בו – וקיבל תוצאות חד-משמעיות. אפילו הליכודניקים כבר לא מאמינים לו.
ולא רק סער נתקע הבוקר לנתניהו בגרון; לצידו התמקמו בראש הרשימה ישראל כץ ויולי אדלשטיין – שניים שמנהלים יחסים מורכבים, בלשון המעטה, עם ראש הממשלה. עם אדלשטיין הוא התעמת בגלל נאום בטקס המשואות, על כץ הוא אמר ש"הוא יכול להמשיך לתכנן להחליף אותי" – ושניהם התייצבו ביחד עם סער בצמרת הרשימה כדי להניף מולו אצבע משולשת.
לנתניהו הירא תמיד נוספו הבוקר עוד כמה סיבות לדאגה. לסקר שפורסם אמש ב"הארץ", ולפיו כמעט מחצית מהציבור לא רוצה לראות אותו ממשיך בתפקידו, נוספו אתמול תוצאות הפריימריז המלמדות שגם בביתו הפוליטי כבר מתכוננים לקרבות הירושה. בדיוק כמו רונית כץ שכבר חולמת על תפקיד הגברת הראשונה של המפלגה, בדיוק כמו גדעון סער שמקפיד להפריד בין נתניהו והליכוד, גם מתפקדי המפלגה מריחים את הדם השותת מפצעי החקירות. גם הם מזהים את סוף העידן.
הבייס לא יבגוד בו ביום הבחירות, אבל נתניהו צריך לחשוש ממה שיקרה אם יוגש נגדו כתב אישום. דודי אמסלם הבטיח שמיליוני אנשים לא יקבלו את העמדתו של נתניהו לדין, אבל נראה שאפילו עשרות אלפי מתפקדי הליכוד לא סרים למרותו ולא משתחווים לאדונו. הם דחקו את אמסלם ויתר נאמני נתניהו וקידמו את יריביו. הם בזו לחנפים, הקפיצו את ישראל כץ והתייצבו מאחורי סער. הם יספקו לביבי מקלט – אבל ספק אם יתנו לו להפיל עליהם את הבית.