נבחרי ציבור יודעים שיש מספר אמצעים שאין לבחול בהם בזמנים קשים. מצב בטחוני רעוע, ילדים (רצוי כאלה שאתה חולק עימם קרבה משפחתית), משפחתך הגרעינית, חלל ביתך ופצעים מן העבר (שיאירו אותך באור מחמיא). את כולם אתה יכול לנצל כאוות נפשך ומנדטייך בתקופת הבחירות. כי האזרח, הוא הרי רואה קשר ישיר בין היותך בעל מסור וסבא סבבה לבין זה שתחזיר את ההרתעה ותמנע גירעון עתידי. 

שורת הפוליטיקאים שקצצו מלפפונים, טיגנו שניצלים והכינו קפה מול המצלמות של תכנית "אנשים" בשבוע החולף, המליכו מחדש את השטאנץ המניפולטיבי אך האפקטיבי הזה, שבאמצעותו "משדרים" דברים, במקום לומר אותם. ישראל כ"ץ התחבק עם נכדתו הפעוטה ושידר "רכות", ואז צעד בשדות ירוקים ושידר "שורשיות". יאיר לפיד שידר שהוא "בעל תומך ולא מרוכז בעצמו", כשפינה את הבמה לטובת ליהיא לפיד, שדיברה על בתם האוטיסטית וכך שידרה שהם "לא מנותקים ולא חסינים". מירי רגב התיישבה נבוכה במטבח בין שני הוריה, ושידרה שהיא "הגיעה מהעם", ואז קפצה לקבר של הבאבא סאלי ושידרה שהיא "אדם מאמין".

מסחרת בני המשפחה המגויסים השאירה טעם רע

לא היה קשה לפספס שבני המשפחה של הפוליטיקאים שמילאו את תפקידי דמויות המשנה, נהנו פחות. אבל מה יגידו, קמפיין זה קמפיין. ליהיא לפיד ענתה על שאלות בקורקטיות משמימה ובגילגולי עיניים, ואפשר לומר שהראיון הזה, שנתנה לניב גלבוע, דווקא שירת אותה לרעה כשנחוותה על המסך כאשת פוליטיקאי מתגוננת במקום פצצת רגש נגישה, כמו שהיא עוברת בטורים שלה במקומונים. אבא של מירי רגב התכווץ כששודל על ידה ועל ידי המראיין לדבר על פרשת האלכוהול המזויף שבמרכזה הוא עומד (וסיפק תשובות מגומגמות) ונראה שהיחידה שנהנתה מהראיונות האלה שמזכירים באווירתם קליפ פרידה מהמנכ"ל, או חצי יובל לנישואים, היא רונית כ"ץ, אשתו של השר ישראל כ"ץ. כ"ץ התגלתה כהכלאה מוצלחת וכיפית בין מירי רגב לאביבה תבורי (מלהקי ריאליטי, התפקדו), נתנה עבודה וסיפקה כותרת למראיין שרון גל, אבל הראיון איתה השאיר טעם רע מאוד ממסחרת בני המשפחה המגויסים. 


ישראל כ"ץ, שר התחבורה והמודיעין, לוקה בהיעדר כריזמה באופן מופגן, ודאי בסטנדרטים הנדרשים כיום מפוליטיקאים הרוצים להתבלט בתקשורת. מה לעשות, עשרה קבין של אמירות נפיצות ופליטות פה נפלו על הליכוד, תשעה מהם נטלו רגב, ביטן ואמסלם ובאחד שנשאר נאלצים לחלוק כל הנותרים. מה יעשה השר הוותיק עם השאיפות מרחיקות הלכת, שצריך לעבור בהצלחה את משוכת הפריימריז? נכון, יגייס את בני המשפחה כדי לנגן על מיתרי הרגש. וזה עבד לו כמו תחבורה ציבורית בשוויץ.

תתקפו את רעייתי, אבל אל תתקרבו אלי

רונית כ"ץ בסך הכל הייתה היא, המאמץ היחיד שעשתה הוא לתזמן את שעת טיגון השניצלים לזמן הצילומים. בזכות חרצובות לשונה בלבד, שאלה פשוטה על עתידו של בעלה בממשלה, הפכה למונולוג שהביא אל החצר של השר את כל תשומת הלב שרצה ולא יכל להשיג בעצמו. "ישראל כ"ץ יהיה ראש הממשלה הבא, זה ברור", היא חרצה. "ביום שנתניהו יחליט שהוא לא, אז הוא יהיה אחריו". כשנשאלה על האפשרות שגדעון סער יסומן כיורש פוטנציאלי, היא עקצה במטח יריות: "יש גם את החתולה שעומדת פה בחוץ. ומירי רגב? לא מכירה אותה. איילת שקד? לא שייכת". מסער ורעייתו היא לא חסכה את שבטה גם בהמשך. "על רפורמה במרפסות הוא רוצה להיות ראש הממשלה?", את גאולה אבן היא כינתה "המושכת בחוטים". 

הפריימריז בליכוד: בכירים נגד סער (צילום: החדשות)
ישראל ורונית כ"ץ. נתנה עבודה והביאה כותרת, אבל שכחה להתכתב עם דף המסרים | צילום: החדשות


אבל מה קורה אחרי שסיימה לתת השואו? ובכן, עכשיו היא יכולה ללכת להמשיך לטגן, רחוק מעיני המצלמות. כשהציטוטים מרעידי-האדמה שלה ב"אנשים" הפכו לאייטם במהדורה המרכזית של "חדשות 12", מלשכתו של השר כ"ץ נמסר בתגובה שדבריה של אשת השר אינם קשורים אליו. אלו רק עמדותיה. הידוק עניבה ואז הפניית גב מטאפוריים כאילו נשמעו באותם רגעים, הצטרפו לתגובה הפיזית שלו במהלך הראיון. בכל אותה העת שירתה כמו אר פי ג'י, ישב השר לצידה בשולחן המטבח, מילמל לכיוונה "די, נו", וניסה להשוות לעצמו מראה של מי שמובך קשות. ככה זה, אחרי שהבאזז נרשם והאישה המגויסת יוצאת מהפריים, אפשר להתנער ממנה בקלילות ולהמשיך הלאה. לגרוף את הכותרות והפולו-אפים שתרם לך המקורב, ותוך כדי להתאמץ להתבדל ממנו כי הוא חורג מדף המסרים. תתקפו את משפחתי, רק אל תתקרבו אלי. גיבוי? מאמי, נדבר אחרי הפריימריז.

איציק שמולי אינטרסנט, אבל בטח לא נבזי

לסשן שיחות המטבח ב"אנשים", שוודאי נוצף בהם גם השבוע, מצטרפים ראיונות בעיתונים עם פוליטיקאים שפותחים את הלב על המתרחש בחייהם. גם זאת פרקטיקה מוכרת ויעילה של הורדת המועמד מטה אל העם ושיחרורו מתדמית הרובוט. וזוהי הזדמנות טובה להעלות למודעות נושאים חשובים כמו פונדקאות (ח"כ איציק שמולי בראיון ב-"7 ימים" וב"חדשות סוף השבוע"), הורות משותפת (ח"כ מיכל בירן), ואוטיזם (ח"כ יאיר לפיד וליהיא לפיד). 

בתקופת בחירות פוליטיקאים הם רוקסטארס, האוזניים מתחדדות לדבריהם, הלב יוצא. אבל אז במוקדם ובמאוחר קיומם של הפריימריז מגיחים מאחורי ראשו של המועמד המתראיין בגרון חנוק מדמעות, והכל נצבע בצבעים יח"צניים ואינטרסנטים. הוא יכול להיות זך ותמים, אבל הטיימינג בו בחר להתראיין כבר מפיל אותו. ויכוח עז יצרים התנהל בנושא בסוף השבוע האחרון, שבשיאו כוונותיו של שמולי קיבלו את התואר "נבזיות" ויוחס לו "שימוש בעובר מת בשביל הצלחה בפריימריז".


אז לא, אין כאן נבזיות. לטעון דבר כזה, דווקא מראה על צורת מחשבה נבזית. יש כאן אינטרסנטיות מובהקת וקמפיין של שמולי שמשלב לכל אורכו את התמודדויות הפריון שלו (כי מתי ראיתם עיתון מרכזי מכסה את שערו במועמד שמביא כותרות על פנסיות?), אבל האפקט הציבורי שמייצר ראיון כמו זה שנתן שמולי - הרבה יותר חשוב מזה. בכנסת שמקדשת את כל האמצעים אך המהות נמחצת בה (זוכרים איך התנהלה אותה הצבעה להרחבת חוק הפונדקאות?), עדיף ספין על ילודה מאשר ספין על ערבים נוהרים.