בנימין נתניהו הבטיח דרמה אתמול בערב – ובניגוד לפעם הקודמת בה עשה זאת ערב בחירות, אמש הוא גם קיים. אלא שזה לא קרה ב-18:30 במרחב הבטוח של כפר המכבייה, שם הבטיח נתניהו שיקדם את החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן אם יכונן שוב ממשלה; זה קרה ב-21:00 במרחב הפגיעה של הטילים באשדוד, שם נאלץ נתניהו לרדת מהבמה תחת איום הירי. אפשר רק לדמיין מה היה עושה יו"ר האופוזיציה נתניהו למראה ראש ממשלה מהשמאל שנמלט בעל כורחו מאיום הטילים שכל אזרחי הדרום מכירים היטב. אכן, דרמה.
אבל הדרמה האמיתית לא היתה נטישת הבמה (המוצדקת והבלתי נמנעת. גם ההשוואה לגבי אשכנזי, שלא ירד מהבמה באשקלון באותו זמן, לא הוגנת; אין דינו כדין ראש ממשלה). הדרמה האמיתית היתה העובדה שבקמפיין נתניהו נעשתה טעות, אולי טעות פטאלית. זו טעות נדירה למדי במסע הבחירות של מי שנחשב – ובצדק – לקמפיינר הכי מבריק שנראה כאן. רק לפני יומיים נכתב כאן שחוק המצלמות של נתניהו הוא ספין גאוני משום שאי אפשר לנצח אותו. אתמול התברר שאולי אף אחד לא יכול לנצח את נתניהו בקמפיינים – אבל הוא תמיד יכול לנצח את עצמו.
הסיור בערי הדרום בעיצומם של ימים מתוחים מול עזה, ועוד שידור כנס הבחירות בלייב בפייסבוק, היו צעד יהיר אחד יותר מדי. זה לא מתאים לנתניהו, האיש שמצטיין בזהירות יתר (ויש שיקראו לה פחדנות), שלעולם לא מגלה שאננות ערב בחירות, ושנמצא כעת בימיו הלחוצים ביותר, כפי שתעיד כל תגובה שיוצאת מבלפור. אפשר להניח שזו השפעתה הרעה של סביבתו; לא, הפעם אלו אינם שרה ויאיר המטריפים את דעתו (איך אמרה מו"ל "ישראל היום" מרים אדלסון בעדות שנחשפה בחדשות 12? "הוא לא יכול לתפקד כי היא מבלבלת לו את המוח"), אלא דווקא הקמפיינרים שמקיפים אותו. בניגוד לעדת הלקקנים המכונה "בכירי הליכוד" אך זוכה ממנו לזלזול מופגן, צוות הדוברות הנמרץ והפרוע של נתניהו זוכה ממנו להערכה רבה, ומדרבן אותו להיות דורסני, יהיר – וגם שאנן.
התקלה באשדוד אינה עדות ראשונה לשחצנות שאופפת את המטה. יונתן אוריך, דוברו של נתניהו, ניסה בתחילת החודש לעקוץ את בני גנץ באמצעות סרטון שבו צעיר חיבק את יו"ר כחול לבן ואז הפתיע ואמר "רק ביבי". גנץ התייחס לצעיר בחיבה ובאנושיות, הסרטון הפך לוויראלי וכחול לבן קיבלו מתנת חינם מצוות הקמפיין הכי יעיל בישראל. אוריך הצליח לעשות לגנץ את מה שגנץ לא ידע לעשות לעצמו: לצאת טוב מול מצלמה. כשאוריך נדרש לפשלה בראיון רדיו הוא הסביר שכשמשחקים מול שער ריק מבקיעים לפעמים גול עצמי. אבל יותר מהגול העצמי מעניין השער הריק; נדמה שלאוריך וחבריו עלה השתן לראש – לראש הממשלה.
בחזרה למצלמות
עוד לפני התקרית באשדוד, היה זה דווקא הידיד הנאמן דונלד טראמפ שתקע לנתניהו מקל בגלגלים. כמעט במקביל להצהרת נתניהו צייץ הנשיא האמריקאי כי הוא מפטר את יועצו לביטחון לאומי ג'ון בולטון. ברקע הפיטורים עומדת המחלוקת בין הנשיא ליועצו בנוגע ליחסי ארה"ב ואיראן – מחלוקת שמהדהדת את אחד הפערים היחידים, אך המשמעותיים, בין טראמפ ונתניהו. זה היה כמעט שחזור של הדיסהרמוניה שהתרחשה יום קודם לכן: נתניהו מנפנף בשרידי אורניום מאתר גרעיני באיראן, וטראמפ מבהיר כעבור שעתיים שאין לו התנגדות לפגישה עם הנשיא רוחאני – אדם שעל פי נתניהו רוצה בהשמדת ישראל.
שני האירועים הללו בלעו לחלוטין את "ההצהרה הדרמטית" של נתניהו על החלת הריבונות – הצהרה שהיתה כשלעצמה פארסה. החלת ריבונות היא אכן צעד דרמטי; הצהרה על החלת ריבונות עתידית היא עוד הבטחת בחירות ממוחזרת. רק בבחירות האחרונות אמר נתניהו לרינה מצליח ב"פגוש את העיתונות" שמתנהלים דיונים בנושא ושידאג לכך "שנשלוט בכל השטח ממערב לירדן". לפני שנה אמר בישיבת סיעת הליכוד שהוא מנהל שיח על כך עם האמריקאים. הצהרתו של נתניהו אמש כוונה לאוזניהם של מצביעי ימינה ועוצמה יהודית, אבל ספק אם מישהו מהם עוד מוכן לקנות את הקרח שעליו משרבט נתניהו הבטחות סיפוח.
הכישלון לייצר דרמה ברמת גן, הדרמה הלא-מתוכננת באשדוד והמכה מוושינגטון מחייבים את נתניהו לחזור למה שעבד עבורו היטב בתחילת השבוע: חוק המצלמות. הצעת החוק תובא היום להצבעת הכנסת למרות שאין לה רוב ושאין לה כמעט סיכוי לעבור שלוש קריאות עד יום הבחירות. זה מקרה חריג; קואליציה שעומדת להיות מובכת בחוסר יכולתה להעביר הצעת חוק נוהגת לעכב, להקפיא או לגנוז אותה. כישלון קואליציוני נחשב להתבזות. העובדה שנתניהו מוכן לעשות זאת – כמו גם הפרסום של העיתונאית נחמה דואק על כך שרועי פולקמן מכולנו התבקש ע"י הקואליציה שלא להגיע להצבעה על החוק – הן עוד הוכחות לכך שנתניהו לא מעוניין במצלמות בקלפיות אלא בסימון המתנגדים לחוק (שאינם מתנגדים לעצם הרעיון) כמעודדי זיופים, תומכי ערבים וגנבי בחירות.
ספין הריבונות כשל ונתניהו חוזר לבייסיק: שלטון הימין בסכנה. האבסורד הוא שדווקא אתמול יכולים היו מצביעי הימין להיזכר עד כמה השלטון הזה לא מיישם את תפיסתם – לא בהחלת ריבונות ביו"ש ולא בהתנהלות מול חמאס. זה לא שלטון הימין שבסכנה; זה שלטון נתניהו.