ההחלטה על הקדמת הבחירות נפלה על היועץ המשפטי לממשלה, כך נראה, בשלווה יחסית. בחירות הן עניין פוליטי, והיועמ"ש הרי איננו אדם פוליטי. הוא הרי מנהל "תהליך עבודה סדור ומקצועי שאיננו תלוי באירועים פוליטיים", כפי שמסר משרד המשפטים אתמול. נדמה שמנדלבליט באמת מאמין בזה. נדמה שהוא באמת סבור שלאירוע פוליטי מאז'ורי כמו בחירות, שבהן הפייבוריט המובהק לניצחון הוא מומלץ המשטרה והפרקליטות להעמדה לדין בעבירות של שוחד ומרמה, אין השלכות על עבודתו. נדמה שהוא באמת סבור שאין להחלטותיו השלכות מרחיקות לכת על המציאות הפוליטית (ובכלל) בישראל. הציבור יקבל את ההחלטה הפוליטית, מנדלבליט יקבל את ההחלטה הפלילית. שני קווים מקבילים שלא ייפגשו לפני הבחירות באפריל.

אבל הקווים המקבילים הללו יישברו וייפגשו, במוקדם או במאוחר. וכשהם ייפגשו, זו לא תהיה השקה רכה; זה יהיה אסון רכבות. אם הקטר המשפטי יעיף את הרכבת הנבחרת של נתניהו מהמסילה, זו תהיה תאונה רבת נפגעים שתותיר מאחוריה בוחרים זועמים בקרונות ההפוכים. כי אם מנדלבליט ימליץ על הגשת כתבי אישום נגד ראש ממשלה שזה עתה נבחר מחדש חרף החשדות החמורים נגדו, הוא לא יכריע רק נגד נתניהו; הוא יכריע נגד הציבור.

זה לא נכון, כמובן, אבל זה מה שנתניהו ירצה שנחשוב. שליחו הבריוני דודי אמסלם כבר סימן בשבוע שעבר את המגמה, כשקישקש ללא בסיס על תפירת תיקים וטען שמיליוני אנשים – מיליונים! – לא יקבלו זאת. אמסלם, כהרגלו המתלהם, מגזים; בבחירות הקודמות הצביעו לליכוד כ-985 אלף בני אדם, כך שגם אם נתניהו ישחזר את הישגו המרשים, וגם אם כל מצביעי הליכוד מ-2015 לא יקבלו את העמדתו לדין – זה אפילו לא מיליון. מדובר על פחות מחמישית מבעלי זכות הבחירה בישראל. 


אבל זה לא יפריע לנתניהו ולאמסלמיו להשתלח בהחלטה של היועמ"ש על העמדה לדין, לטעון שמדובר בפוטש ולהסית את הציבור נגד מוסדות אכיפת החוק. באווירה הציבורית ובמצב הפוליטי בישראל, די יהיה בכך כדי להביא לכאוס שלטוני. הליכוד ירצה למלא את מקומו של נתניהו עם אחד מאנשיו, הימין-לליכוד ינסה לנצל את ההזדמנות כדי לקדם את מועמדיו, השמאל ידרוש שוב בחירות. במצב הזה, כל מנהיג פוליטי יתקשה לבסס שלטון יציב.

עד ההגנה החזק ביותר של נתניהו: הציבור

במצב הנוכחי, שבו האפשרות שיועמד לדין סבירה מאוד – יש שיאמרו כמעט ודאית - ההססנות המופלגת של מנדלבליט משחק לידיו של נתניהו. כל יום שבו מנדלבליט נמנע מהחלטה הוא יום שבו נתניהו מתקרב לקבלת מנדט מחודש מהציבור. המנדט הזה יכול להרעיד את ידו של מנדלבליט כשייאלץ להכריע בתיקי נתניהו; הוא יכול לדרבן אותו לסגור עסקה שתיטיב עם נתניהו ותחסוך ממנו העמדה לדין ומאסר; והוא יכול, כאמור, להוביל מחאה ציבורית (ואפילו מרד עממי) נגד היועמ"ש, בית המשפט וזרועות החוק.

בבחירות האלו, נתניהו לא רץ נגד גנץ או לפיד; הוא רץ נגד מנדלבליט. בחירה מחודשת היא הנשק הטוב ביותר שיש לנתניהו היום בארסנל המידלדל, ואחת הסיבות המרכזיות שבגללן החליט לפזר את הכנסת. הקייס המשפטי שלו הולך ומתערער כנגד הר ההמלצות המיתמר נגדו, והוא זקוק לאמצעים אחרים כדי לשמר את מעמדו. ככל שנתניהו מאבד את אמונה של מערכת המשפט, כך הוא נזקק לאמון הציבור. נתניהו מבקש להפוך את הציבור לעד ההגנה מספר אחת.

יש מידה של היגיון בזהירות המופלגת שנוקט מנדלבליט. העמדת ראש ממשלה נבחר לדין אינה כהעמדתו של אדם מן היישוב. זו הכרעה משפטית שמשמעותה, בין היתר, פגיעה (גם אם מוצדקת) בבחירת הציבור. אבל בשלב זה, הפגיעה עדיין מזערית. המצביעים שבחרו בנתניהו ב-2015 לא בחרו באדם שחשוד בעבירות חמורות בשלושה תיקים פליליים. אם הם יעשו זאת שוב ב-2019, ומנדלבליט יחליט להעמיד את נתניהו לדין, הפגיעה תהיה עצומה. לכן היועמ"ש מחויב לפרוש בפני הציבור את מלוא המידע שלפניו ואת חוות דעתו, ולהבהיר האם המועמד לראשות הממשלה עתיד, בתוך חודשים ספורים מיום שייבחר, לעמוד לדין פלילי. מנדלבליט חייב לומר לבוחרים, עוד לפני שיגיעו לקלפי, האם מערכת אכיפת החוק בישראל סבורה שנתניהו הוא עבריין.



זה מחייב את מנדלבליט לשנות פאזה. זה מחייב אותו לנקות את השולחן, להיכנס לדיונים מרתוניים ולהציב לעצמו דדליין קרוב לקבלת הכרעה. וזה מחייב אותו גם לחזור בו מהחלטתו הבעייתית להכריע בכל התיקים ביחד, משום שדי בכתב אישום אחד כדי להשפיע על הבחירות. זו כבר לא "הפלת" ראש ממשלה מכהן, אלא הכשרת ראש ממשלה נבחר.

משרד המשפטים הבהיר אתמול ש"תהליך העבודה על תיקי החקירה הנוגעים לראש הממשלה נמשך כמתוכנן". אבל אי אפשר להמשיך כמתוכנן כשמדינת ישראל הולכת לבחירות. אי אפשר לנהל עסקים כרגיל כשעל הכף עומדת בחירתו לראשות הממשלה של חשוד בפלילים. זו איננה שגרה. זה מצב חירום. זו התרעת צונאמי שזועקת במשרדי היועמ"ש, והוא צריך להזהיר אותנו אם הגל הזה עומד לפגוע בישראל. האסון הזה עומד לפתחו.