לכתוב מצע למפלגה כמו 'כחול לבן' זה אחת החוויות היותר נחמדות שאני יכול לתאר לעצמי, ואם לומר את האמת – גם חוויית הקריאה של 45 עמודי המצע היא חביבה ביותר. פעלים אופטימיים כמו נחזק, נשמור, נעודד, ניתן ונאפשר מופיעים שם שוב ושוב, מבטיחים לאזרח את כל השפע והטוב שהוא רוצה, תוך שמירה על עמדות קונצנזואליות כמעט בכל תחום.
כלכלה, תעסוקה, חינוך, בריאות, תחבורה ופריפריה – בכל התחומים כחול לבן מבטיחים להשקיע ולפעול, וכמובן תוך הסכמה ושיתוף פעולה של כל הנוגעים בדבר. בסעיף דת ומדינה אימצו בחול לבן את הרעיון של בנט ושקד מהימין החדש, והכריזו כי יתבססו על אמנת גביזון-מדן. נדמה שהפרופסורית משמאל והרב מימין מזמן לא זכו לכזו עדנה. דיור, אגב, מופיע גם הוא בעמודים האחרונים, אבל נושא שעמד בלב מערכת הבחירות הקודמת, נדחק כעת לשולי המצע.
בכחול לבן חוששים אפילו מנהגי המוניות
מאיפה יבוא הכסף? מה יקוצץ? מי בכל זאת יפגע? את זה לא תמצאו במצע. למעשה, ספק אם תצליחו למצוא בכל הטקסט ולו מילה אחת שלילית, למעט כמובן בכל הקשור לפעילותה של הממשלה הנוכחית. בכחול לבן כל כך מתעקשים שלא לריב עם אף אחד, עד שאפילו בסעיף שעוסק בעידוד תחבורה שיתופית (כמו זו של חברת אובר), נאמר כי "מהלכים לעידוד תחבורה שיתופית ייעשו תוך התחשבות בהשפעה שעשויה להיות להם על נהגי המוניות". שחס וחלילה לא יאבדו ולו קהל יעד פוטנציאלי אחד כמו זה של נהגי המוניות.
או לפחות כמעט אחד. קהל יעד שבמובהק לא ימצא את עצמו בחול-לבן, אלו החרדים. ביחס אליהם המצע מבהיר מפורשות שהמפלגה תחוקק "חוק גיוס ראוי, שיהא מבוסס על הצעת החוק של מערכת הביטחון", ונחזק ונרחיב את מסגרות השירות כך שכל אחד מאזרחי המדינה ישרת בצה"ל או במסגרות שירות מקבילות". במקביל מבטיחים שם לבטל את 'חוק נהרי' שמתקצב את מוסדות החינוך החרדים שאינם מחויבים ללימודי ליבה. אם יעמדו על קיומם של הסעיפים הללו ספק אם יצליחו גנץ ולפיד להקים ממשלה. מצד שני, אם השניים יצליחו להפתיע ואכן ירכיבו את הממשלה שתשלוט כאן בשנים הבאות, זה לא יהיה הסעיף היחיד שהם לא יעמדו בו. כאן לפחות יהיה להם תירוץ מוצדק שבלי החרדים לא הייתה להם קואליציה.
ויש עוד שתי מילים שלא תצליחו למצוא בכל המצע – "מדינה פלסטינית", שלא לדבר על מושג כמו שתי מדינות לשני עמים. בכלל, הנושא הפלסטיני הוא האחרון ברשימת הנושאים בתחום המדיני-בטחוני, תחום שבאופן מפתיע נפתח דווקא באיום האיראני המוגדר שם "ראש וראשון", אם תרצו – יישור קו מלא עם תפיסותיו של בנימין נתניהו.
כל ימני יודע מה שוות בפועל ההבטחות של גנץ-לפיד
כשכבר מגיעים לנושא הפלסטיני גנץ ולפיד מבטיחים באופן בולט שלא תהיה עוד התנתקות, חיזוק גושי התיישבות, שמירה על חיים נורמליים בכל מקום בו ישראלים חיים, ואת "ירושלים המאוחדת בירת ישראל הניצחית". הם אמנם מדברים על קידום היפרדות מהפלסטינים, אולם מבטיחים שכל "מהלך היסטורי" יובא למשאל עם או יאושר ברוב מיוחד בכנסת.
נכון, כל ימני מפוכח יודע שההבטחות הללו לא יהיו שוות יותר מדי ביום בו ארה"ב ואירופה יילחצו על ישראל לחתום על תוכנית מדינית שתכלול ויתורים בירושלים, בגושים ובבקעת הירדן. ובכל זאת, אם קוראים את המצע של כחול לבן כניסיון לקלוע כמה שיותר לקונצנזוס הכי רחב בחברה הישראלית, יש פה בהחלט בשורה מעודדת לימין.
מצע כחול-לבן מסמל באופן חד ובולט את העובדה שבישראל של 2019 דיבור על שתי מדינות, פינוי מתנחלים, ובוודאי על קווי 67' וחלוקת ירושלים, כבר לא מביא את השלטון אלא מבריח מנדטים. כשמצרפים את זה לעובדה שבליכוד ח"כים ושרים בכירים מדברים מפורשות על החלת ריבונות על שטחי יו"ש, אפשר לומר בזהירות שהימין יכול לרשום לעצמו ניצחון תודעתי לא קטן.
הכותב הוא סגן עורך עיתון "בשבע"