כמו שני טורי דומינו מסודרים כל אחד בכיוון ההפוך, באה החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט והפילה את שני צדדי המערכת הפוליטית לשני כיוונים ערוכים מראש. נפתלי בנט ואיילת שקד כבר הודיעו שעומדת לו חזקת החפות, אביגדור ליברמן אמר גם הוא שיחכה להחלטת בית המשפט, ובצלאל סמוטריץ' הגדיל לעשות והציע להעביר את החוק הצרפתי מיד אחרי הבחירות, כדי להעניק לנתניהו חסינות. על הגיבוי מלא בליכוד לא צריך להרחיב.
בצד השני במפלגת העבודה ובמרצ הודיעו באופן מפתיע שעל ראש הממשלה לקום בזה הרגע ולעזוב את בית ראש הממשלה, איימן עודה הלך צעד קדימה ואמר שמקומו של נתניהו בבית הכלא, ולבסוף בני גנץ המשיך למצב את עצמו כמתחרה הישיר של ראש הממשלה כשכמה דקות לאחר נאום נתניהו הופיע מול במצלמות ולראשונה מאז הכריז על התמודדותו הצליח להוציא מפיו הכרזה חד משמעית – לא נשב בממשלה עם נתניהו. היחיד,אגב, שנותר על הגדר הוא משה כחלון, וספק רב כמה זמן יצליח להישאר שם.
מעמדת הנרדף, ישיג נתניהו יותר קולות
כך או כך, אפשר לומר שבכל הנוגע למערכת הפוליטית התגובות היו די צפויות, וזו, אם תרצו, ההוכחה הניצחת לטעות הקולוסאלית שעשו מנדלבליט וחבריו בפרקליטות כשהחליטו לפרסם את החלטות בתיק נתניהו דווקא כעת, 40 יום בלבד לפני הבחירות. בתקופה בה מערכת המשפט והפרקליטות מואשמים שוב ושוב בפוליטיזציה והטיה שמאלה, הם באו והפכו סוגייה שאמורה לכאורה להיות משפטית, לכזו שאין לה שום אפשרות שלא להפוך לנושא פוליטי. אם תצליחו למצוא בסביבתכם איש שמאל שיגיד שנתניהו לא צריך לעמוד לדין או איש ימין שיגיד שהוא כן, תמהרו להכריז עליהם כחיית טבע נדירה. ימין ושמאל, כל אחד מתייצב בעמדתו, והשאלה היא אחת – בנימין נתניהו ימשיך או לא ימשיך להיות ראש ממשלת ישראל.
לנתניהו עצמו ספק אם יגרם נזק. סקרי המחר ותחילת שבוע הבא אולי יוכיחו שטעיתי, אבל הרשו לי להמר שתומכי נתניהו שכבר שמעו שוב ושוב את הפרטים, ההדלפות וההאשמות מופצים בכל כלי התקשורת, לא ינטשו אותו רק בגלל שמנדלבליט קיבל סוף סוף החלטה. אולי אפילו להפך – מעמדת הנרדף יהיה לנתניהו קל יותר להוציא את אנשי הליכוד מהבית כדי להצביע לו. כזכור, חלק גדול מההצלחה של נתניהו בבחירות 2015 לא הייתה בהעברת קולות מהשמאל והמרכז, אלא בכך שהצליח להביא לקלפי את מי ששקלו להישאר בבית. יחד עם זה בנט ושקד עלולים לאבד קולות לנתניהו, כמו גם אבי גבאי ותמר זנדברג שיראו איך מפלגת גנץ-לפיד גדלה על חשבונם. אבל זה הנזק הקטן והפחות חשוב.
הנפגעת העיקרית מהטיימינג לפרסום ההחלטות: הפרקליטות עצמה
את הנזק הגדול באמת תספוג מערכת המשפט, ויותר מכך – מוסד היועמ"ש ופרקליטות המדינה. נכון, ההאשמות על הטיה פוליטית היו עולות בכל עת בה ההחלטה הייתה מפורסמת, אולם כוחן היה מוגבל יחסית, מכיוון שעדיין עם כל הכבוד לפוליטיקה והחדשות, במשך חייהם השוטפים, רוב אזרחי ישראל עסוקים בעיקר בחיים עצמם. חוץ מאשר בתקופה אחרת – תקופת הבחירות - בה כל מפגש חברים תמים הופך לשיחה פוליטית, שבסופה למעלה מ-70 אחוזים יוצאים להצביע. כשזה הרקע, מערכת המשפט כולה, תרצה או לא תרצה, תיתפס עכשיו יותר מתמיד כגורם פוליטי המנסה להתערב במערכת הבחירות. החותמת הזו תמשיך ותרדוף אותה בכל החלטה שתקבל, ולא רק בתיקי נתניהו.
אם ההחלטה הסופית בנוגע לכתבי אישום של נתניהו תינתן רק ב 2020,
— שמעון ריקלין (@Riklin10) 28 בפברואר 2019
מדוע מפרסמים את ההמלצות חודש בלבד לפני הבחירות?
האם זה בגלל שי ניצן התחמן, שונא הימין, מגלגל העיניים, שמזמן היה צריך להחקר בעצמו על מעשיו,
או סתם בגלל שמנדלבליט לא עומד בלחץ התקשורת?
בכל מקרה התערבות מיותרת בבחירות
נזק קטן יותר, אך גם הוא משמעותי, ייגרם למערכת הבחירות הנוכחית, כשהסיכוי הקטן שאולי הפעם הדיון יעסוק בנושאים מהותיים, אבד סופית. לא תוכנית המאה של טראמפ, לא המצב הכלכלי, לא סוגיית המסתננים, ולא שום דבר אחר . הנושא היחיד יהיה החקירות וקרב ראש בראש נתניהו מול גנץ-לפיד. ומה עם הנושאים שמטרידים את האזרח הקטן? שייחכה למערכת הבחירות הבאה. ותודה לשי ניצן, ליאת בן ארי ואביחי מנדלבליט שהביאונו עד הלום.
הכותב הוא סגן עורך בעיתון "בשבע"