ההתרגשות הגדולה מכך שבראש מחנה ה"רק לא ביבי" עומד אדם חדש הולכת ונעלמת, ומאחוריה מסתתרת מציאות לא נעימה: בני גנץ בלחץ. מה זה לחץ? כזה מהסוג שפוליטיקאים ממולחים כמו בנימין נתניהו רק מחכים לו.
בנאומו אתמול (ג') דרך גנץ על מוקש. זה קרה רק ימים אחדים אחרי אותו נאום בחדר הצדדי בוועידת מינכן, שבו שאב השראה יתרה מדברים שאמר לפניו ראש הממשלה, אותו אחד שהוא רוצה להחליף. כשתקף את נתניהו על "איפור כבד וחליפות יוקרה" הוא ממש הרים לנתניהו להנחתה. שינוי הטון הממלכתי והמאחד שנשמע מכיוונו בנאום פתיחת הקמפיין, ממש לא מזמן, מרמז בין השאר על כך שראש מפלגת חוסן לישראל־תלם כבר ויתר במו פיו על מצביעי הימין, מתוך הבנה שרוב מי שיצביע לו בסוף נמצא בצד השמאלי־עד־מרכזי של המפה הפוליטית. ההתאמה הזו לקהל היעד מובנת לו כעת כמו שליאיר לפיד מובן שהמצביעים הדתים לא נוהריים לכיוונו (ויש שיגידו שהם ויתרו עליו ולא להיפך).
גנץ, ברוכים הבאים לבקו"ם. שרשרת החיול היא משמאל
לא פלא שהתחושה הכללית מדבריו של בני גנץ היא לחץ. המשחק הפוליטי שמשחק הרמטכ"ל לשעבר עובר דרך כמה טעויות של מי שהרגע חתם על נשק לראשונה בבסיס הטירונים. כך לדוגמה האיחוד עם תלם, שהעניק למשה (בוגי) יעלון מסלול מרכזי לשיבה לפוליטיקה ולא הראה תוצאות בסקרים. גם שאלת האיחוד עם יאיר לפיד, שנידונה ברגעים אלה, נראית יותר כמשחק האשמות ליום שאחרי מאשר משהו עם סיכוי ממשי להתקיים.
וזה לא הכול: גם הגוש הדתי־חרדי לא שש להצטרף לספינה של גנץ. נהיית לבו הראשונית היא ללכת עם נתניהו, ולדעתי רק במקרה שיהיו 61 ח"כים שימליצו על גנץ לראשות הממשלה, הם יראו נכונות להצטרף לקואליציה בראשותו. כדי להגיע למצב כזה, שוב מי שצריך לתת את הגיבוי הם חברי הכנסת הערביים. אין סרט שהשמאל עולה לשלטון בלי הקולות של בל"ד, חד"ש ואחמד טיבי. כן, אותו קול שבשנת 1992 נתן לשמאל את המפתחות להנהגת המדינה, והוביל להסכם אוסלו.
מול כל אלה קל להבין שמפלגת גנץ הולכת ומאבדת מומנטום ושהקרב שלה הוא בתוך גוש אחד ולא בקרב כלל המצביעים. כנראה שהיה מוקדם מדי לצאת בקמפיין ש"אין יותר ימין ושמאל". נתיב ההתחיילות של בני גנץ בפוליטיקה יותר מורכב ממה שאולי חשב, ולא ברור איזו חולצת סוף מסלול ילבש באפריל.
אם חנין זועבי לגיטימית, אז גם איתמר בן גביר הוא לגיטימי
ובימין, סערה: ביממה האחרונה, עת עלתה שוב ושוב אפשרות האיחוד בין הבית היהודי-האיחוד הלאומי לבין מפלגת עוצמה יהודית, נשמעה ביקורת רחבה על מי שעומד בראש המפלגה, איתמר בן גביר. אותם מבקרים, שבפעם האחרונה שבדקתי לא עובדים כשופטים או מכהנים בוועדת בחירות, אמרו עליו שהוא לא לגיטימי.
אבל יש לי חדשות בשבילכם. איתמר בן גביר הוא דווקא כן לגיטימי. בית המשפט לא מנע ממנו את הזכות להתמודד לכנסת, והוא יכול לתפוס כיסא במליאה, בדיוק כמו שכמה מטרים לידו יכולה לשבת חנין זועבי. כך עובדת הדמוקרטיה, גם אם אני מתעב את דעותיה של חברת הכנסת הזו. הוא לא לגיטימי והיא כן? בן גביר לא ראוי לכנסת ואחמד טיבי כן? אני לא פוסל את טיבי, אבל אתם צריכים לסדר לעצמכם את הדיסוננס הזה.
סטלין מוסר ד"ש https://t.co/zbq3Q16D35
— Erel Segal אראל סגל (@ErelSegal) 20 בפברואר 2019
הביקורת על האיחוד הזה לא ברורה לי. הרי אם בסופו של דבר עוצמה יהודית תיכנס לכנסת בזכות החיבור בימין, וזאת אחרי כמה ניסיונות עצמאיים שכשלו, כנראה שהיה בכך טעם. גם ראש הממשלה נתניהו מבין שגוש הימין נמצא בסכנה ותומך בחיבורים האלה כדי שהקולות לא יילכו לאיבוד. ואני מקווה שגם אתם לא הלכתם לאיבוד בדרך.
ישראל כ"ץ הצליח ביום אחד להחריב ועידה ולעוות את האמת
צריך לתת הרבה כבוד בשבוע הזה לשר אחד שהצליח להשפיע מעבר למשוער. עוד לפני שהניח את תיקו בלשכת שר החוץ, הצליח ישראל כ"ץ לחרב ועידה שחיכו לה כמה שנים.
מי שמכיר את ההיסטוריה יודע שבפולין הייתה אנטישמיות איומה - אך היו גם 3 מיליון פולנים הרוגים. לשים עליהם את האשמה כמו על הגרמנים זה לכל הפחות עיוות של האמת. וגם אם זה נכון, זה מה שיש לך להגיד כשר חוץ? משהו שאמר יצחק שמיר בחדרים סגורים לפני 30 שנה?
ובעוד אני מבקר את השר, חבר המפלגה שאני הצבעתי לה, עיתון 'הארץ' הוא שבחר לתת לו גיבוי. אני תוהה מה היה קורה אם אותו ישראל כ"ץ היה אומר שהפלסטינים יונקים שנאת יהודים מחלב אמם? בחיאת, 'הארץ', תהיו הוגנים ונאמנים לעצמכם. אתם אלו שקוראים לקיים משא ומתן עם רשות פלסטינית שעומד בראשה ד"ר להכחשת שואה. זו אותה רשות שמשלמת כסף לרוצחים פלסטינים שהורגים יהודים בגלל שהם יהודים.
ואחרי שתהיו הוגנים, צאו ולמדו מעט היסטוריה. בשנים האחרונות הפולנים לא רוצחים יהודים. אני לא מכיר פולני שנכנס לבית ודקר ילדה בראשה - אני כן מכיר פלסטינים שעשו לצערי בדיוק את זה.
שוק הדעות צריך את אושרת קוטלר
ומילה לסיום על השבוע של אושרת קוטלר. הצטערתי לקרוא על האיומים שקיבלה, על האבטחה שהוצבה סביבה ועל מאות התלונות והקריאות להורידה משידור. גם אני ירדתי עליה בטוויטר וחשבתי שמדובר באמירה מכוערת, מטופשת, לא מדויקת ומכלילה. מנגד, ואומר זאת באופן ברור, המחשבה על פגיעה בקוטלר ובחופש הביטוי שלה היא מחרידה, ומהווה פגיעה מהותית בשוק דעות חופשי. שוק דעות חופשי צריך גם אושרת קוטלר וגם אראל סג"ל כדי שיוכלו לומר את מה שהם חושבים מבלי לפחד שמפלגות פוליטיות כמו הימין החדש או עוצמה לישראל יפנו להתלונן עליהם ליועמ"ש.
גם אני צועקת על עובדים רק בגלל הכיבוש https://t.co/M6IyCbOgOs
— Erel Segal אראל סגל (@ErelSegal) 16 בפברואר 2019
אני באופן מוחלט לא מסכים עם הגברת קוטלר וחושב שהיא הוציאה לשון הרע בהכללה שלה, אך יש כאן פער של אלפי מיילים וקילומטרים בין הדברים שהיא אמרה לבין הדרישה לפטר אותה ולפגוע בה משפטית ומילולית. אני לא אוהב את מה שהיא אמרה אבל אם יפגעו בה ויפטרו אותה, אנחנו כולנו צריכים לעמוד ולהשמיע קול. אסור לפגוע בחופש הדיבור. זו המהות של הדמוקרטיה.
דבריו של אראל סג"ל הובאו מתוך תוכניתו ב־103FM