המלצת היועץ המשפטי לממשלה לפסול את מיכאל בן ארי לריצה בכנסת מקוממת. אם הקשבתי בשיעורי האזרחות, הרי שההגדרה המורחבת והמוחלטת של חופש הביטוי היא השמעה של כל הדעות. לא תשכנעו אותי שהדברים שאמר, שמשקפים את דעתו הפוליטית, מהווים עילה לפסילתו מלרוץ לכנסת. והנה, מרבית חברי ועדת הבחירות חשבו כמוני.
אי אפשר להאשים אותי בחד־צדדיות. כשביקשו בימין לפסול את חנין זועבי אחרי שהייתה על סיפונה של המרמרה, אמרתי ב'ערוץ 20' שברגע שבג"צ קבע שמותר לה להשתתף במשחק הדמוקרטי - אסור לסתום לה את הפה כי היא חברת כנסת לגיטימית. אני לא מתעלם מהטענות כי בן ארי הוא גזען.גם חיים לוינסון אמר זאת כטיעון נגדי בתוכניתי הבוקר. אני מקבל את העובדה שהתבטאויותיו לא ראויות - אבל הוא לא מתבטא נגד מישהו בעל צבע עור אחר אלא מתייחס לסכסוך לאומי בין שני עמים - סכסוך שבו נאמרים דברים לא ראויים משני הצדדים. השאלה היא עד איפה מותר ללכת? אם בגלל אמירות גזעניות פוסלים אנשים להתמודד לכנסת, אז מה עושים מול סעיף 7א' על קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית?
לא חייבים לקבל את דבריו של מיכאל בן ארי, גם אני לא מקבל אותם, אבל יש להם במה - גם מעל דוכן הכנסת. צריך לאפשר לכולם לדבר, גם לאלו עם הדברים המתועבים ביותר. אחרת בשביל מה ניתן חופש הביטוי? ההמלצה של מנדלבליט בנושא הזה לכל הפחות יוצרת תחושה לא טובה, עם ריח של חוסר מידתיות.
אתמול גם פורסמו המלצות המשטרה כנגד ח"כ דוד ביטן, וגם כאן התחושה לא נעימה, לאור העובדה שהבחירות מעבר לפינה. ברור שיש ערך להמלצה אם זו הייתה לסגור את התיק, אבל כאשר ההמלצות הן אחרות, והדרך עד לגיבוש החלטה בפרקליטות היא ארוכה, הרי שמדובר בעיקר בפגיעה ברשימת הליכוד לכנסת. אפשר, אם תרצו, לעשות אחד ועוד אחד על שני האירועים האלה. אפשר לא - אבל מה שבטוח הוא שעם תחושות קשה להתווכח.
בואו נקווה שמה שקרה לנתניהו לא יקרה גם לטל רוסו
אין יום שאני לא עוסק בו בתוכניתיבסיקור אוהד ובסיקור שלילי. המושג אובייקטיביות נדחק מזמן לפינה, ובמקומו הפכה מרבית התקשורת למופע במה פתוחה, שבה כל אחד בא עם תפיסות העולם שלו. המקרה שאירע השבוע, ובו התראיין הכוכב החדש של מפלגת העבודה, טל רוסו, ל'ידיעות אחרונות' והוצא מהקשרו, הוא דוגמה למקרה, שגם ההתנצלות שהגיעה אחריו לא בהכרח תטשטש את כוחו של הציטוט המקורי.
זה קרה בעבר גם לראש הממשלה נתניהו. הוא אמר בעבר ל'ידיעות אחרונות' שהוא זוכר את הפילבוקסים של הבריטים, אך העיתון שלח לדפוס ציטוט שלו עם זכרונות מהחיילים הבריטיים - אלה שעזבו את הארץ בטרם נולד. ההבהרה שפורסמה אחר כך לא טשטשה את העובדה שהציטוט הפיקטיבי הזה עדיין משמש עדות אופי עבור רבים בבואם לשפוט את אמינותו. המקרה של רוסו מעט אחר. אני לא חושב שכשאמר, לכאורה, שאזרחי עוטף עזה הם בכיינים, הוא אמר משהו לא לגיטימי. זה גם חלק מהחן שלו. אני מקווה שלא יקרה לו מה שקרה לראש הממשלה שלו.
במשך כל סוף השבוע האחרון כאבתי את העיוות המוחלט של דבריי בראיון. נשכתי את השפתיים, אבל ידעתי שבסוף האמת תצא אל האור.
— טל רוסו Tal Rousso (@rousso_tal) 4 במרץ 2019
תושבי עוטף עזה, אתם גיבורים אמיתיים. pic.twitter.com/kjHZ5LUuCL
בימים שבהם עסקתי בסיקור עיתונאי ליוויתי את תיקו של מני נפתלי, שנסגר לבסוף בשל חוסר ראיות. הייתי עד לדברים שאמר חוקר למתלוננת, שכתובים בפרוטוקול החקירה, ולפיהם איים עליה שאם תמשיך לשקר לגביו - היא תסיים את הערב בנווה תרצה. שלחתי אז שאילתא לדוברות המשטרה ושאלתי אם מותר לדבר ככה למתלוננת. השיבו לי שלא - אך הדברים נותרו כתובים ומתועדים. כל התקשורת הישראלית שמעה את הסיפור הזה, אך מכיוון שמני נפתלי הוא מפתח לפגיעה בנתניהו - זה לא עניין אותה. עניין אותה רק אם זה טוב או רע לנתניהו.
והנה גם השבוע, באותו עיתון, 'ידיעות אחרונות', הפגינו שוב מוסר כפול, כשהבליטו את התנצלותו של יאיר לפיד על אמירתו האומללה השבוע ("יש מעט נשים, וגם הן לא ממושמעות"). אני זוכר היטב איך טיפלו באותו עיתון באמירת ה"אוטיסט" של ח"כ דודו אמסלם. על זה, כנראה, לא תקראו הבהרה.
מפלגת "כחול לבן" היא מהחומר שמנסה להפיל את נתניהו עוד מ-96'
מה שבטוח אפשר להגיד לקראת סיומו של עוד שבוע, הוא שאנחנו חיים בזמן מעניין. בלונה פארק של רגשות. ואתם, אל תתנו למפעיליו לשחק בכם. אל תתנו את אמונכם באלה שרואים את עצמם כבני האור מול בני החושך, שמדברים על יושר ועל אמת - ואז מוציאים להורג אחרים.
קפקא אמר שכל מהפכה מחסלת את בניה ומולידה רפש ביורוקרטי חדש. מפלגת הגנרלים היא המפלגה של המנגנון והממסד, מאותה קבוצה שמנסה להעיף את ראש הממשלה נתניהו עוד משנת 1996. זכרו שרק אתם, הקוראים, הם אלה שמחליטים.אתם הריבון. לכן, כשאתם בוחרים נציגים לממשלה ולכנסת, מי שבחרתם צריך לקבוע את המדיניות. אתם, ולא הפקידים.
הדברים נאמרו בתוכניות הרדיו של אראל סג"ל ב־103fm