פחות משבועיים נותרו עד הבחירות, והלחץ מתחיל לתת את אותותיו אצל כל המועמדים. בנימין נתניהו עבר שבוע מורכב שהתחיל עם הגילויים החדשים בפרשת הצוללות והחשדות לגבי מכירת המניות, הגיע לראיון בהפתעה בחדשות 12, המשיך לפגישה עם הנשיא טראמפ בוושינגטון כדי לחזור משם עם הישג ההכרה ברמת הגולן, ונאלץ להקדים את חזרתו ארצה בגלל ההסלמה בדרום. בני גנץ, שנסע גם הוא לוושינגטון השבוע, נתן הופעה טובה באיפא"ק לפני שהתרסק בראיונות מגומגמים למהדורות החדשות בישראל.

השבוע האחרון, כסימן מקדים להמשך, התמקד בשני המועמדים לראשות הממשלה, אבל גם מסביבם אפשר להרגיש את הלחץ, כאשר כל כך הרבה מפלגות נמצאות קרוב כל כך לאחוז החסימה. בנט וליברמן ניסו לנצל את המצב בדרום כדי למתג את עצמם כפיתרון ביטחוניסטי, כחלון נראה די אבוד כשאף אחד לא מתעניין בנושאים חברתיים, ודווקא אורלי לוי אבקסיס הצליחה סוף סוף להתאפס, בשבוע שבו כמעט כל המפלגות צנחו במדד הקמפיין. אז מי עוד התבלט השבוע במדיה ומי דשדש? צוות הפרשנים והכתבים הפוליטיים מחלק ציונים.

מה קרה השבוע במדד הקמפיין?

הליכוד: כשממים ברשת הפכו לקמפיין

מדי שבוע נכתב כאן שהליכוד מתעלה על עצמו בקמפיין, אבל השבוע נדמה שנרשם שיא חדש. אולי זה בגלל צוות הניו-מדיה הצעיר של נתניהו, אולי זוהי קריאה נכונה של קהל היעד, אולי הרצון להידמות לחבר מארה"ב - מה שבטוח, בשבוע האחרון קמפיין הליכוד נראה כמו העמוד של הפצצה הוויראלית באזפיד.

אם ניגשים למהות, כמו שאומרים במערכת הבחירות הזאת, צריך לדבר על קמפיין הצוללות של כחול לבן - מההישגים היחידים של המפלגה על הליכוד והצלחתה הבולטת ביותר בקביעת סדר היום. אמנם סוגיית הצוללות הביאה את נתניהו להתראיין בכלי תקשורת מרכזי לראשונה מאז 2015 - אבל היא לא מדברת אל הבוחרים. צריך להודות שהדקות הראשונות בראיון של קרן מרציאנו עם בנימין נתניהו היו מפגן יכולות מרשים שלה בשליטה בפרטים, אבל מלל שעובר ליד האוזניים של האזרח הפשוט, שבראשו התבלבלו כל בני הדודים, העסקאות והמיליונים. וכאן פועלת האסטרטגיה של נתניהו: להפוך את הפרשה המסובכת מלכתחילה הזאת לנהירה ולנגישה עוד פחות לבוחר על ידי הצפה בנתונים. כחול לבן יצטרכו להזכיר שוב ושוב מהי השורה התחתונה שבגינה הרימו את הדגל.

כחול לבן: מגמגמים ומאבדים אחיזה בצוללות

הריאיון שנתן בני גנץ ליונית לוי בשידור חי מוושינגטון קנה את מקומו בשיעור ה"אל תעשה" שיעבור מעתה כל יועץ תקשורת מתחיל. היה זה הריאיון הראשון של גנץ בשידור חי, בתנאים המסורבלים ביותר שיכול היה לקבל: מהחצי השני של הגלובוס, בסמוך לפרסום הקלטות מביכות בחדשות 13 ("אם הייתה לנתניהו דרך שיהרגו אותי הוא היה עושה את זה"), עם מה שנראה כמו עייפות או צינון, והגרוע מכל - ללא מסרים מחודדים. להגיד שהיה עדיף שלא היה מתראיין בכלל זה אנדרסטייטמנט.
הגמגום והבלבול של גנץ בראיונות שנתן לטלי מורנו (לא תמר, כפי שקרא לה) וליונית לוי מוושינגטון מחקו ברגע את ההצלחה באיפא"ק (שכחול לבן יכלו למנף יותר), חימשו את היריב (היונתן-אוריכים של נתניהו חולמים בלילה על סרטון כמו "יו-יו-יונית") וגרמו ליותר מבן אדם אחד פלאשבק להפסד של בוז'י הרצוג ב-2015, שתדמית ה"נחנח" שדבקה בו חיסלה לו כל סיכוי מול נתניהו החלקלק. בקרוב נגלה אם זה מה שקרה השבוע גם לגנץ.

העבודה: יכולים לתת כמה טיפים לקמפיינרים של כחול לבן

הקמפיינרים של העבודה יכולים לתת שיעור לאלה של כחול לבן, זו שמציגה עצמה כאלטרנטיבה לשלטון נתניהו. סרטונים בני עשרים-שלושים שניות שמתבססים על נקודות התורפה של היריב, כמו למשל פליטת הפה של רגב "אז מה אם ירו על אשקלון?", היעדרותו של נתניהו ברגעי ההסלמה הקריטיים ותירוץ ה"טעויות" של חמאס. בלי לרדת נמוך הם פוגעים בבטן הרכה של נתניהו, עושים את זה במרווחי זמן קצרים שמייצרים השפעה על דעת הקהל ובעיקר מנצלים את המומנטום. ניתן רק לדמיין את הזינוק של כחול לבן אילו היו מאמצים מעט מזה.
גם הסרטון בכיכובו של גבאי על סגירת העסקים הקטנים ופיצוץ הבלון "ישראל במצב הכלכלי הטוב אי פעם" שניפח לדבריו נתניהו, יוצר עניין על אף שמדובר בנושא שאיננו בליבת סדר היום. אפשר לומר שגבאי קוצר במערכת הבחירות הזאת את פירות הטירונות הפוליטית והתקשורתית שעבר בשנה וחצי האחרונות. הופעתו בוטחת ומשכנעת, וגם מנהלי הקמפיין כבר מפסיקים להחביא אותו מאחורי "הנבחרת" של העבודה.


הימין החדש וישראל ביתנו: האורחים הראשונים במסיבת ההרתעה

סבב ההסלמה מול חמאס בשבועות האחרונים נתן זריקת מרץ לקמפיין של מפלגת הימין החדש וישראל ביתנו. במקרה של בנט, שהכותרות האחרונות שמפלגתו עשתה היו עם ריחו של הפאשיזם באדיבות הסמי-דוגמנית איילת שקד, זאת הזדמנות להשמיע את קולו ולבדל את עצמו מהליכוד. איך יעשה זאת? כרגיל, יכבוש את תכניות הבוקר, יקים מאחז באולפנים ויפציץ בסרטונים, ששורתם התחתונה, העליונה והאמצעית היא אובדן ההרתעה.
כך בדיוק עושה גם ליברמן, שתיפקד עד לא מזמן כשר הביטחון, ומנצל כל רקטה ובלון תבערה כדי להצטייר כדמות ביטחונית. זה, כמובן, כשהוא לא מעלה סרטון בו הוא מחופש לחרדי ומצית את המגזר.

כולנו: מתקרב אל הבוחר שהסקרים מרחיקים

בשארית כוחותיו, כשמאחוריו דמותו של מנחם בגין ולפניו עתיד לוט בערפל, יוצא כחלון לקמפיין שכותרתו "מנהיג שבוחר בך" ופונה לאוכלוסיית המתלבטים. סרטון שבו הוא מתאר התלבטות בין גלידת וניל לגלידת שוקו לבין ביסלי ובמבה, ומלווה לכל אורכו במשפטים על הישראליות מוכרע כאשר הבחירה האידיאלית ליומיום היא כחלון. בסרטון אחר הוא מיישיר מבט ואומר שבזמן שכולם ידברו על פריצות טלפונים וידביקו רפש זה בזה, הוא הבחירה שרלוונטית לחיים עצמם. במקרה הזה, אולי דווקא עדיף אילו היה עולה להתקפה, כי הסרטון הזה לא משדר דבר למעט העובדה שכחלון נשאר מחוץ למשחק: הוא לא זורק בוץ על אף אחד - ואיש לא זורק עליו.

גשר: אורלי לוי אבקסיס מסמנת מטרה ראשונה

אחרי שזיגזגה מהאיחוד עם בני גנץ ופיספסה את ההזדמנות שבוגי יעלון לקח בשתי ידיים, אורלי לוי אבקסיס מסמנת מטרה ראשונה במערכת הבחירות הזאת. כבר חודשים שהיא אומרת שלא אכפת לה ממנדטים - בין המדדים היחידים שיש לבוחרים כדי להעריך את המפלגה לה יצביעו. התואר הפתעת הבחירות שקיבלה בהתחלה לא מעניין אותה, דאגה להבהיר לבוחרים, וכך גם לא המחשבה על אחוז החסימה,. ואלו, הם ראו לנגד עיניהם פוליטיקאית שלא יודעת להשיג השפעה פוליטית. הרעיונות החברתיים שלה מעניינים, אבל איך היא תקדם אותם? לא יעזור, אנשים רוצים להבין מה תהיה התוצאה הישירה של הפתק שישימו בקלפי, ומי שרץ בבחירות צריך לסמן לפחות מטרה ברורה יותר מ"לשרת אתכם בכנסת". והנה, בשבוע האחרון היא אומרת בקול ברור שהיא רוצה להיות שרת הבריאות - ומתמקמת מעל אחוז החסימה על פי הסקרים האחרונים. המהלך הזה החזיר אותה למסלול.

ש"ס: בכבודם יעצרו את זליגת הקולות לליכוד

אחרי מערכת בחירות שלמה שבה נתלתה על כתפיו של בנימין נתניהו והצהירה בכל שלב שתתמוך בו (כמו שהבינה שרוצים הבוחרים שלה), ש"ס משנה אסטרטגיה. מתוך חשש שהבחירות יתקיימו בין שני המחנות בלבד והליכוד ישתה את קולותיה, ש"ס מבדלת את עצמה. בסרטון "בכבוד שלך" ("בכבוד שלך לעלות לקברי צדיקים", "בכבוד שלך לדבר עם השם") היא פונה ישירות אל המצביעים המזרחיים המסורתיים, ומבליטה דווקא את הדת על פני הימין – ועושה זאת, כמובן, על ידי הבלטת המותג המנצח שלה: מרן הרב עובדיה יוסף.

מרצ: התחיל קמפיין הגוועלד

"אין מהפך בלי מרצ", קוראים שלטי החוצות שפותחים חגיגית את השלב האחרון בקמפיין הידוע מראש - זה שקורא למצביעי השמאל-מרכז לדמיין איך ייראה היום שלמחרת הבחירות, כאשר יגלו שמרצ לא נכנסה לכנסת. חוצמזה, בזמן שבכחול לבן מחפשים חפרפרת, במרצ מחפשים את ה"סטודנט" שאחראי לסרטון ששיחרר היום (חמישי) גורם במפלגה ובו נראים שערי מחנה ההשמדה אושוויץ לצד הכיתוב: "מרצ קוראת לסיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית". במפלגה התנצלו: "זה לא היה על דעתנו, בודקים אם מדובר בטעות או חבלה מכוונת". ולחשוב שבקרוב עוד תבוא תקופה חשוכת סרטונים אחרי הבחירות.

איחוד מפלגות הימין: הילד הרע והילד הטוב

את עמוד הפייסבוק של מפלגת איחוד מפלגות הימין שוטפים פוסטים עם תמונות של המועמד איתמר בן גביר, כאילו לא הזדעזעו עד עמקי נשמתם מצירופו חודש קודם. לצידם מתפרסם סרטון של היו"ר רפי פרץ, דמות אהובה במגזר הדתי-לאומי, משוטט בשדות, קוטף פירות ומשחרר מסרים אווירתיים. ככה משחקים שם כבר מערכת בחירות שלמה עם האיזון העדין שבין הילד הרע בן גביר, שסרטון התעמולה שלו מצווה על חייל לירות במחבל נפסל לשידור, לצד הסבאל'ה הממלכתי פרץ.

וגם זה קרה השבוע:

1. יועז הנדל, הדבר הכי מוצלח בקמפיין של מפלגת כחול לבן, עולה מוושינגטון לשידור אצל הפרשן הפוליטי של גלי צה"ל, יעקב ברדוגו (שנחשב למקורב לליכוד). על אף שבאותו היום אפשר לספור מעל עשר אזעקות צבע אדום שנשמעות ברחבי המדינה, ברדוגו לוקח את הנדל לשיחה שלמה על דו"ח מבקר המדינה מצוק איתן, במטרה ברורה לנגח את יו"ר כחול לבן והרמטכ"ל דאז, בני גנץ. זוכרים את בית הספר לתקשורת שעשתה קרן מרציאנו במוצ"ש? אז יעמוד בפינת הכיתה יעקב ברדוגו, שחוטא לתפקידו העיתונאי ובשם הפוזיציה מוותר על רלוונטיות, איזון ואתיקה בסיסית.


2. יועז הנדל, האם מפלגתך לא התחייבה קבל עם ועדה להחרים את הפרשן ברדוגו?

3. יאיר נתניהו לא נח: מצטלם עם איש הימין הפופולרי סבסטיאן גורקה ומקפיץ את השמאל היושב בערי הטוויטר, מספר על שיחות ברומו של עולם שניהל עם בנט ושקד בתקופה שעבדו בלשכה של אביו (בנט - עזוב אותך הדלפות מישיבות קבינט, ספר על השיחות עם יאיר) ומעורב בהסתבכות מילולית מביכה של הפרשנית המדינית דנה ויס.


4. לימור לבנת, מי שניהלה את קמפיין הליכוד בבחירות 1996, שוברת שוב ושוב את הרשת בכנות שבה היא מתארת מה נהיה מהמפלגה שלה. אושיית רשת נוספת ששנינותה זורחת למרחקים - זהבה גלאון. עקבו.


5. אלונה ברקת, דמות שיהיה מעניין מאוד לעקוב אחריה כשתיכנס לכנסת, מסרבת לדבר על כסף עם אודי סגל ששואל על הערבות שנתנה לבנט עבור קמפיין המפלגה.


6. הכוכבת של בחירות 2019: הפודרה. פוליטיקאי אחד פידר עצמו בנדיבות כשהתראיין לקרן מרציאנו,
פוליטיקאי אחד שכח אותה כליל כשהתראיין ליונית לוי. כולנו יודעים ידו של מי הייתה העליונה, ולפודרה יש בזה חלק חשוב.

משתתפים: טל שניידר (גלובס), ירון אברהם (חדשות 12), אריה גולן (כאן ב'), סיון רהב מאיר (חדשות 12), גדי סוקניק (עיתונאי ומגיש טלוויזיה), מתי טוכפלד (ישראל היום) , מזל מועלם (אל-מוניטור, ערוץ הכנסת) אריק בנדר (מעריב), יאיר שרקי (חדשות 12), אמנון לורד (ישראל היום), מקבולה נאסר (עיתונאית), יעל קישיק (חדשות 12), אורי רוזן (מאקו), איתי ולדמן (מאקו), ניב שטנדל (מאקו), עומר מלכה (מאקו)