שבועיים נותרו עד הבחירות, ונראה שחלק מהמפלגות מחפשות דרכים חדשות לעורר את הבוחרים: נתניהו מתרכז בהגדלת הגוש, גנץ מסובב את הגב לחרדים - ורק ליברמן ממשיך להצטייר כאיש האחדות.

מדי שבוע אנו עוקבים אחרי הקמפיינים של המפלגות ומדרגים אותם במדד הקמפיין באמצעות פאנל של פרשנים וכתבים פוליטיים. אביב בושינסקי, שהיה בעבר יועץ התקשורת של בנימין נתניהו, ינתח את הקמפיינים ואת ביצועי המפלגות. אז מה קרה במדד הקמפיין השבוע?

הליכוד

הליכוד ממשיך לעמוד גם השבוע בראש מדד הקמפיין, אבל ספק רב אם ההצלחה תצליח לספק את הסחורה במבחן האמיתי ב-17 בספטמבר. הסקרים מראים שהסטטוס קוו נשמר: הליכוד וכחול לבן צמודים סביב שלושים המנדטים ואין הכרעה במלחמת הגושים. נראה שהשבוע הליכוד החל להשלים עם העובדה הזאת ולהתרכז בהגדלת הליכוד במקום בהגדלת הגוש. המטרה העליונה: להיות המפלגה הגדולה ביותר כדי שהנשיא יטיל עליה ולא על האחרים את זכות הראשונים להרכיב את הממשלה.

ההוכחה הטובה ביותר לכך הייתה ביום הראשון לפתיחת הלימודים. נתניהו בחר להגיע לאלקנה ונתן למפלגת ימינה את השיעור הבא: "צריך להחיל ריבונות יהודית על כל הישובים כחלק ממדינת ישראל. לא יהיו עוד עקירות". יומיים אחר כך כבר הגיע לחברון - אותה חברון שהחיל עליה את הסכמי אוסלו בסוף שנות ה-90 - וגם שם המשיך להיות ימינה מהימין.

האיגוף מימין אילץ את איילת שקד להיתלות באילנות אחרים, וכה אמרה בכנס התאחדות התעשיינים: "בליכוד מקפידים לתקוף את לפיד ולא את גנץ כדי להכשיר את הקרקע לכניסתו של גנץ לממשלה, דהיינו, הקמת ממשלת שמאל". הקרבות הללו, ראש בראש, ראשת ימינה מול ראש הממשלה, לא יגייסו קולות מחוץ לגוש. הכל נשאר בנגמ"ש.

לפני מספר שבועות אמרה מירי רגב שמי שיקבע את תוצאות הבחירות הוא הקדוש ברוך הוא. אולי בגלל זה נתניהו הראה השבוע שאין לו אלוהים. הוא יצא בהתקפה חסרת תקדים על התקשורת, קרא לחרמות, נקב בשמות, בנו יאיר הוסיף שמות גנאי, והכל על רקע סרטונים חריפים. נתניהו אינו מנסה עוד למצוא חן - הוא מתמקד בשמירה על הבייס שלו, אלה שמתנגדים ל"סמולנים".

מהלך כזה הוא עוד אינדיקציה לשאיפה להיות המפלגה הגדולה ביותר, גם אם זה על חשבון הגוש. האיחוד עם זהות וההבטחה הרפה של נתניהו לפייגלין "אשמח לראות אותך שר בממשלתי" לא הקפיצו את הליכוד בסקרים. בחלקם הליכוד אפילו איבד מנדט או שניים.

על הרקע הזה מי שפתאום מגרד את אחוז החסימה הוא איתמר בן גביר. הסיכוי שעוצמה יהודית תעניק לגוש עוד ארבעה מנדטים עדיין נמוך יותר מהסיכוי שהיא תשרוף עוד כמה עשרות אלפי קולות לימין. נראה שהשבוע נתניהו יצטרך לקבל החלטה סופית: להמר על יורשי כהנא לטובת הגוש – וספק אם גם זה יביא את ה-61; או ללכת על פחות אבל קצת יותר בטוח: ליכוד גדול וזהו. הסרט החדש שלו, שקורא לחוזרים מהנופש בחו"ל להצביע ליכוד לפני שטסים לעוד נופש, מצטרף לסדרת הסרטונים המוצלחים של אלה ששומרים בקביעות על מקומם בראש המדד. אלה, כאמור, הסרטים. בעוד כעשרה ימים נדע אם המציאות, מבחינת הליכוד, תהיה מוצלחת גם כן, או שהללו יעדיפו להישאר בסרט.

ישראל ביתנו

לקראת הישורת האחרונה אביגדור ליברמן מחדד מסרים. איש ה-No No - לא לקיצוניים, לא למשיחיים ולא לחרדים - מצליח להצטייר כאיש הקונצנזוס: כן לאחדות. בעוד הליכוד וכחול לבן נאבקים לקושש עוד מנדט כדי שלהם יהיה יותר גדול, לליברמן פחות חשוב מספר המנדטים. בינינו, מי מכיר את מספר ארבע או שבע ברשימה? לליברמן חשוב להיות הפיבוט, זה שבלעדיו לא תקום ממשלה – ובינתיים שם הוא ממוקם. השבוע יצא מבית מדרשו הסרטון שנועד להראות שגם גנץ ייכנע לחרדים. לא ישראל לפני הכל, הוא אומר - האינטרס לפני הכל, ובגלל זה גנץ מחזר אחר האורתודוכסים (כל זה עד אתמול, כשגנץ הודיע לפתע שלא יישב עם החרדים).

נראה שליברמן הוא היחיד שנהנה ממערכת הבחירות הזו. החרדים והקיצוניים מספקים לו יום יום פרנסה למסע התעמולה. מי שניבאו לו שלא יעבור את אחוז החסימה בחודש אפריל, משייט היום לפי חלק מהסקרים במספרים דו-ספרתיים. מבחינתו? שלא ייגמר לעולם.

כחול לבן

השערוריות בכחול לבן הפכו לחלק אינטגרלי מהקמפיין: פלאפונים, חפרפרות, מה לא. הפרשנים קפצו ואמרו: הנה עוד הוכחה שגנץ ולפיד לא ממריאים. אבל המדד והסקרים מראים דברים אחרים - כחול לבן נותנת פייט של ממש. אולי זה בזכות הקמפיין ואולי למרות הקמפיין.

הנה סרטון אחד שמסביר הכל: תמונה של גנץ עם קבוצת תומכים נלהבים. סרטון התשובה של הליכוד חשף שאותו "תומך" גנץ בכלל אמר לו בפרצוף "רק ביבי". נראה שהמבוכה או התגובה הסולידית של גנץ הייתה הדבר הכי אותנטי בקמפיין. מזל? טיפשות? הפוך על הפוך? נראה שהכל גם יחד.

על רקע התקיפה הלא-עמומה של צה"ל בצפון והריצה של נתניהו להצטלם ולספר לחבר'ה, אמר גנץ: בשעת לחימה כחול לבן משהה את הקמפיין. אבל מילים לחוד ומעשים לחוד: עוד באותו ערב יאיר לפיד מתח ביקורת על הסרת מדיניות העמימות. יונתן אוריך, דובר הליכוד, תקף מיד את לפיד וציוציו. הכל קמפיין – וכל הזמן.

למחרת התייצבו הרמטכ"לים לשעבר גנץ, יעלון ואשכנזי כאיש אחד מאחורי טוראי לפיד והצטרפו למתקפה על נתניהו והפסטיבל שעשה לדבריהם בצפון. אז מי צודק? תושבי אביבים שישבו בחרדה במרחבים המוגנים? ליברמן שמספר שהתריע על בעיית המיגון? כחול לבן על עשיית הפוליטיקה מהמלחמה? נתניהו שנלחם ברחפנים? נסיכות בחריין שמתנגדת לתוקפנות מלבנון? עוד יהיה מי שיבקש לתת לנסיכות את הזכות להצביע. הרי גם ככה יש כאן סוג של מלוכה.

אבל המהלך הבולט ביותר השבוע, והבולט במערכת הבחירות כולה, הוא החזרה בשאלה של יו"ר כחול לבן. ההודעה שיפעל להרכבת ממשלה חילונית ושהחרדים הם האחרונים בתור שמה למעשה קץ לפזילה של כחול לבן לעולם התורני. יש חילונים ויש נתניהו עם החרדים. מעניין מה תגיד חברת כחול לבן עומר ינקלביץ' החרדית.

אין ספק שמדובר במהלך טקטי מעניין של כחול לבן נגד ליברמן, שגוזל את קולות החילוניים ומציג את גנץ כמי שבעתיד ייכנע להם. בד בבד, זה ויתור על הקואליציה הפוטנציאלית עם החרדים. הנה עוד הוכחה לכך שהקרב יהיה ראש בראש. מי תהא המפלגה הגדולה שעליה הנשיא יטיל ראשון את מלאכת ההרכבה?

המחנה הדמוקרטי

המחנה הדמוקרטי ירד מעט במדד הקמפיין, למרות הסרטון המרשים של סתיו שפיר. למעשה, בקרב הסרטונים נראה שהיחידה שמנסה לתת מענה של ממש לבית היוצר של נתניהו היא שפיר, שעושה טוויסט לאותה יצירה. האם מנצחים בחירות או מלקטים מנדטים אך ורק על ידי קמפיין של "מושחתים נמאסתם"? לפני 40 שנה זה עבד. היום אני לא כל כך בטוח. אולי פשוט התרגלנו.

פאנל הבוחרים במדד הקמפיין: יעל קישיק (חדשות 12), ירון אברהם (חדשות 12); ניב שטנדל (מאקו), עומר מלכה (מאקו); אורי רוזן (מאקו); אור יזרעאלי (עורך סרוגים); רותם דנון (עורך מגזין ליברל); גדי סוקניק (עיתונאי ומגיש טלוויזיה); אנה רייבה ברסקי (כתבת מדינית של מעריב ומגישה ברדיו כאן רק"ע); מזל מועלם (פרשנית פוליטית אתר אל מוניטור, ערוץ כנסת); ישראל כהן (פרשן ברדיו קול ברמה); מקבולה נאסר (עיתונאית); טל שניידר (גלובס); ניצן קידר (ערוץ 7); גדעון דוקוב (שבע); חולוד מסאלחה (עורכת בוקרא); גדעון אלון (ישראל היום)