ביבי הוא עורך הצהובונים הטוב במדינה

טפטופי הראיונות של המועמדים לראשות הממשלה, שזכו לאלפי התייחסויות ברשת, סיימו את תפקידם. עכשיו נכנסנו לשלב הבליץ, ועד סוף השבוע הקרוב כבר לא תרצו לשמוע את גנץ ונתניהו לפחות לשנה. תכניות רדיו, רצועות בידור ופאנלים טלוויזיונים, הם נחושים להופיע בכל מקום שיגרום להם להיות אלה שרגע לפני הסוף מייצרים את השיח. זה השבוע הגורלי ביותר להשתלט בו על ההגה, ובגלל זה לא מפתיע שצוות הפרשנים והעיתונאים שמדי שבוע מעניקים ציונים לקמפיינים של המפלגות המופיעים במדד זה - מסמנים שכולן במגמת עלייה. זה הזמן האחרון להשפיע, אבל איך? וכמה נמוך צריך לרדת?

אז מה קורה במדד השבוע:

הליכוד: נתניהו הוא עורך הצהובונים הטוב במדינה
אפשר להצטלם ליד מיטות חולים, לצייר ציורים עם ילדים בגנים בעוטף עזה, להבטיח קצבאות וכבישים חדשים. ואפשר גם להזמין טוקבקיסטים שעמדו במרכז תחקיר עיתונאי שנופח יתר על המידה, ופשוט לחגוג. מה תעדיף? השבוע נתניהו כבר בחר.

השבוע כינס את "מסיבת הבוטים" והזמין לשבת לצידו את האדם שמנהל חשבון טוויטר המחמיא לליכוד ונחשד בהיותו רובוט. הציניות יכולה לטפס לשמיים, אבל במונחי קמפיינים - נתניהו נקט במהלך גאוני. לא רק ששוב פעם הוא מספק לבוחריו סיבה להתעצבן על התקשורת, הוא פשוט יודע מה מעניין אותם באמת. אל תתבלבלו, יש חשוב כמו מיטות בבתי חולים ויש מעניין כמו בוטים שמתעוררים לחיים. ונתניהו, כמו עורך צהובונים מיומן בוחר במעניין. הוא בחר במעניין כשנתן לצוות שלו אור ירוק (אולי אפילו הגה בעצמו) סרטונים על אי שפיותו של גנץ, על הגמגום שלו בריאיון ליונית לוי ועל כך שנתפס לכאורה בטקס זיכרון למחבלים. תנו לו פרטי מידע עסיסיים שמפעילים את הבטן, והוא כבר יגרום להם להזניק אותו מעלה. 

כחול לבן: מה הם רוצים מאיתנו?
ביומן של בני גנץ מסומן איקס גדול ביום שבת שתחתיו כתוב, "עכשיו מתחיל הרגע שלנו". בראשון, שני ושלישי כתוב שם "סחף במלוא עוצמתו". זאת ירידה לצורך עלייה, ניתן לנחש שאמרו במטה כחול לבן כשראו את הסקרים בהם הליכוד עוקפים אותם לראשונה. עלייה מוקדמת בסקרים, שבוע שלם לפני הבחירות כמו שקרה לאבי גבאי, עוד עלולה לסכן אותו באובדן השלטון.

חולשתו העיקרית של קמפיין מפלגת כחול לבן היא שהוא מפוזר, כיאה למספר הצוותים והדעות שעיצבו אותו. רק בשבוע האחרון עלו שם סרטונים על צוללות, מערכת הבריאות שקורסת, חברי המפלגה מישירים מבט לאוויר וזורקים הבטחות לאוויר, גרסה חדשה לפורמט הריאליטי "הישרדות" ונתונים על שיגורי רקטות על עוטף עזה בתקופת נתניהו.
אבל בשבוע הקרוב הם יצטרכו להתאפס ולבחור בקפידה את המסרים העיקריים שהם מייעדים לבוחרי הימין, לבוחרי השמאל, לבוחרים שמתלבטים בין המחנות ולאלה שכבר משוכנעים. או כמו ביבי, להיתפס לסיפור אחד, גם אם לא מהותי. העיקר לבחור.

העבודה: מציגים קמפיין מוצלח, אבל בסוף תלויים במזל
כולם מחמיאים לקמפיין של מפלגת העבודה, שבניגוד לחברתם לגוש מפלגת כחול לבן, מקפידים על מסרים ברורים. אבי גבאי העיר את השד העדתי (בהצלחה), הגדיר הבטחת בחירות בהירה (אם כי לא ישימה) - העלאת שכר המינימום ל-7,000 שקל, תקף בזמן הנכון את המדיניות הבטחונית של נתניהו ומאותת כמו שצריך למצביעים להיזהר מגנץ. הוא בכל מקרה ישב עם נתניהו, גבאי אומר להם. 

בינתיים העבודה מצליחים לאחוז ב-2-3 מנדטים שנודדים בינם לבין כחול לבן, אבל אין מי שיבטיח להם שברגע האמת, ביומיים שלפני הבחירות - הקרב לא יצטמצם לכחול לבן מול הליכוד בלבד, מה שיוביל למפלגות לווין קטנות בשני הצדדים.

זהות: הפתעת הבחירות עוד לפני הבחירות
גם הסקרים האחרונים שחוזים לו חמישה מנדטים אינם מעיבים על העובדה שמשה פייגלין עשה קמפיין שיש רק להתקנא בו. מאחד שלא ראה את הכנסת מבפנים כמה שנים טובות, הוא הפך להיות זה שקובע סדר יום ושותה את קולות הצעירים. לאירוע תמיכה המוני שקיים השבוע בגני התערוכה, לא הייתה רשימת מוזמנים מסודרת, לא שומר בכניסה ולא כיסאות שמורים. לא דאגו שם מראש לקהל שיצעק במעברים הנכונים בנאום תמורת תשלום, והכיבוד לא היה קייטרינג ראוותני אלא מוכרי נקניקיות שהתמקמו שם מראש כמי שזיהו הזדמנות עסקית. 

זה בערך כל הסיפור של פייגלין, שבמקום בוט בפייסבוק שמקדם את פני הנכנסים לעמודו, עונה שם אדם בשר ודם על שאלות של גולשים, אבל ב-80% מהמקרים עושה פאדיחות למפלגה כשלא מתיישר עם דף המסרים. פייגלין אגבי ולא מתוכנן בנראותו, וזה גורם לבוחרים להרגיש שהוא קרוב והם הבינו עליו הכל.

הימין החדש: לא על בגצ ולא על חמאס - בנט ושקד מנצחים רק על הטראפיק
בנט ושקד לא הצליחו לייצר סדר יום מאז התפצלו מהבית היהודי והוציאו את סרטון הבושם שקיבל פידבק שלילי בעולם ובארץ לא פוצח עד הסוף. הקמפיין העיקרי שלהם, שמבטיח את בנט במשרד הביטחון ואת שקד במשפטים לעוד קדנציה, נראה רחוק עם מספר המנדטים הזעום עליו הם עומדים כרגע בסקרים. והלחץ? הוא ניכר מאי פעם, יעיד סרטון היונה שפירסם בנט וזימן לו רק דאחקות ברשת. אם לקחת בחשבון את כל ההופעות התקשורתיות של בנט ושקד והפעילות הדיגיטלית האינטנסיבית שלהם, אפשר לומר שבבחירות האלה - הישגים הם יכולים לרשום בעיקר במדד הטראפיק.

שלום צריך לדעת איך לעשות���� pic.twitter.com/KcCsK0FY2T

— Naftali Bennett בנט (@naftalibennett) 3 באפריל 2019

איחוד מפלגות הימין: קרנם לא ירדה
המפלגה התלת ראשית שנזרקה על ידי בנט ושקד בתחילת מערכת הבחירות, עוקפת אותם בינתיים בסקרים. היא פונה ביעילות לבוחרי ההצבעה הראשונה במכינות, מקפידה לשמור על הגחלת עם עימותים בלתי פוסקים עם בג"צ וועדת הבחירות ומבינה היום שאנשי עוצמה יהודית עשו לה דווקא שירות טוב. איתמר בן גביר הפך לאחד מהפרזנטורים הגדולים של המפלגה הזאת בזכות יכולותיו הרטוריות, ואפילו הזיז מהמשבצת את בצלאל סמוטריץ'. גם אם בן גביר לא יכנס לבסוף לכנסת, אפשר לומר שאיחוד מפלגות הימין הצליחה לשמור על אחיזתה בבייס בזכות שילוב של ממלכתיות שמייצג הרב פרץ, דרך ברורה שמייצג סמוטריץ' ואקטיביות וחוצפה שמייצג בן גביר.

ש"ס ויהדות התורה: לא נלך כצאן לטבח
אחרי שביסס אריה דרעי קמפיין שלם על תמיכה בליכוד וחלק שלטי חוצות עם בנימין נתניהו, הוא חווה סיבוב גב מצידו עוד לפני שאפילו נכנס לכנסת. נתניהו מנצל את הישורת האחרונה של מערכת הבחירות כדי לשתות בצמא רב מנדטים מכל גוש הימין עבור מפלגתו - והמפלגות החרדיות מסומנות גם הן. בימים האחרונים הפיץ הליכוד הודעות לציבור החרדי על הבעת תמיכתו בעבר של הרב עובדיה יוסף בנתניהו. שימוש בקמע המיתולוגי של ש"ס הקפיץ את דרעי, ששיגר למצביעיו הפוטנציאלים הודעה תוקפנית לא פחות. 

משהו משתבש ביחסי הליכוד ושס pic.twitter.com/4LVEMfvaJw

— מיכאל שמש Michael shemesh (@shemeshmicha) 2 באפריל 2019

גם מהיועמ"ש הם לא רווים נחת. הקמפיין החדש שלהם, שמבטיח שתומכי המפלגה יזכו באות בספר התורה שיוכנס לכותל המערבי,נתפס כמתן מתנות אסורות ומנוגד לחוק דרכי תעמולה.

כולנו: כחלון לא מתייאש
גם כשבישראל כולם מדברים על רצועת עזה, גם כשעסוקים בבוטים וגם כשהרשת כולה מלאה באבחונים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים למועמדים, כחלון מתמיד בקמפיין הכלכלי - לא משנה מה השיח סביבו. השבוע התחיל מיני קמפיין חדש, עם אותם מסרים אך ויזואליה אחרת. על גבי שטרות כסף המציגים את תמונתו, הוא כתב כמה כסף חסך לאזרח הישראלי, מנסה שוב להיתפס בקדנציה שלו כשר האוצר.
בגזרת עבודת השטח שהוא טוען שעובדת לו יותר מנוכחות ברשתות החברתיות - כחלון הלך להזדכות על טובות בגבעת עמל, דרום תל אביב ושכונת הקרוונים בבת ים, וזכה בתמיכתם באירוע מתוקשר.

מרצ: כבר עדיף קמפיין גוועלד
כשמסריה של המפלגה נטולת הקמפיין הזאת אינם כוללים תמרורי אזהרה מאיימים, דוגמת "בלי מרצ אין מהפך", או "אתם לא רוצים לקום לכנסת בלי מרצ", עוברים שם למצב התודעתי השני. מתנהגים כמו מפלגה עם עשרים מנדטים. בסרטון שפירסמה השבוע תמר זנדברג, היא נכנסת למשרד החינוך ומפנטזת על תוכניות לימודים ללא הדתה.

חד"ש-תע"ל: קטן עליהם לנהור לקלפיות
אם במערכת הבחירות הקודמת הספין של נתניהו על הערבים שנוהרים לקלפיות נתפס כחציית קו אדום שחייבה אותו להתנצל בפני נציגיהם, הפעם כבר הכל קטן עליו ועליהם. הציבור הערבי ונבחריו, ובשם הקוד שמגישים וכתבים בכלי התקשורת המרכזיים בישראל נופלים אליו באופן קבוע - "המפלגות הערביות" - נתונות למתקפה מהיום הראשון למערכת הבחירות. האשמה הראשונה שהטיח הליכוד בגנץ הייתה ש"ישב עם הערבים". ולא צריך ללכת רחוק כדי לדמיין איך יראה פה היחס לאוכלוסייה הערבית במערכת הבחירות הבאה. 

גשר: ראש בראש עם פייגלין
אורלי לוי אבקסיס הייתה אמורה להיות הפתעת הבחירות ולמשוך צעירים, אלא שפייגלין גנב לה את הבכורה ואת השבוע האחרון היא מקדישה למלחמה בו בכל הכוח: מעלה סרטונים על לגליזציה, פוסטים שזועקים שהוא סכנה לחברה הישראלית ומצהירה הצהרות דומות לשלו, כמו: "אני לא בכיס של גנץ ולא בכיס של ביבי". אלא שדבר אחד מבדל אותם זה מזו, שהבוחרים גם הם ערים לו: בעוד פייגלין הוא סיפור הצלחה, אורלי לוי אבקסיס היא הבטחה שלא נפרעה.

ישראל ביתנו: מתבססים בבייס ולא פוזלים החוצה
את הסרטון שמחרר השבוע ליברמן, הוא מתאר כ"סרטון שוועדת הבחירות לא רוצה שתראו". ככה זה שאת בג"צ כבר תפסו מפלגות אחרות וצריך למצוא יעד אחר לתקוף. ליברמן מציג חיילים שנדרשים להוריד את שרשרת מגן הדוד בשרשרת החיול, במטרה לעלות את נושא הנישואים האזרחיים.

זוהי הוכחה לכך שהוא פונה ישירות אל הבייס שלו, עולי חבר העמים וילדיהם. לא ימנים מתלבטים, לא ליכודניקים מיואשים. זוהי קריאה ממוקדת אל הבייס שלו - שיבטיח להעביר אותו באופן וודאי את אחוז  החסימה.

בל"ד-רע"ם: הראו את פניכם לישראלים
פוסט עידן חנין זועבי וג'אמל זחאלקה, בל"ד-רע"ם לובשת צורה אחרת - כזאת שהישראלים לא מכירים. באופן מובהק הרשימה הזאת מכוונת לציבור ערביי ישראל, אבל פנייה לקהל היהודי למטרות היכרות יכולה לעזור לה לשלוט בדימוי שלה, לפני שהפוליטיקאי התורן מהימין משתמש בה למטרות ספין. או שאולי זה דווקא מה שיביא לה את המנדטים של הציבור הערבי.

וגם זה קרה השבוע:

1. זוכרים שבילדות אמא שלכם רצתה להגן עליכם מפני הילדים שהציקו לכם, ובמקום זה רק עשתה יותר פאדיחות? אז יו"ר עמותת המגמגמים בא להגנתו של בני גנץ אחרי הריאיון הלא מוצלח עם יונית לוי ואמר: "לגמגם זאת לא בושה"

2. זה היה שבוע עמוס מאוד בגזרתו של יאיר נתניהו, אבל אם צריך לבחור יריקת אש אחת שלו, אז זו התיאוריה שפיתח על עיתון הניו יורק טיימס.

אני רואה שהרבה ישראלים קונים את הפייק ״תחקיר״ של ידיעות אחרונות על הבוטים(שהופרך תוך כמה שעות) בגלל השותפות עם הNew York Times.
אז אני רוצה להזכיר שזה ממש לא הפייק ניוז הראשון של NYT. שנתיים הם מפמפמים שקרים ועלילות על טראמפ ועל שיתוף פעולה עם הרוסים

— Yair Netanyahu ���� (@YairNetanyahu) 2 באפריל 2019

3. בנט בסרטון חדש מגדיר מהו "שלום של ימנים" על ידי ספק ליטוף-ספק מעיכת יונה. לנו זה הזכיר את זה:

4. זאת כנראה תיזכר כמערכת הבחירות שבה כולנו הפכנו למבקרי תקשורת מוסמכים, ואי אפשר להתעלם מזה שהמראיינים זוכים הפעם להתייחסות לא פחות מהמרואיין עצמו. מגל הפירגון לקרן מרציאנו ("מפלגה בראשות קרן מרציאנו מביאה 40 מנדטים"), דרך הירידות על יכולות הריאיון של רני רהב ושרון גל ועד ההתקוממות ברשת על שאלת הפתיחה של עודד בן עמי לגנץ. ובכל זאת, זאת לא תקופה טובה להיות עיתונאי.

משתתפים: טל שניידר (גלובס), ירון אברהם (חדשות 12), אריה גולן (כאן ב'), סיון רהב מאיר (חדשות 12), גדי סוקניק (עיתונאי ומגיש טלוויזיה), מתי טוכפלד (ישראל היום) , מזל מועלם (אל-מוניטור, ערוץ הכנסת) אריק בנדר (מעריב), יאיר שרקי (חדשות 12), אמנון לורד (ישראל היום), מקבולה נאסר (עיתונאית), יעל קישיק (חדשות 12), אורי רוזן (מאקו), איתי ולדמן (מאקו), ניב שטנדל (מאקו), עומר מלכה (מאקו)

• אביגדור ליברמן
• בני גנץ
• בנימין נתניהו
• גשר
• העבודה
• יאיר לפיד
• יהדות התורה
• ליכוד
• ש"ס