מפלגת העבודה: פעם היינו גריפינדור
הנה וידוי, או גילוי נאות, שלדעתי כבר סיפרתי בקדנציה הקודמת שלי כ"אחות בוחרת": לפני כמה שנים התפקדתי למפלגת העבודה. זה היה ביום המעשים הסחים שבמסגרתו גם הייתי בבר ברמת החייל. באמת שהכל מאוד מעורפל, דבר הוביל לדבר שהוביל להדחקה כללית של המאורע, אבל עם טריגר יומיומי של מסרוני ספאם מפלגתיים.
בכל מקרה, כחברת מפלגה, יש לי את הכוח להשפיע בפריימריז האלה ולייצר את הרשימה האופטימלית מבחינתי, שלא אצביע לה גם ככה כי נו באמת, מי מצביע למפלגה האזוטרית הזאת. וזה טרגי, באמת, מפלגת העבודה הייתה פעם בית גריפינדור ועכשיו הם רייבנקלו, פשוט עדיין לא עיכלו את זה, ולכן מסבירים לנו שלא ישבו עם נתניהו בממשלה. לפיד ישב, גנץ ישב, כולם ישבו כי אין להם אופי - אבל לא גבאי וחבריו. שזה קצת מצחיק כי, כאילו, זה לא שכולם מתחננים לשבת אתכם. במצבה הנוכחי של המפלגה, היא הילד הלא מקובל חברתית שמחרים את המסיבה שלא הוזמן אליה.
תחזית: לא ישבו בממשלה, אבל יתפסו את המושב האחורי באוטובוס בטיול השנתי.
סתיו שפיר: הבית הג'ינג'י
סרטון כיפי של סתיו שפיר שמתבסס על ביבי ואלירז מ"הליכוד TV", אבל נראה קצת כמו שפיר מקריאה לביבי פוסט פייסבוק זועם שכתבה והפך לוויראלי. שפיר - ביקום מקביל מלכת הדיבייט מהתיכון - מזכירה לנו שוב שהיא ההתגלמות האנושית של נאומי ארון סורקין. לעומתה, העריכות של ביבי מהסרטון המקורי הופכות אותו לנותן שירות רובוטי מ-2025. אבל נו, אתם זוכרים איך זה נגמר עם הרובוטים ב"ווסטוורלד". סתם, אתם לא זוכרים כי אף אחד לא שרד את העונה השנייה, אבל הם כנראה מנצחים או משהו.
תחזית: לא תשב בממשלה, אבל הנשיא בארטלט ייבחר לקדנציה נוספת.
מיכאלי וגבאי: מערבים הורים
אני אוהבת את הסרטונים של מרב מיכאלי ואבי גבאי עם האמהות שלהם. אצל מיכאלי, היא מפרגנת לכל חברי המפלגה עד שאמא שלה מתערבת ודורשת שיפרגנו גם לבת שלה, כי מה קרה? עשתה הרבה.
אצל גבאי הכל הרבה יותר אינטימי, לרגע לא ברור אם זה סרטון תעמולה או פרומו ל"אנשים", שזה הגרסה של פוליטיקאים לאינטימי, כולל תמונות ילדות והאזכור הבלתי נמנע למעברה. סיור בבית אמו של גבאי מגלה שיש לה ציור שלו על הקיר והיא גם מסתכלת עליו כל הזמן בטלוויזיה. אז נכון שגבאי מרים שם בעיקר לעצמו, אבל הסרטון עדיין יפה ורגשי (טיפ: פריים של קשיש על המסך ו- 30% מהצופים מתחילים לבכות, נצלו זאת). ונכון, להשתמש באימהות זה קצת צ'יפ, אבל יש משהו מאוד אנושי במשאלה הבסיסית הזאת: הנה האדם שאוהב אותי ללא תנאים ומאמין בי בכל מצב, אני מבקש שגם אתם תחושו כלפיי ככה בקלפי.
תחזית: ביבי שוכר ניצבת שתגלם את סבתו ומרגש מדינה שלמה.
סאלח סעד: סטירה סימבולית
סאלח סעד כל כך צרוד שהוא תכף מחליף את "האח הגדול" ברשת. הסרטון שלו נפתח במישהו שנותן לו סטירה, שמסמל קצת את כל הפריימריז האלו של העבודה, ואז הוא מספר לנו שהוא הדרוזי שלנו בכנסת. כמו כרמל שאמה רק באמת דרוזי, או כמו איוב קרא רק בפרופיל נמוך ובלי חיקוי ב"ארץ נהדרת". האמת שהכל שם מתוק ואקספרסיבי ומשוחק מוגזם, כשהוא מדבר על חוק הלאום הוא עושה תנועה של סכין בבטן, ואם לא ילך לו בפריימריז אפשר לשלוח אותו לאודישנים לעונה הבאה של "הכלה מאיסטנבול".
תחזית: שיחה יפה בנסט עם שי חי ונרי ליבנה.
אביגדור ליברמן: סיפורים לפני ההצבעה
הפריימריז של העבודה קצת מייבשים, אז חייבים לסגור עם איזה ליברמן. הוא פותח את הקמפיין שלו בסיפור ילדים לפני השינה שבו מחבל מתגנב לבית של משפחה יהודית, רוצח את אבא, רוצח את אמא, רוצח את הבן הבכור, רוצח את הבת האמצעית... "כדי שסיפורים כאלו יפסיקו להיות חלק מהמציאות שלנו", מרעים הקריין - אבל רגעעעעע, מה עם יתר הילדים? נרצחו גם? איך זה נגמר? וסבתא ליברמן, למה הפה שלך גדול כל כך? אה, כדי שתוכלי לצרוח, שוב, "מוות למחבלים", כמו בכל קדנציה? אפשר סיפור אחר?
תחזית: והם חיו באושר ועושר מתחת לאחוז החסימה.