בצלאל סמוטריץ': דוקוסלב
מי רוצה לדעת איך נראה יום בחיי סמוטריץ'? אה. אפשר לדעת איך נראה לילה בחיי סמוטריץ'?
לצערנו, בניגוד למה שאפשר לצפות מיום בילוי בקדומים, התוצר לא מאוד מעניין. 06:30: ריצת בוקר אחרי תפילה. למה לא לשדר קצת אנושיות? למה לא לגלות לנו שבשש וחצי אתה אחרי הסנוז השלישי בודק בגוגל אם מותר להניח תפילין במיטה? סמוטריץ' מספר שכל ששת ילדיו "גדלים כאן בטבעיות בגבעת רש"י", כש"טבעיות" זה יופמיזם ל"עם אמא ואבא בלי סטיות כי אני ההתגלמות האנושית של סטיקר של אלי ישי".
בשבע בבוקר הוא כבר אחרי מקלחת, שותה תה עם לימון ודבש, בשבע וחצי חברותא עם ידידיה, שזה כנראה אחד מבניו. החברותא קצרה במיוחד, כי בשבע ארבעים וחמש סמוטריץ' כבר מנגן על פסנתר, תופים וגיטרה (!) ומיד לאחר מכן הוא "היחידי שמגהץ בבית". אוי אוי אוי, בטח גם מגהץ רק חולצות שלו. לגהץ, כמו לשאוב, זה פעולות ביתיות של גברים כי הן קלות מספיק ומספקות מצג שווא של גבר נאור ש"עוזר" בבית.
באופן מדהים, בשמונה בבוקר, רבע שעה אחרי שניגן על פסנתר תופים וגיטרה והיה היחידי שמגהץ בבית, הוא כבר מפזר את הילדים בבית הספר. שזה, לפי חישוב גס, שלוש דקות על כל כלי נגינה ועוד שש דקות לגיהוץ. סדר היום הנוקשה ממשיך בקניית "טחינה אסלית" בשוק בשעה 12:00, והרצאה באיזה פאנל ב-14:00. לא ברור למה בפסנתר הוא משקיע שלוש דקות ובקניית טחינה אסלית שעתיים, אבל העיקר שנותר לו מספיק זמן לתחביבים כמו שנאת ערבים והומואים.
תחזית: לא עובר את אחוז החסימה ולומד לנגן גם על דידג'רידו
נפתלי בנט: בלוג יפה מוזמן לשלי!
חלום התגשם: לבנט יש ולוג. סוף סוף הוא מקבל הזדמנות לעשות את ה"מחוברים" שלו, או להפוך לוויראלי ביוטיוב בזכות טוטוריאלז יפים של איפור. מי יודע, היום הוא סתם עוד קמפיין פוליטי, מחר הוא עוד ילוהק לעונה הבאה של "TLV", הוא רק צריך להאמין בעצמו מספיק.
הבעיה עם בנט היא שהוולוג שלו הוא קצת יום בחיי סמוטריץ', כלומר משעמם נורא. הוא רץ מקמפיין לקמפיין ומזכיר את אשתו ומסתחבק עם איילת שקד. היי, לא למדנו כלום מהפוליאקובים או מניר ברקת? אם אתה כבר מתעד את חייך המשעממים, תזייף פנימה רגעים מעניינים כמו פגישה "מקרית" עם סטטיק או נטרול "מקרי" של מחבל, לא אסופת רגעים משמימים שהייתה אמורה להישאר על רצפת חדר העריכה של החיים.
תחזית: כמעט יגיע ל"גולסטאר" אבל ייפול בדינמיקה הקבוצתית
משה פייגלין: עלה ירוק או עלה לניידת
פייגלין לוחץ חזק על לגליזציה של קנאביס, ועושה זאת עם גדי וילצ'רסקי שהצטרף למפלגתו, ואיכשהו מכל הסטלות האלה יצא להם תשדיר יובש מוחלט. השניים עושים דברים של סטלנים כמו פינג פונג וצ'ייסרים ומדי פעם וילצ'רסקי זועק "נחנקנו" למגאפון כי זה חלק מערכי המותג. זה וללכת עם כל משיחיסט הזוי בשביל לגליזציה.
זהות היא לכאורה המפלגה המתקדמת של פייגלין, שמבטיחה לא לכפות על אף אחד כלום וגם לחלק לכולנו סמים קלים (וגם נשק, תחת ההיגיון הבריא שגם ככה למי יש כוח לירות במישהו אחר כשאנחנו מסטולים), אבל מאחורי הלהג הבלתי פוסק על קנאביס מדובר בימין קיצון בתוספת ליברטריאניות, כי למה לא לשנוא גם ערבים וגם עניים.
תחזית: צרכני הקנאביס יגלו שליברטריאנים מעדיפים בכלל קוק.
יאיר לפיד ובני גנץ: תתנשקו כבר!
לא ברור אם לפיד וגנץ יתאחדו בסוף, אבל בינתיים שני הקמפיינים שלהם הם דוגמה מושלמת למעולה (לפיד) וגרוע (גנץ). למען הסר ספק וחשד לאפליה, לעולם לא אצביע לאף אחד מהם. גם לא אם יתאחדו למגה זורד של מרכז רדיקלי שירסק את הקלפיות.
גנץ ממשיך עם הקו הזחוח ומציג לנו את הנבחרת שלנו, אחד אחד, כל אחד בשמונה מילים בלבד כדי שחלילה לא תתפלק להם דעה. לא ברור אם הוא מקים מפלגה או להקת קאברים. כצפוי, הוא שולף נציגים לשלל מגזרים, כולל את מיקי חיימוביץ' על תקן הסלב שמתוקף העובדה שצפתה פעם בסרטון של קירות שקופים היא כשירה לקבל עכשיו את תיק הגנת הסביבה.
בניגוד אליו, לפיד תוקף את הבעיות במדינה ובאופן לא אופייני, לא מתמקד בעצמו. מסכן, זה בטח היה לו קשה. דיאלוג אפשרי עם צוות הקריאייטיב בטח כולל הרבה "אבל אבא טומי!" והם בתשובה - "לא, אנחנו מצטערים, אנחנו רוצים להתמקד בצפיפות בחדרי המיון", והוא עונה "כמו שאמר לי פעם ידיד קרוב, אחד, בוב צימרמן, הצפיפות שבלב היא...", קאט ל – מתעורר לאחר חמש שעות עם כאב ראש וסרטון באוויר. המשיכו כך!
תחזית: תתאחדו כבר כדי שנדע מי הטופ דוג האמיתי
מפלגת העבודה: הנורמלי החדש
הפריימריז היו מוצלחים, הרשימה יפה, האם יכול להיות שיש תקומה למחנה הציוני? אולי, אבל זה לא יקרה בגלל סדרת סרטוני ה"נורמלי" של העבודה. קודם כל כי אפשר לעדכן אותנו בהשקפת עולם בלי לסמן אותה כנורמלית או לא נורמלית, וזה תקף גם לעבודה וגם לקמפיינים הדוחים של "חזון" עם "האומץ להיות נורמלי" (ולשנוא הומואים).
וחוץ מזה, ממתי הדרישות שלנו מהמדינה התדרדרו עד כדי להסתפק ב"נורמלית"? אי אפשר לשאוף למדינה חמודה פלוס? או ש"זה נורמלי לרצות לחיות במדינה סבבה אבל לכו תשיגו ויזה לקנדה וגם קר שם רצח" היה ארוך מדי? גבאי מסכם עם "אנחנו הרוב האמיתי" וזו כבר קצת היסחפות, עליתם לעשרה מנדטים, בואו נרגע.
תחזית: הקמפיין הבא של גנץ – אין נורמלי ולא נורמלי.
אורלי לוי-אבקסיס: לא מרימה את המסך
אני מחבבת את אורלי לוי-אבקסיס, עקרונית. גם המספר שתיים החדשה שלה, יפעת ביטון, מעולה, ואם הרשימה תתגבש באופנים נטולי תפלצות/תתאחד באופן שיאפשר לה לעבור את אחוז החסימה, זה יכול להיות מעניין. האבינג סייד דאת', ג'ינגל הבחירות שלה, יש להודות - פחות.
ולא רק שלה. תחשבו על "אין יותר ימין ושמאל ישראל לפני הכל" של גנץ. עכשיו תזמזמו לכם את "ישראל מחכה לרבין" או את "רק הליכוד יכול" העתיקים שתזכרו לנצח. מה קרה לשורת מסר קליטה עם לחן נעים לאוזן? למה הכל הפך להיות כל כך מסורבל ומעייף? האם סמוטריץ' מנגן גם כאן?
"זה הזמן לבנות כאן גשר, עם אורלי נחזק את הקשר" פשוט לא עובד. מילא הבחירה בשם מפלגה שמזכיר את המצוקה שבלהיכלא בהצגת תיאטרון שמבוססת על מחזה של גורקי, אבל היה אפשר גם להקליט שיר שמרגיש קצת יותר עדכני (שמענו שג'ורדי פנוי עכשיו). או, אם אנחנו כבר בעניין של רטרו, לאחד את צעירי קריית מלאכי ולקרוץ לפופ החברתי האהוב והצודק של האייטיז.
תחזית: נמתין לאלבום השלם