למרות שאחד מכל חמישה ישראלים חי בעוני, רק לעיתים רחוקות מגיע הנושא לסדר היום הפוליטי. במערכת הבחירות הנוכחית כמעט כל המפלגות דווקא מבטיחות לטפל בבעיה, ומציגות תוכניות מפורטות. יחד עם זאת, רובן מכוונות רק לחלק מהאנשים שחיים בעוני, ואינן מציעות פתרון מקיף.
שיעור העניים בישראל גדל באופן משמעותי בעשורים האחרונים: מ-10-15 אחוזים מהאוכלוסייה בשנות ה-80, זינק הנתון העגום לכ-20 אחוזים מכלל הציבור – תוך עשור אחד. מדובר בשיעור עוני גבוה, כמעט חצי מהשיעור המקובל במדינות המפותחות. הסיבה לכך ידועה – הקצבאות בישראל נדיבות הרבה פחות ממה שניתן לאזרחים במדינות אחרות. בעוד שבעולם המפותח הקצבאות מפחיתות את שיעור העוני ב-60% בממוצע, בישראל הן מפחיתות אותו ב-20% בלבד.
חצי מהעניים בישראל – ילדים
דמותו של העוני בישראל שונה מכפי שהוא מצטייר בתודעה הציבורית, והדבר משתקף במצעי המפלגות: שיעור העוני בקרב הערבים והחרדים גבוה מאוד - רק כ-30% מהעניים הם יהודים שאינם חרדים. ב-72% מהמשפחות שחיות בעוני אדם אחד לפחות עובד, וב-22% מהן יש שני מפרנסים או אפילו יותר. רק עשירית מהאנשים שחיים בעוני הם קשישים, ועוד פחות מכך הם מקבלי קצבת נכות. כמעט מחצית ממי שחי בעוני בישראל הם ילדים.
ש"ס היא המפלגה היחידה שמבטיחה להנהיג תוכנית לאומית למלחמה בעוני ולהקים רשות ממשלתית ייעודית שתרכז את הטיפול בנושא. מעבר לקצבאות, בש"ס לא מפרטים מה התקציב שיוקצה לכך, או מה הם יעשו. הצעותיה הקונקרטיות הן חידוש והרחבה של תוכנית שיקום השכונות, כולל ביטול תשלומי ארנונה בשכונות עוני, והנחות משמעותיות בחשבונות מים וחשמל עד לרף צריכה מינימלי. ספק אם צעדים אלו כשלעצמם יובילו לירידה משמעותית בעוני, וגם לגביהם ש"ס אינה מפרטת היקפים או עלויות.
ההבטחה הפופולרית ביותר בקרב שאר המפלגות היא העלאת קצבאות הנכות והזקנה. את ההבטחה הזאת נותנים בכחול לבן, בישראל ביתנו, בעבודה-גשר, במחנה הדמוקרטי וגם ברשימה המשותפת. גם ימינה, שנמנעה מהבטחה מפורשת לגבי קצבאות, קורצת לכיוון עם הבטחה מעורפלת ל"הגנה כלכלית ורפואית לנכים וקשישים". בנושא זה, בולטת שתיקתן הרועמת של הליכוד ושל יהדות התורה.
כחול לבן מבטיחה לקבוע יעד ממשלתי להפחתת העוני ל-11%, השיעור הממוצע במדינות ה-OECD, מבלי לפרט יותר מדי מה יעשו כדי להגיע לכך. המפלגה גם מבטיחה להשקיע בתוכניות תעסוקה לאנשים בעוני, זאת למרות שהנתונים מוכיחים שכיום רוב החיים בעוני כבר עובדים. נוסף על כך, מציעה כחול לבן להגדיל את מספר התקנים של עובדים סוציאליים, בעוד שימינה מציעה לשפר את ביטחונם התעסוקתי ושכרם. גם במקרה זה, ההצעות באות ללא פרטים או מספרים.
ישראל - המדינה הפותחת הענייה ביותר בעולם
כפי שהנתונים מראים, הבטחות הבחירות שמפזרות המפלגות לא נותנות מענה אמיתי לבעיות הליבה של העוני. קצבאות הזקנה והנכות, על אף חשיבותן, משפיעות רק על מיעוט קטן יחסית ממי שחי בעוני. רק שתי מפלגות – העבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי – מציעות להעלות את קצבת הבטחת ההכנסה המסייעת לכלל האנשים שחיים בעוני. המחנה הדמוקרטי והרשימה המשותפת הן היחידות שמבטיחות להעלות את קצבת הילדים הנמוכה, שיכולה לסייע ל-800 אלף ילדים החיים בעוני.
ההתייחסות המוגבלת של המפלגות לטיפול בעוני משקפת את מדיניותן של ממשלות ישראל בתחום זה. אף ממשלה לא אימצה תוכנית כוללת או יעדים מספריים להפחתת שיעור החיים בעוני, כפי שכן נעשה במדינות אחרות. גם במערכת בחירות זו הרוב המכריע של המפלגות לא מבטיחות להציב יעדים כאלה.
השורה התחתונה: הגדלת קצבאות הזקנה והנכות באופן משמעותי תהיה כרוכה בעלויות אדירות למדינה, ולכן ספק אם תתממש. גם אם כן, לא יהיה בכך כדי להשפיע על רוב מי שחיים בעוני - משפחות עובדות עם ילדים. כתוצאה מכך, הסיכוי שמהממשלה הבאה תפחית משמעותית את העוני נמוך ביותר. אם לא ייווצר לחץ ציבורי משמעותי או יקומו נבחרי ציבור חזקים שירצו לטפל בבעיה, ישראל תמשיך לעמוד בראש טבלת שיעורי העוני במדינות המפותחות, ובתחתית מבחינת פעולות הממשלה להפחתתו.
מה עוד מבטיחות המפלגות? למיפוי ההבטחות החברתיות של עמותת 121 לחצו כאן