מירי רגב רוצה להיות ראש ממשלה, ואין לה שום בעיה להגיד את זה. "לא אכפת לי מה את חושבת עליי, מה אתם השמאלנים חושבים עליי שם בתקשורת", היא מתגוננת. "אני אהיה שרת השיכון בממשלה הבאה, ואחר כך עוד אהיה מועמדת לראשות הממשלה". כשאני מגחכת מעט, פעיל ליכוד ותיק מנסה להוכיח לי שאני לא מבינה כלום: "בת כמה את, 26?". אין ספק, רק בשביל זה היה שווה לבוא, תודה להוריי ולקרם הפנים שהביאוני עד הלום.
>> מתלבטים למי להצביע בבחירות 2015? השאלון שבודק איזו מפלגה מתאימה לכם
מה שאני אוהבת אצל רגב, זה שהיא אומרת בדיוק מה שהיא חושבת; בזמן שכולם מכבסים מילים, היא שמה הכל על השולחן: "צפויים עוד סבבים של אלימות קשה עם חיזבאללה וחמאס", היא חרצה. "זה לא קשור לנתניהו, זה קשור לזה ששונאים אותנו". וגם: "אנחנו צריכים ליכוד גדול וחזק כדי שמחנה הימין יהיה ליכוד וחרדים". טוב לדעת.
"מרגישה מאוד עדינה"
זה היה חוג בית מצומצם במיוחד של פעילי ליכוד ותיקים: השתתפו בו חברי חוג תדמור, נאמני הליכוד בארץ ישראל. כ-50 פעילים התכנסו ובאו לדירה קטנה ברחוב יהודה המכבי בתל אביב; הגיל הממוצע: 70. האנרגיות: בשמיים. זה הרגיש קצת כמו להיות זבוב על הקיר במטה סודי: לא כנס בחירות סטנדרטי, יותר בכיוון של תדרוך לפעילים. "אתם השגרירים שלנו בכל מקום, תזכרו מה להגיד", אמרה להם מירי, וזכתה למחיאות כפיים סוערות בכל פעם שהזכירה את "המחנה האנטי ציוני".
הקהל היה משולהב: "מה עם ההתנחלויות של הבדואים בנגב?", קראה לעברה מישהי, וקשיש אנרגטי אחד ביקש: "אני רוצה לבוא איתך לנסוע בוואן שלך, מירי, רק לא ביום שלישי, כי אז אני לומד צרפתית".
מישהו הכריז: "נחגוג את מינויך לשרת החוץ", והיא תיקנה: "שרת השיכון, שרת השיכון".
רגב חמה ועממית, גם בלבושה: אם פוליטיקאים אחרים מגיעים לכנסים עם גרדרובה מעומלנת, מירי מופיעה בג'ינס. זה לא רק עניין של סטייל, זו המהות. הלהט המירי-רגבי המוכר כבר זיכה אותה בכמה רמיקסים ומערכונים בארץ נהדרת, ואכן, הטענה העיקרית כלפיה, גם מצד ליכודניקים, היא שהסגנון הוולגרי שלה מזיק למפלגה מבחינה תדמיתית. "אנשים נרתעים מהסגנון שלך, במיוחד מול האלגנטיות של נשות השמאל", אני מנסה להדליק אותה. אבל היא לא מתרגשת: "ליד שלי יחימוביץ', זהבה גלאון ושולמית אלוני ז"ל, אני מרגישה מאוד עדינה. נשים שצועקות בשמאל נחשבות לאסרטיביות, על נשים ימניות אומרים שהן וולגריות".
אני לא מתחברת להמוניות של רגב, אבל חושבת שיש משהו בדבריה, דווקא מהפן הפמיניסטי: על פוליטיקאים גברים אף פעם לא יגידו שהם וולגריים, אבל נשים צריכות לדבר חלש, בעדינות, לעפעף אם אפשר. אותי זה מעצבן.
"הכל טוב"
בכנס הזה רגב בעיקר ביקשה לחדד את המסר בין שמאל וימין: הדגישה שמבחינת הימין, ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי ו"אנחנו לא מתכוונים להתנצל על זה", היא אמרה. למדה משהו מבנט. "הליכוד רואה בישראל מדינה יהודית דמוקרטית עם זכויות למיעוטים", הדגישה. לזה אני דווקא מתחברת.
הגעתי לכאן עם שאלה מרכזית: איך הבאתם אותנו עד הלום, ומה אתם מתכוונים לעשות בקשר לזה? המדינה הרי תקועה: הכלכלה, הביטחון, אזרחים לא גומרים את החודש, ירידה מהארץ הפכה לחלק מהשיח הציבורי. איך אתם כמפלגת השלטון מתכוונים לשפר את המצב, והאם הליכוד יכול לתת לציבור את התקווה הזו שהמחנה הציוני מדבר עליה? "בהחלט", ענתה לי מירי, "אנחנו כבר נותנים תקווה: הכלכלה בצמיחה, המצב הביטחוני יציב מאי פעם". מה? "אנשים קורסים כלכלית, מירי", אמרתי לה. "והפיגועים, וחיזבאללה, ובעוטף עזה מתלוננים על רעשים מהאדמה, עוד לא סיימם עם המנהרות של חמאס". אבל רגב בשלה: הכל טוב, ואם תצביעו לנו, יהיה עוד יותר טוב. היא גם טענה שהתלונות על הכלכלה ועל העוני, הן "עדריות, אנשים מפזרים אמירות בלי כיסוי".
אוקיי. הכחשה היא לא בדיוק רטוריקה משכנעת, בטח לא בתקופת בחירות. עדיף היה לרגב – ולחברי הליכוד באופן כללי – להודות במצב ולהסביר מה הליכוד מתכוון לעשות כדי לשפר אותו.
בכל מה שקשור למצע הכלכלי-חברתי, רגב בעד כלכלה חופשית, ויחד עם זאת, "הממשלה צריכה להתערב בנושא הדיור", היא אומרת, "לתת מענקים ונקודות זיכוי לפריפריה". היא הזכירה את חוק התכנון והבניה שהובילה, שמחייב את הממשלה לעמוד ביעדים חברתיים כמו להציע דירות קטנות לצעירים, ודירות להשכרה במחיר מפוקח; דיברה נגד מנהל מקרקעי ישראל ואמרה שהיא בעד לחלק את הקרקעות בצורה הגיונית ומידתית, רק לא הסבירה כיצד תעשה זאת. וכמו כולם, גם היא הבטיחה לפעול להורדת מחירי המים.
בסך הכל רגב ניסתה להצטרף לטרנד ולהוכיח שלליכוד יש מה להציע גם מבחינה חברתית. לא קניתי את זה.
סוגיה שעלתה ושעשתה רעש היא בעיית הפליטים בדרום תל אביב. ליכודניקים ותיקים אמרו לי אחר כך, שאם נתניהו צריך לעוף, אז זה על זה שהוא לא פתר את בעיית הפליטים ושכל דרום תל אביב הפכה לסודן הקטנה.
רכילות זולה
למחנה הציוני היא מתייחסת בלגלוג: "המחנה האנטי-ציוני", היא מכנה אותו, ומזכירה לכולם ש"בוז'י לא הגיע לשום הישגים כשר רווחה, ציפי לבני מעולם לא עסקה בנושאים חברתיים".
על נתניהו היא כמובן סינגרה: זה מעולה שילך לנאום בקונגרס כדי להגן על האינטרסים של ישראל, והביקורות עליו הן ממש "קטרוג לא ייאמן, השמצות ורכילות זולה".
בסך הכל לא היו כאן הפתעות: רגב מלאה בכריזמה ונתנה שואו כמו שהיא יודעת, אבל להגיד לי שהכלכלה בצמיחה ושהביטחון מעולה? נו באמת.
