אבי, אני, בני ונכדתי, חיים במדינה ללא גבולות. חשוב לי להתבונן על נושא הגבולות בעיניים של מפקד חיל הים. אך לפני כן אני מבקש להזכיר פרק בהיסטוריה: כשנפטר הנשיא לשעבר בן צבי, ראש הממשלה בן גוריון שלח שליחים לאלברט איינשטיין כדי להציע לו לקבל עליו את תפקיד נשיא המדינה. איינשטיין – אולי בן האנוש הכי רציונלי שקיים, הודה על ההצעה אך אמר ברוב צניעותו שאינו מתאים, ורק ביקש לתת עצה קטנה לבן גוריון: "אם אני יכול לייעץ לכם", אמר, "תסדירו את העניינים שלכם עם השכנים", כי הוא הבין שללא הסדר עם השכנים נשקפת סכנה למדינה.
מאז במשך ארבעה דורות לא הצלחנו להגשים את ההבנה הזאת של האיש הרציונלי הזה. לא צריך להיות איינשטיין כדי להבין שסיום הסכסוך עם מדינות ערב הוא אינטרס ישראלי בסיסי.
בסיום הלחימה ב-1948, נקבעו גבולות שהיו תוצאה של הישג צבאי, שהיה הכי טוב שיכולנו להגיע אליו בכוחותינו באותם ימים. רצינו את גוש עציון אך לא הצלחנו. רצינו את מזרח ירושלים אך לא הצלחנו, אפילו חלק מצפון מזרח הכנרת נשאר בידיי הסורים. כלומר, הגבולות לא היו תוצאה של מו"מ או הסדר אלא ההישג הטוב ביותר שיכולנו להשיג. מאותו היום צה"ל קיבל הנחיה מהדרג המדיני לשמור על הגבולות האלו ועשה זאת בהצלחה רבה.
עברו שנים, (והגיעה) ומלחמת ששת הימים הפכה את ישראל למדינה עם גבולות ענקיים שהצבא נדרש לשמור עליהם. חיל הים הקים בסיסים במפרץ סואץ ותעלת סואץ הפכה לגבול החדש, כאשר הגבול עבר במרכז התעלה. כדי להמחיש זאת, המדינה שלחה שנים מחברי למבצע "הפגנת ריבונות", במסגרתו הפליגו בסירת גומי עם דגל ענק כדי שלמצרים יהיה ברור שזה שלנו.
בצפון סיני הוקמה האחזות נחל ים ותחנות רדאר כדי לתת כיסוי מכ"מי לכל השטח שקודם היה בידי מצרים. בגזרה הצפונית התחלנו לבצע סיורים ימיים מול צור וצידון. צה"ל עשה זאת משום שהדרג המדיני קבע שיש גבולות חדשים ויש לשמור עליהם. וכך צה"ל עשה גם הפעם.
בשנים האחרונות התחלנו להתכנס לגבולות של טרום 1967.עם היציאה מלבנון חזר הגבול לראש הנקרה, ונשאלה השאלה איך נשמור על נהריה? שוב הגבול נקבע על ידי הדרג המדיני והצבא נערך לשמור על הגבולות החדשים וביצע זאת היטב.
בעשור האחרון מדינת ישראל הפכה למעצמת גז והמושג "מים כלכליים", שמשמעותו גבול של עד 200 מייל מהחוף, נכנס ללכסיקון הישראלי. מרחבי הים הפכו לטריטוריה חייבת הגנה. כבר היום 50% מהאנרגיה אשר צורכת ישראל מקורה מהגז בים, נכס זה חייב שמירה, בהיותו משאב קריטי. ושוב המדינאים קבעו את הגבול החדש והצבא התארגן להגן עליו.
לאחר מלחמת ששת הימים שרה להקה צבאית את השיר " שארם א-שייח, חזרנו אלייך שנית, את בליבנו, ליבנו תמיד", היא שרה אותו כי באותם ימים היה נראה לנו שאי אפשר לחיות בלי שארם א-שייח. זהו פולקלור והוא נחמד אבל צריך לשים אותו בצד. כל גבול שייקבע על ידי המדינאים יישמר על ידי הצבא החזק במזה"ת, אז שיפסיקו להפחיד אותנו.