שלום אברום בורג, אתה מתכנן לרוץ ברשימה של חד"ש או שאתה רק תומך מבחוץ?
"אני לא רץ בשום פנים ואופן. הצבעתי לחד"ש בשתי מערכות הבחירות הקודמות ואני עוד לא יודע מה יהיה הגורל של המפלגה, אם זאת תהיה רשימה יהודית-ערבית חזקה או רשימה ערבית משותפת. בחד"ש יהודית-ערבית אני תומך ומצביע אבל ברשימה משותפת אני לא".
לא הגזמת קצת כשאמרת בשבוע שעבר שמבחינתך אפילו מרצ והעבודה נגועות בלאומנות? מבחינתך ציונות שווה לאומנות?
"כאשר מפלגת העבודה אומרת שהם המחנה הציוני, היא בעצם אומרת שהיא רוצה דמוקרטיה בלי ערבים. וכאשר הרצוג מדבר על קואליציה מליברמן עד מרצ הוא עוסק בהדרת 20 אחוז מאוכלוסיית ישראל. וכאשר מרצ לא אומרת שהיא לא תשב בקואליציה מהסוג הזה, זה גם לא בסדר. למרצ יש הרבה ערכים טובים שאני מסכים איתם, אבל היא רוצה לסדר לעצמה אזור נוחות בתוך הסדר הישראלי הקיים ואני מבקש להחליף את הסדר הקיים בסדר חדש, שהמרכז שלו הוא לא לאומיות יהודית או ערבית אלא שוויון בין כל האזרחים. זה סוג אחר של תפיסה".
לא היית מעדיף שהרצוג ולבני ירכיבו את הממשלה הבאה?
"ודאי שמבחינת הרע במיעוטו אני מעדיף את הרצוג בעשרת מונים על פני נתניהו, אבל אם הממשלה של הרצוג תהיה בנויה על זה שהיא ממשיכה את ההדרה של 20 אחוז מאזרחי מדינת ישראל, אני לא יכול לתמוך בזה. אני גם חושב שזה מהלך שגוי אבל לא שואלים אותי אז אני לא מתעסק. יש משפט באנגלית שאומר 'לא הקרקס שלי, לא הקופים שלי'. כל עוד הם לא אמרו שהם לא יישבו בשום אופן בממשלה של נתניהו, אתה חושב שאני יכול לסמוך על העמידות של לבני שהייתה הראשונה לקפוץ פנימה לממשלה הקודמת? אני לא חי בעולם של אשליות".
הסדר החדש שאתה מדבר עליו הוא לא אשליה?
"אין שמץ של סיכוי שזה לא יקרה. כשאנשים כמוני וכמו חבריי אמרו לפני 30 שנה שתי מדינות לשני עמים, כמעט סקלו אותנו בכיכר העיר, והיום זאת פרדיגמה שנאחזים בה כדי להינצל מהמים הסוערים סביבנו. כשאנשים כמונו תמכו בהכרה בקהילה ההומו-לסבית כקהילה שוות זכויות חשבו שזה שיח רדיקלי, ופתאום הבית היהודי הופכים להיות כמעט מוקצים מחמת המיאוס בגלל הדעות ההומופוביות שלהם. לישראל יש שתי ברירות - או שהיא תוותר על השוויון, שזה לא תרחיש בלתי אפשרי כי יש הרבה כוחות שדוחפים לכך, או שהיא תילחם עליו. אני לא יכול להבין למה התרחיש הראשון נראה לכולם ריאלי והשני לא, כשבעצם זה הפוך".
בפעם האחרונה שבדקתי, לפני קצת יותר מעשור, אתה כיהנת במפלגת העבודה תחת אהוד ברק. מה השתנה מאז?
"ישראל השתנתה. למה לישראל מותר להשתנות ורק לי אסור? כל המציאות מסביבנו משתנה. ישראל הפכה להיות לחברה שתפיסת הדמוקרטיה שלה היא שלטון הרוב. מדינה שהרכיב הדתי הלא דמוקרטי משתלט על כל חלקה טובה, כולל על הצבא והמדינאות והכלכלה. מה הקונטרה לזה? לשתוק? ישראל מתדרדרת לתהומות ימניים-לאומניים-דתיים מאוד מסוכנים, והדרך היחידה להתנגד לזה היא להציע אלטרנטיבה שלמה בצד השמאלי כדי שלציבור יהיה מה לבחור. היום אין לו מה לבחור".
האלטרנטיבה היא חד"ש? הציבור הישראלי לא ינהר לקלפיות כדי להצביע למפלגה הזאת.
"חכה, מה אתה חושב שתהליכים מהסוג הזה זאת גחמה של לפני בחירות? המחשבה של 'בוא נעשה תעלול טקטי שיביא רבע מנדט' לא מעניינת אותי. אני מתעניין ביצירת אסטרטגיה חלופית לישראל ומאמין שהאינטרס של מרבית החברה הישראלית מכל גווניה הוא שוויון. קואליציית השוויון היא מאוד רחבה. נייר הלקמוס שלה הוא האפליה המובנית של הערבים אבל זאת תפיסה הרבה יותר רחבה".
אם ישראל תיהפך למדינת כל אזרחיה כמו שאתה רוצה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו תחת שלטון פלסטיני. אתה רוצה להגיד לי שזה בכלל לא מדאיג אותך?
"זאת שאלה קצת לא הוגנת ואני אגיד לך למה. אתה בעצם מבקש ממני בשלוש שורות לדחוף תפיסת עולם חברתית-מדינית-אזרחית שלמה. זה כמעט בלתי אפשרי, אני כותב על זה ספרים. אם בכל זאת אנסה לתמצת, כיום בין הירדן לבין הים יש שלטון של מדינה אחת אבל עם מצב מובנה של אפליות וגזענות. יש צד אחד מוגדר באופן אתני וגנטי ודתי שיש לו מונופול מוחלט על הכוח, על המרחב, על הריבונות, על החירויות ועל משאבי הטבע, והמונופול היחיד שיש לצד השני הוא על המצוקה. ועכשיו תישאל השאלה – כמה זמן זה יכול להחזיק? 10, 20, 50 שנה? לאופציה שאני מציע יש שלוש קומות. קומה ראשונה שבה לכל אדם יש את הזכות לאותן זכויות, בתנאי שזה לא בא על דריסתו של הזכות של האחר. הקומה השנייה היא קומת ההגדרות העצמיות של הקולקטיב היהודי והפלסטיני. תקרא לזה שתי מדינות, אוטונומיות, מה שאתה רוצה. הקולקטיב יגדיר את עצמו וזאת זכותו. ולמעלה תהיה קומת הקונפדרציה, ששם נעשים התיאומים בין הצדדים. זה מבנה פדרטיבי שמבוסס על זכויות אדם מלאות לכולם ושיתוף פעולה מלא. על האלטרנטיבה הזאת עדיין לא מדברים אבל היא תהיה כנראה הפתרון בסופו של דבר".
כחבר במועצה הבינלאומית של הקרן החדשה, אתה תומך בחרם על ישראל? על ההתנחלויות?
"אני אדם דיאלוגיסט, מאמין בדיאלוג תמיד על כל הנושאים, ולכן אני לא יכול לעודד חרם לעולם. האם תנועת ה-BDS לגיטימית? לדעתי כן. האם אני תומך בה? לא. אבל כאשר הפלסטיני אומר 'אני לא רוצה להתאבד או לבצע פיגועי טרור אלא להתנגד לשלטון הישראלי באמצעות חרם', אז המרי האזרחי הלא-אלים הזה הוא לגיטימי בעיניי. אבל חרם הוא לא מושג אצלי, אני אדם מכיל ולא מדיר. אני בזמנו הייתי נגד הוצאת כהנא מחוץ לחוק. אני רוצה את הכל על השולחן, לייצר שיח שכולם נמצאים בו. האלטרנטיבה של להוציא את כולם מחוץ לשיחה מובילה לבעייתיות כפולה – קודם כל שעמום נורא, וגם יצירתן של מחתרות לא חוקיות".
למה אתה לא חוזר לפוליטיקה בעצם?
"בישראל זה או שחור או לבן, או שאתה בפוליטיקה או שאתה לא כלום. יש גם מצבי ביניים שבהם אתה יכול להשפיע ולשנות את המציאות גם בלי להיות נבחר ציבור. העולם תמיד יותר משוכלל מהאופציה הבינארית. אם הייתי מתמודד היום בפריימריז של העבודה או חד"ש או מרצ היית שואל אותי את השאלות הרחבות האלה? לא. היית שואל אותי אם אני בדיל הזה או ההוא. ככה מתאפשרת שיחה הרבה יותר רחבה".