שלום ד"ר ענת רוט. איך עוברים מלהיות פעילה ב"שלום עכשיו" למפלגת הבית היהודי?
"קודם כל זה תהליך ארוך. זה לא התחיל עכשיו. הייתי ב'שלום עכשיו' לפני 19 שנה אחר כך הגעתי למפלגת העבודה וזה היה תהליך של 15 שנה. אני חושבת שזה מהלך טבעי של כל מי שמסתכל למציאות בעיניים פקוחות. הלכנו לאוסלו כשהאמנו שאפשר להגיע לשלום ושהפלסטינים באמת רוצים שלום. השנים שחלפו הוכיחו מציאות אחרת לגמרי. צריך לפקוח את העיניים".
אז זהו, לוותר על חלום השלום?
"לא מאמינה שיכול להיות שלום, ואני מאמינה שמדינה פלסטינית היא לא פתרון אלא סכנת נפשות. בסיס תפיסת עולמי הוא שארץ ישראל היא שלנו והיא ישות אחת, ואני מתנגדת לקרוע חלקים מארץ ישראל אלא אם כן זה קריטי וחיוני. התובנה בעקבות מה שהולך כאן בשנים האחרונות בעקבות ההתחזקות של החמאס היא שזה רק מוכיח שזה רק יחמיר את המצב. אסור בשום פנים ואופן להקים מדינה פלסטינית".
>> מתלבטים למי להצביע בבחירות 2015? השאלון שבודק איזו מפלגה מתאימה לכם
אוקיי, אז לא שלום – אבל עדיין צריך איזשהו פתרון מדיני למצב הנפיץ באזור. יש איזשהו פתרון שאת כן מאמינה בו?
"אני מאמינה שכרגע צריך למנוע הקמת מדינה פלסטינית".
ובמקביל לא צריך לפעול למשהו?
"סיפוח שטחי C. בתור התחלה. וכרגע לתת להם אוטונומיה בשטח A שבו הם כרגע מקיימים אוטונומיה גם ככה, פשוט לקרוא לילד בשמו. יותר מ-90% מהפלסטינים מנהלים את חייהם בעצמם היום".
אני חייב להגיד שזה מדהים לשמוע מישהי שהייתה ב'שלום עכשיו' מדברת ככה.
"זה לא 'שלום עכשיו' של היום. גם שלום עכשיו השתנו וגם מפלגת העבודה השתנתה. זו לא מפלגת העבודה שהייתה כשאני הגעתי לשם. יש בה היום רוחות פוסט-ציוניות. אני לא אגיד שכולם, יש שם אנשים מצוינים שאני אוהבת מאוד".
פוסט-ציוניים במחנה הציוני?!
"כן. כמו יוסי יונה שאומר שהוא לא ציוני, ושצריך לבטל את חוק השבות שזה אל"ף-בי"ת של הציונות. כמו סתיו שפיר שקוראת ל'התקווה' המנון גזעני. והיו פעולות אחרות שמאוד מערערות את האמונה בצדקת הדרך גם בשנים קודמות. זה לא התחיל מהיום. כמו המלחמה של יולי תמיר בלימודי יהדות וציונות בבתי הספר, זה היה חלק מהדבר הזה כשהיא הייתה שרת חינוך. זה הדגל של מפלגת העבודה?".
את היית יועצת של אהוד ברק, אולי את יודעת כמה דברים על הנושאים שבוז'י שתק עליהם בחקירה?
"מה, בימים ההם?".
השתיקה התחילה בימים ההם וממשיכה עד היום.
"אני לא יודעת, אבל אני נגד שתיקה בחקירה. זה דבר מדאיג. אי אפשר מצד אחד לדבר נגד שחיתות ומצד שני להיות חלק מדברים שהם מנוגדים לחוקי המדינה. ברגע שאדם שומר על זכות השתיקה זה אומר שיש לו משהו להסתיר".
אוקיי, אז לא מפלגת העבודה – אבל למה לעבור לבית היהודי? זה לא קיצוני מדי? יש בדרך את כל מפלגות המרכז ואת הליכוד.
"הבית היהודי זו המפלגה היחידה שקוראת נכון את המפה ואומרת בצורה חד משמעית שאסור בשום פנים ואופן להקים פה מדינה פלסטינית ממערב לירדן. הליכוד לא רואה את זה. ראש המפלגה קורא להקמת מדינה פלסטינית. בתנאים כאלה ואחרים, אבל יש את נאום בר-אילן. הוא מוכן לזה".
כן למשכנתא, לא לחתונה
את מתחברת לדעות של הבית היהודי גם בסוגיות חברתיות – נישואים חד-מיניים למשל?
"כל הסיפור של הנישואים החד-מיניים... עשו מזה דבר שלא קיים. אין לנו שום דבר נגד קהילת הלהט"בים. אנחנו דוגלים בחיה ותן לחיות. אין לנו כוונה להתערב בחיים האישיים של אדם כזה או אחר".
חוץ מזה שמונעים ממנו את הזכות למסד את הזוגיות שלו.
"אנחנו תומכים במתן זכויות. הדבר שאנחנו מתנגדים לו זה שלא נוכל לאפשר בחקיקה נישואים חד-מיניים. כמו שלא נוכל לתת כשרות למסעדה שמגישה חלב ובשר ביחד ועל זה אף אחד לא יטען שזה לא בסדר. באותו אופן לא נוכל להתיר בחקיקה דברים שמנוגדים להלכה".
כן, אבל אני יכול ללכת בשבת בצהריים למסעדה לא כשרה ולאכול חלב ובשר אם אני רוצה. זוגות חד-מיניים לא יכולים להתחתן.
"אתה יכול. אנחנו מדברים על הכרה בחקיקה. זה בדיוק העניין. אתה יכול גם ללכת היום ולהתחתן בנישואים אזרחיים".
בחו"ל.
"לא במדינה. נכון. בחוץ. אתה יכול לחיות. אנחנו לא נמנע מתן זכויות, ואפילו נתמוך. כמו משכנתא ונקודות זכות לזוגות שחיים ביחד אבל לא נוכל להתיר פורמלית שהמדינה תהיה חלק מחקיקה שמתנגדת להלכה".
אני יכול רק להניח שהתשובה שלך תהיה זהה גם לגבי תחבורה ציבורית בשבת.
"נכון".
עשית דוקטורט והוצאת שני ספרים בנושא ההתנתקות. זאת אולי קצת שאלת קיטבג מצדי כנציג של התקשורת הסמולנית העוינת, אבל את חושבת שהתקשורת עשתה את עבודתה נאמנה בתקופת ההתנתקות?
(צוחקת) "לא. יש לי גם פרק שלם שמתאר גם למה מאחורי הסיסמא 'לא'".
טרם הספיקותי לקרוא.
"יש שם בשני הספרים פרקים שנותנים אינספור דוגמאות. התקשורת התגייסה ברובה המוחלט. היו כמובן גם עיתונאים שעשו מלאכתם נאמנה והתריעו נגד ההתגייסות הזאת. אבל הרוב לא שאלו שאלות והציגו את ההתנתקות כדבר הכי טוב שקרה למדינת ישראל. רוב התקשורת שיתפה פעולה עם המהלך כאילו היא חברה בממשלת שרון. גם התעלמו מהחקירות, והצניעו או התעלמו מהמחאה הדמוקרטית של הרוב המוחלט של מתנגדי ההתנתקות והבליטה מאוד אירועים קיצוניים של בודדים, כמו של אדם ששפך שמן על הכביש או שני משוגעים ששמו פצצת דמה איפשהו או דברים מהסוג הזה. הרוב המוחלט ניהל מחאה דמוקרטית".
אז את חושבת שהמדינה צריכה לפעול כדי להגביל את הכוח של התקשורת בנושאים מסוימים?
"אני נגד התערבות. כמו חוק 'ישראל היום'. אני נגד התערבות של המדינה בשוק התקשורת. ברור שיש קווים אדומים, ולכן יש את ההגבלים המסוימים שהמדינה נותנת, אבל אני נגד סתימת פיות וכנ"ל סתימת הפיות שהייתה בימי ההתנתקות. דבר שהיום ספק אם יכול להתרחש שוב בזכות הרשתות החברתיות, אבל אז כלי התקשורת השתמשו בכוח שלהם כדי ליצור דה-לגיטימציה לציבור שלם".
קטנה לסיום: מה בכל זאת נשאר לך מהתקופה "השמאלנית" שלך? נשאר איזשהו אידיאל סוציאליסטי או שהכל נמחק?
"אני כופרת בשאלה הזאת. מה זה קשור? יש לי ועוד איך צד סוציאליסטי. דיברנו רק על העניין המדיני. בעניין החברתי בוודאי. גם במישור הזה יש לי אכזבות ממפלגת העבודה, אבל זה לא מה שאתה שואל. תפיסת עולמי היא תפיסה סוציאל-דמוקרטית ואני מעריכה את כל מי שפועל בעניין הזה. בימיי במפלגה מצאתי הרבה חיבור עם שלי בעניין הזה. ובבית היהודי פועלים מאוד בעניין הזה ועושים הרבה מאוד חוקים חברתיים".