זוהיר בהלול, הבנתי שהמועמדות שלך ושל אלדד יניב למפלגת העבודה התערערה בגלל חוקי צינון כלשהוא. מה קורה עם זה?
"ממה שהבנתי זה רק אקט פורמלי, ואמורים לאשר מחר את המועמדות מחדש, כך שהמצב יחזור לקדמותו. העניין הוא שמישהו עתר נגד אחד מהמועמדים, שכיב שנאן, שאין לו תקופת צינון מספיקה. אז כדי להתגונן הוא אמר שהוא לא לבד, ויש גם אותנו. אני לא ממש יודע למה יש תקופת צינון. אבל אני באמת לא מבין בזה".
השמועות הן שבגלל שהוא התפקד בעבר למפלגת העצמאות של אהוד ברק אז מתנכלים לו.
"זה יכול להיות, אבל בעיות של אחרים כרגע לא מעניינות אותי".
אז למה בעצם אתה רץ עם מפלגת העבודה, מפלגה שאבותיה הקימו את מפעל ההתנחלויות ולא שמה את הדו-קיום בראש סדר העדיפויות שלה?
"הבט, יש לכך כמה טעמים. קודם כל, למפלגת העבודה יש עכשיו הנהגה חדשה, שלא קשורה לעוולות העבר שאתה מדבר עליהן. בעבר המפלגה לא השכילה להבין את החשיבות של שילוב ערבים אינטליגנטיים שמאמינים בדו קיום. אני חושב שההנהגה החדשה עושה שינוי בתחום הזה. מעבר לזה, הסקרים האחרונים מראים שיש סיכוי אמיתי להחליף את שלטון הימין. תהיה לי את ההזדמנות להיות במעגל ההשפעה, במרכז העשייה הפוליטית. אני חושב שמפעל הדו קיום נכשל ואני יכול להיות זה שישקם את ההריסות שלו, מתוך מפלגה מובילה".
אבל במידה וגוש השמאל ינצח בבחירות, סביר להניח שגם מרצ ואולי אפילו הסיעות הערביות יהיו בקואליציה.
"על פניו זה היה הכי קל מבחינתי, להתפקד למרצ. אבל אני לא רוצה להיות בפינה. אם מרצ תשב בקואליציה עם העבודה זה יהיה שילוב מדהים. אני במכמני הפנימיים מדמיין בעיני רוחי גם את הסיעות הערביות בפנים, זה ישקף את האלטרנטיבה האמיתית לשלטון הימין שהדיר והסית כנגד הערבים, ובאופן קונסיסטנטי מאז 'צוק איתן'".
מה דעתך על מה שקורה בסיעות הערביות, עם הדיבורים על איחוד כדי לעבור את אחוז החסימה. בל"ד וחד"ש יכולות להסתדר ביניהן?
"אני מודע לעובדה שעדיין ישנם חילוקי דעות ביניהן, שלא תמיד האידיליה שוררת שם. ושזה לעתים גם פרסונלי ומונע משיקולי אגו, מכסאולוגיה כמו שנהוג לומר. אבל אני חושב שהם צריכים להתאחד, וגם כעיתונאי קראתי לאיחוד הזה. זו הדרך להציב בפני הציבור הישראלי שיח חדש עם הערבים".
איחוד כזה לא יתרום לתפיסה הסטיגמטית של הציבור היהודי את הערבים כמקשה אחת?
"בסופו של דבר, אם תציב בפני הסיעות האלו 6 סוגיות מהותיות, הפתרונות שלהן יהיו דומים או זהים, כך שברמת המהות אין ממש הבדל. מול המכונה המשומנת של הדרת הערבים, מול האנטגוניזם והקיפוח, זה צריך להיות הפתרון. יש חובה לציבור הערבי לשנות את השיח מול הציבור היהודי".
בשבוע שעבר התראיינה כאן אנט חאסכייה, ערבייה שהתפקדה לבית היהודי, והיא אמרה לי שבקרב הציבור הערבי בישראל יש אכזבה מאוד גדולה מחברי הכנסת הערבים. אתה מסכים עם הקביעה הזו?
"אז הפתרון שלה הוא להתפקד למפלגה גזענית? שלא מאמינה בקיום הערבי במדינה? זו לא הדרך. צר לי, אין לי סימפטיה אליה".
אבל היא צודקת באבחנה שלה, לגבי האכזבה של הציבור הערבי?
"בוודאי. תראה, ברמה האישית המנהיגות הערבית היא מנהיגות מצוינת, יש בה אנשים אינטליגנטים, בוגרי אוניברסיטאות, עם ראש על הכתפיים. אבל הם לא מצאו את הנוסחא המנצחת בין הציבור הערבי ליהודי. אני מקווה שהם יתעשתו דרך האיחוד והיו קצת יותר יצירתיים".
גם אם הם יתעשתו, אחוזי ההצבעה הנמוכים במגזר יהיו בעוכריהם.
"אני מקווה שהריצה שלי תשנה משהו. אם יראו ערבי בסיעה גדולה בישראל, זה ישנה משהו באמונה שלהם במערכת ובנציגים הערביים".
מה באמת הסיכוי שלך להיבחר בפריימריז?
"אני מתמודד על משבצת המיעוטים, שמשוריינת במקום ה-17, אם אני מנצח בפריימריז אני שם. אולי אפילו אגיע מעבר למקום הזה".
ידוע שבפריימריז צריך קהל בוחרים, כוח פוליטי בתוך המפלגה. יש לך כאלה?
"האישיות שלי והערכים שלי הם הכוח הפוליטי. אני הרי איש תקשורת, ואני פונה לציבור גם היהודי. הקהל שמאמין בשוויון ושלום הוא הקהל שלי. אל תשכח שאני גם חזק בספורט".
תרצה לקחת את תיק הספורט בממשלה?
"זו שאלה היפותטית, אבל גם רטורית. בוודאי שארצה".
ואם כבר אנחנו בענייני איחוד, אם יש איחוד שעליו אין מחלוקת כמעט זה שפיגלר ומוטי איווניר בעמדת השידור. לא ככה?
(צוחק) "בדיוק, וזה מראה לך שכל שלטון ותיק צריך להחליף".