וושינגטון
בתכניות החדשות בארה״ב מקרינים מערכון של סטרדיי נייט לייב, ובו משתתפת דקוטה ג׳ונסון (50 גוונים של אפור). היא משחקת נערה צעירה שעוזבת הבית. אביה מסיע אותה לשדה התעופה ואומר לה להיות בקשר ולשמור על עצמה. ג׳ונסון קופצת על פיק-אפ טראק ובחיוך בוהק אומרת לאביה, אל תדאיג, בסך הכל הצטרפתי ל Isis.
עוד בבחירות:
- מתלבטים למי להצביע בבחירות 2015? בדקו איזו מפלגה מתאימה לכם
- בואו להרכיב בעצמכם את הקואליציה הבאה
- האיום האירני: 31 שנה של הפחדות וספינים
המערכון הזה הרגיז את האמריקאים. הרגיז מאוד. ״האם הגענו כבר לשלב שאנחנו מוכנים לצחוק על מעשי הטרור והאימה האלה?״ שאל אחד השדרנים. ״מה עם הרגישות כלפי המשפחות?״.
הדיון על עלבונות הציבור כתוצאה מקטע וידאו, מזכיר את הקמפיין בישראל. גם אצלנו היה וידאו מצחיק של Isis (דאע"ש). עם רובים, ירי, רק בלי הנערות היפות. אמנם המוזיקה של סרטון התעמולה של הליכוד התגלתה כרכושו הפרטי של זמר ירדני, אבל את אלמנט הרדידות והמסר הנמוך והפוגעני, הצליחו להשיג בישראל. העולם בקושי הספיק לעכל את קיומה של מדינת האיסלאם, דאע"ש, וכבר הם חומר תעמולה ומערכונים סאטיריים.
לא רק הבדיחות קיצרו את מרחק עשרת אלפים הקילומטרים שבין ירושלים לוושינגטון. קמפיין 2015 מתנהל בין שתי הערים. העולם הוא שטוח, התעמולה רדודה, והקמפיין הוא הפוך. במקום לדבר על מהות ותוכן, הבחירות הן אישיות. במקום לעסוק בנעשה בירושלים (ובכל עיר ואם בישראל), עוסקים בוושינגטון הבירה. ומנגד בוושינגטון, פוליטיקת חדרי-החדרים הפכה למלחמה ירושלמית גלויה. מלחמות היהודים השתלטו על זמן האוויר, הים והיבשה.
אתמול הודיע חבר קונגרס יהודי בולט, בראד שרמן, שהוא מחרים אירוע את הארגון של הרב שמואלי בוטח (נתמכו של שלדון אלדסון ומי שעמד מאחורי פרסום מודעה משמיצה נגד היועצת לבטחון לאומי סוזאן רייס). האירוע של בוטח התקיים אתמול אחר הצהריים בסנאט, בנוכחות שלדון אדלסון ואלי ויזל, שהגיעו לעיר כדי לצפות בנתניהו נואם. בחדר נכח גם הסנטור היחיד שלא ביטל את השתתפותו, טד קרוז מטקסס, רפובליקני. עבור קרוז, בעל אספירציות נשיאותיות, זו הייתה הזדמנות פז להציג מפגן אהבה לישראל בתקווה שהמימון הכספי שאדלסון יעניק יטפטף לכיוונו.
עימות גלוי ובוטה
בוושינגטון המשיך אתמול הרחש-בחש בנוגע לנאום נתניהו. שידורי החדשות עסקו בכך ושאלו את השאלה הגדולה: מה יגיד נתניהו שעדיין לא אמר? ביום ראשון על מטוס ראש הממשלה תודרכנו, הכתבים, על ידי גורם בכיר בפמליית ראש הממשלה אשר אמר: "מצד אחד אנחנו יודעים הרבה מידע והרבה פרטים על ההסכם. מן הצד השני, חברי הקונגרס אינם יודעים וצריך להסביר את הדברים". האמירות הללו, הקפיצו את הממשל האמריקאי (שוב) על הרגליים האחוריות. ניתן רק לשער שבבית הלבן יהיו סקרנים מאוד לגבי תוכן הנאום. לא בכל יום מגיע לוושינגטון ראש ממשלה של מדינה (אוהבת) ומתעמת באופן כה גלוי ובוטה עם הנשיא האמריקאי.
מימין - מארק מלמן, דן סניור מחבר הספר סטרט אפ ניישן, אן לואיס, יועצתה הבכירה של הילרי קלינטון וויליאם וויליאם קריסטול, בעל טור שמרן.
אתר "הגבעה", ספר בשבועות האחרונים את מספר חברי הקונגרס שמתכוונים להיעדר מן המליאה כאות מחאה. בימים האחרונים הצטרפו עוד כמה לאקט המתנגד לראש הממשלה והמספר הגיע ל-60 סנאטורים וחברי בית הנבחרים. אוהדיו של נתניהו מדגישים ומתקנים כי מדובר בשיעור נמוך. בסך הכל 13%. מה זה לעומת 87% האחוזים שכן יבואו (לא משנה שכמעט אף פעם אין שיעור התייצבות של 100 אחוזים). מה זה לעומת 16 אלף איש מריעים לראש הממשלה יום קודם בוועידת איפא״ק.
ולגבי החשש מפני הכיסאות הריקים, אנשי הקונגרס סידרו שעוזרים ויועצים זוטרים יוכנסו למליאה כדי לשוות למליאה מראה מלא. הטקסים וחילופי המתנות, שיתרחשו כחצי שעה לפני הנאום, לא יוכלו להמיר את הטעם החמוץ שנוצר בפה, למשהו מתוק יותר. נתניהו יקבל מתנה וייתן מתנה, אבל אי אפשר יהיה לשכוח כל הזמן, שאין מדובר במתנה מן הקונגרס האמריקאי, אלא מתנה לציבור הישראלי.
בשולי האירועים אתמול (יום ב׳) פגשתי את ריטה. היא הגיעה לדבר בפני הקהל של אייפא"ק על הסרט הדוקומנטרי החדש שלה, על מאזיניה ועל הרצון והשאיפה לראות את שני העמים - היהודי והפלסטינים - מסתדרים זה עם זו.
