ההזמנה החד צדדית לקונגרס שסידר לעצמו ראש הממשלה נתניהו נתקלה בביקורת אמריקאית מקיר לקיר. אמנם בתחילה הודיעה לשכת ראש הממשלה שמדובר בהזמנה שהגיעה משתי המפלגות המרכיבות את הקונגרס (ראו צילום מכתב ההזמנה בסוף הכתבה), הרוב הרפובליקני מחד והמיעוט הדמוקרטי מאידך, אך תוך שעות ספורות הוציאה יו״ר המיעוט הדמוקרטי בסנאט, ננסי פלוסי הודעה הסותרת את היות ההזמנה א-פוליטית.
פלוסי אמרה כי לא רק שלא התייעצו איתה לפני משלוח ההזמנה לנתניהו, אלא אף שהיא סבורה שנאום כזה, שבועיים לפני בחירות הוא ״בלתי הולם״. ההודעה שלה פורסמה בהרחבה בתקשורת האמריקאית ומעניין יהיה לראות מה היא תעשה בעת הנאום במארס. האם תכבד את המעמד המוזר במליאת הקונגרס.
בירושלים הגיבו בהיתממות ביום שישי. לדידם, הם אך ורק נענו להזמנה מנייר זהוב עליה צוין שזו הזמנה משותפת. איך הם יכלו לדעת שהדמוקרטים לא באמת הסכימו?
הטיעון הזה חסר היגיון. שגרירות ישראל בוושינגטון אמורה (באופן תיאורטי) לנהל מערכות יחסים תקינות עם שתי המפלגות בקונגרס. יש נציג בוושינגטון שזו תמצית עבודתו - לשמור ולתחזק את הקשרים עם אלה וגם עם אלה. הוא מכתת רגליו בין הלשכות של סנטורים וחברי בית הנבחרים משתי המפלגות, תוך שימת דגש על הנציגים היושבים בוועדות הקריטיות לישראל: הקצאות, חוץ ובטחון. הנציג, congressional liaison, וגם הבכירים המשרתים מעליו בשגרירות, לרוב מספר שלוש בשגרירות, הציר המדיני, מתעדכנים אצלם ומעדכנים אותם.
האם ממשלת ישראל, באמצעות שליחיה בוושינגטון באמת לא יודעים ולא יכלו לדעת שהדמוקרטים לא מעוניינים בנאום שכזה? בלתי אפשרי.
ואם ימשיכו לטעון שלא ידעו (כלומר, עצמו עיניהם חזק), הרי שלא שמרו על מערכת יחסים דיפלומטית מינימלית עם נציגי המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים ובסנאט - עניין המחזיר אותנו לטיעון המקורי: מדוע ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה נתניהו ובשליחות השגריר רון דרמר, מתחזקת מערכת יחסים עם מפלגה אחת בלבד? איזו מדיניות חוץ חד צדדית זו? ואיך כל זה קשור לתרומות הבלתי נדלות של טיקון הקזינו, שלדון אדלסון, התורם הגדול של המפלגה הרפובליקנית בארה״ב ומו״ל העיתון הגדול בישראל, שתומך בנתניהו ונתניהו בלבד.
הביזיון גדול מכדי להתחיל לתארו במילים.
"לדחוף לנשיא אצבע לעין"
על הדרך, עיתונאים אמריקאיים צייצו מאמרי דיעה מרחבי ארה״ב, ביממה האחרונה, כדי לספר את התדהמה הרחבה - מחוף לחוף - בנוגע למהלך הפוליטי ההזוי ביותר הזכור.
הנה דוגמאות:
הניו יורק טיימס, כמובן, הנתפס כעוין את נתניהו (דרמר ונתניהו מנהלים מערכת יחסים הזויה עם העיתון החשוב בעולם מזה כמה שנים) - breach of sense and diplomacy
דיויד ברוקס, בעל הטור השמרן, המואשם לעיתים בהיותו פרו ישראלי (כי בנו משרת בצה״ל) אומר בראיון רדיו: ״אני לא מאשים את ביינר בכך ששלח את ההזמנה. אני בטח מאשים את ביבי בכך שקיבל את ההזמנה. זה פשוט טמטום. זה לא טוב לשתי המדינות. זה רע להם להיות חלק מן הריב הפוליטי פה.״
בלומברג: הרפובליקנים מחפשים להביך את הנשיא וזה בסופו של דבר פוגע במעמד הבינלאומי שלנו.
ניוזדיי, עיתון בתפוצת מאות אלפים באיזור ניו יורק: ״ביינר מסובב את העובדות באופן כה מכעיס עד כדי שהוא פוגע במעמד שלו. ההתנהגות שלו חסרת כבוד, פזיזה באופן בו הוא עוקף את סמכות הנשיא בתחום יחסי החוץ״
שיקגו סן-טיימס: ״לדחוף לנשיא אצבע לעין, זו מדניות חוץ גרועה. ביינר ככל הנראה הפסיד את הדרמות כאשר היה ילד בבית הספר או שהוא היה מן הילדים ששלטו בחצר המשחקים באמצעות מכות. כנ״ל נתניהו.״
הפינגטון פוסט (אתר שמאל): ״ביינר פוגע באינטרסים של המפלגה הרפובליקנית״
קנזס סיטי סטאר, עיתון באיזור בחירה מאוד שמרני ורפובליקני: ״badly timed political sucker punch in this country״ - תזמון גרוע של מכת אגרוף לפניה של המדינה שלנו
טמפה ביי טיימס (פלורידה, קוראים יהודים רבים): תזמון גרוע עבור נתניהו וזה מגיע עד כדי התערבות של הקונגרס במערכת הבחירות בישראל.
