רגע השיא של הקמפיין התרחש. נתניהו נכנס לקול תשואות ואהבה, זכה למחיאות כפיים סוערות ובסיום חצי שעה של נאום רהוט נותר על הפודיום דקות ארוכות ונופף לקהל הרב. הנפת הידיים, הזחת הגוף לשמאל, לימין, הנפת ידיים. ועוד מחיאות כפיים ועוד. ננסי פלוסי, יו״ר המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים מילאה את החלל בהבעות קפוצות וכועסות. היא אמנם נעמדה למחוא כפיים, לפחות בחצי מן ה-standing ovations המרובים, אך שפותיה נותרו קפוצות.
למעשה, מן המקום בו ישבה העיתונות, ביציע ממש מעל לקדקוד ראש הממשלה, יכולתי בעיקר לראות את ננסי פלוסי, דיאן פיינשטיין, הארי ריד, דיק דרבין ואחרים ולא לראות את הבעות הפנים של ראש הממשלה או את מחוותיו. גם לא יכולתי לראות את יו״ר בית הנבחרים ג׳ון ביינר או את אורין האטץ׳ שהוזמן למטרות הנאום הזה בלבד אחרי שסגן הנשיא ג׳ו ביידן הודיע שיעדר.
עוד בבחירות:
- מתלבטים למי להצביע בבחירות 2015? בדקו איזו מפלגה מתאימה לכם
- בואו להרכיב בעצמכם את הקואליציה הבאה
- אם חמינאי הוא המן, שרה היא מלכת אסתר?
הפנים של ננסי פלוסי אמרו הכל. היא כעסה, נעלבה, נעמדה בחוסר חשק עם מחיאות הכפיים, לא לחצה לנתניהו את היד כשהוא נכנס למליאה (והוא מצדו גם לא ניגש לכיוון שלה או של דיאן פיינשטיין). ברגע שהנאום הסתיים פלוסי טסה ראשונה החוצה מן החדר ופרסמה הודעה חריפה מאוד נגד ראש הממשלה: ״כמי שיודעת להעריך היטב את יחסי ארה״ב וישראל וכמי שאוהבת את ישראל, עמדו לי דמעות בעיניים במהלך העימות. התעצבתי מן העלבון, כאילו אין בארה״ב ובקרב המעצמות אנשים נבונים. התאכזבתי מן ההתנשאות בנוגע לידע ובנוגע לאופן שבו אנחנו מתייחסים לאיום האיראני והמחויבות שלנו למנוע הפצת נשק גרעיני״.
הנאום עצמו הוגש באופן מופלא. נתניהו אמן הרטוריקה. הוא דיבר מאוד יפה. היה רהוט. המון מחיאות כפיים וקריאות תמיכה מן הקהל, אבל בארה״ב כיוונו אוזניים היטב וציפו לשמוע מה הן החלופות שנתניהו הציב להסכם הבעייתי. ושם: נתניהו הלך רחוק מאוד. הוא הכתיב רף ציפיות גבוה במיוחד. איראן צריכה להפסיק להיות הכוח האגרסיבי המרכזי באזור המזרח התיכון, להפסיק לשלוח את אנשיה לכל עבר.
למעשה נתניהו טען שיש להטיל סנקציות חמורות על איראן, ולהכיל את כל פעילויות הגרעין שלה, עד שהמשטר בטהרן יהיה משהו אחר ממה שהוא היום. ״אומרים לנו שהאלטרנטיבה היחידה להסכם, היא מלחמה. זה פשוט לא נכון, האלטרנטיבה היא הסכם הרבה יותר טוב. אנחנו יכולים להתעקש שהמגבלות על תכנית הגרעין האיראני לא יוסרו כל עוד איראן ממשיכה להיות הכוח האגרסיבי ביותר באזור ובעולם. לפני שיוסרו מגבלות, העולם צריך לדרוש מאיראן שלושה דברים. לעצור את האגרסיביות שלה נגד כל שכניה, להפסיק לתמוך בטרור בכל העולם, ושלוש, לחדול מאיומי השמדה על מדינתי, המדינה היהודית היחידה בעולם״.
זו היא כמובן גישה מוחלטת, החלטית. האם יש מישהו בארה״ב או באירופה, שיכול לגרום לאיראן להפסיק להיות מה שהיא? האם הדרישה הזו של נתניהו היא באמת, רף חדש להסכם עם איראן או הכרזה על בידוד עולמי לאיראן, מהלך שלבטח ישראל לא יכולה להוביל לבד.
אז לאן הולכים מכאן? נתניהו יצא מן המליאה הישר לתוך טקסים, חיבוקים, ארוחות צהריים והרמות כוסית. העיתונאים חזרו להתכנס ב-Gallery, המקום ממנו משגרים כל העיתונאים את הטקסטים למערכות התקשורת. ולאחר מכן, טיסה, ו-12 שעות לחשוב על מה שנאמר ולקרוא מה שנכתב. ומה עוד בהמשך הדרך בנושא האיראני? ואקום. ירידת מתח. האם תהיה כאן מחר בבוקר חקיקה חדשה? מן הסוג שיכולה לעצור את מהלך מדיניות החוץ של אובמה? לא ממש. גם את הרוב הדרוש כדי לעצור את תהליך המו״מ לא יכול נתניהו לגייס.
נתניהו יוכל להירשם בתפקיד ה״אמרתי לכם, הזהרתי אתכם״. ולאחר מעשה הוא תמיד יוכל לחזור לרגע השיא הזה בכהונתו רבת השנים.