במוצאי שבת שלחו בקמפיין הליכוד וידאו תעמולה בנוגע לנאום ראש הממשלה בקונגרס. המסר הכללי של נתניהו: ב-1948 מזכיר המדינה האמריקאי (מרשל) הזהיר מפני הקמת מדינה, אך בן-גוריון, אז עדיין לא ראש ממשלה, ומי שהיה המנהיג של המדינה שבדרך - קיבל החלטה על פי האינטרסים של העם היהודי. Fast forward ל-2015. גם נתניהו חושב על העם היהודי והוא יודע ומבין את האינטרסים שלנו לעומק, בטח הרבה יותר מן הממשל האמריקאי.
בליכוד הולכים על חבל דק עם הנאום בקונגרס. הטיעון המרכזי הוא שזה לא קשור לקמפיין, שלא מדובר בעניין של פוליטיקה אלא עניין מדיני הנוגע לעתיד ישראל ומאבק אל מול כל העולם בסכנה המידית הנשקפת לנו מפני איראן (אם זה לא היה כה מידי, אפשר היה לנאום גם באפריל). חלק מנבחרי הליכוד (ישראל כץ) תוקפים את יצחק הרצוג והמחנה הציוני על כך שהם אינם מגבים את ראש הממשלה, במאבק ההרואי.
עוד בבחירות:
- מתלבטים למי להצביע בבחירות 2015? השאלון שבודק איזו מפלגה מתאימה לכם
- 24 דברים שבאמת חשוב לדבר עליהם לפני הבחירות
כמובן, שגם בליכוד עושים בנאום זה שימוש פוליטי. ולראייה, וידאו הקמפיין האחרון הנוגע בעצב הרגיש של יחסי ישראל-ארה״ב, כפי שהולכים ונחרבים לנגד עינינו מיום ליום.
ויכוחים היסטוריים כבסיס למצע או לטיעון בחירות אינם חדשים. המועמד המוביל רוצה להיתפס כמי שמכיל בגופו ובחזונו את ההיסטוריה היהודית הגלובלית. כובד העולם יושב (ממש) על כתפיו. בעוד המועמדים האחרים, הם קטיני הרגע לעומתו הכביר, מתבוססים להם במיץ המקומי של בעיות דיור, קושי של האזרחים לגמור את החודש ולא-עלינו שחיתויות הרגע. מה זה הזוטות הללו לעומת טרומן, מרשל, בן-גוריון ואבא אבן?
אבל התבוננות פוליטית-רגעית על תהליכים היסטוריים באמצעות קליפ שחור-לבן יכולה להיות מתעתעת. ממרחק הזמן אפשר לשפוט מהלכים - של בן-גוריון, מרשל או טרומן ואפילו של משה שרת (שהתנגד לתכנית החלוקה) - בעיניים של ההיסטוריון. אי אפשר לשפוט את מהלכיו של נתניהו בחודש מארס 2015.
נתניהו, בן של היסטוריון, תמיד היסטוריון, ולכן הנה מצורפת לכאן פיסת היסטוריה היסטרית.
בנציון נתניהו, היה מנכ״ל ה-United Zionist Revisionist of America כאשר על הפרק עמדה תכנית החלוקה. ביום שישי, 12 בספטמבר 1947, פרסם הארגון, שהשתייך לזרם הציונות הרוויזיוניסטית מודעה על פני כמעט כל עמוד 12 של עיתון הניו יורק טיימס, ובה התנגדות מוחלטת לתכנית החלוקה, אותה תכנית שאושרה כעבור כחודשיים וקצת בעצרת האו״ם בכ"ט בנובמבר. (ותודה לגולש רן, אשר הפנה אותי להערת שוליים בוויקיפדיה ומשם הגעתי לעותק המקורי של העיתון משנת 1947).
זה מאלף לקרוא את הנימוקים המתפרסמים במודעה, עליה חתומים, בנוסף לאביו המנוח של ראש הממשלה, קבוצת אנשים נוספים. במודעה מוזכר הטיעון המוסרי של ההתנגדות לחלוקה:
״באופן בסיסי ומוסרי העניין ברור. או שפלסטין שייכת לעם היהודי, או שאינה שייכת. אם היא שייכת לעם היהודי, הרי שהיהודים זכאים לכולה. אם אינה שייכת לעם היהודי, אז אף חלק ממנה לא שייך. העמדה שלנו היא שמולדתו של העם היהודי, נשדדה ממנו, בכוח מוחלט – אך הוא, העם היהודי, הבעלים הלגיטימי. איננו מוכנים להמיר שטח לאומי בעבור תועלתיות, הדמיות או דברים ממשיים״.
וגם: ״אנחנו משוכנעים שעל פי התכניות של הפרויקט הנ״ל, החלום על מדינה יהודית הוא אשליה. שההסכמה על ידי העם היהודי לפרויקט הזה תהיה התאבדות לאומית ושהמשמעות תהיה חיסולו של החלום הציוני לחירות, ריבונות ועצמאות יהודית״.
בן ציון נתניהו היה מתנגד. עקבי, מתמיד. יותר מכך, מלשון המודעה - שהוא אחד מבין החמישה החתומים עליה - עולה השיח הטוטאלי. הכל או לא כלום. המוכנות המוחלטת להגיד - אם פלסטין אינה שייכת לעם היהודי, אזי אף חלק לא יהיה שלה.
אבל יחד עם הגישה ה״שחור-לבן״ הנ״ל של בנציון נתניהו (שימו לב, גם הווידאו של הקמפיין הוא כולו ראיית העולם בשחור-לבן) ב-1949 הוא עזב את ניו יורק הנוחה ובא לישראל להיות חלק פעיל במפעל הציוני.
ויחד עם זאת, מרתק לקרוא את פיסת ההיסטוריה הזו וממנה ללמוד על הבית בו צמח ראש הממשלה.
סוף דבר: נתניהו כאמור הפנה במוצאי שבת ליכולת של בן גוריון לפעול בניגוד לעמדת מחלקת המדינה. יצוין שהבית הלבן תמך בהכרזת המדינה באופן מידי (במאי 1948). ההיסטוריון מרדכי נאור מתאר כיצד שרת חזר מוושינגטון מפגישה עם מרשל (מאי 1948) מלווה בחששות שהטמיע בו מזכיר המדינה האמריקאי, ג׳ורג׳ מרשל והאופן שבן-גוריון לחץ עליו שלא לחשוף את התלבטותו בפני מרכז מפלגת מפא״י. בסוף הוקמה המדינה וזו הייתה רק ההתחלה.
על אף שאין בטקסט דבר בעייתי או מכפיש את ראש הממשלה נתניהו, הליכוד פנה וביקש להוסיף התגובה הבאה מטעמם:
״פרשני השמאל שוב מטעים את הציבור ומעוותים את העובדות כדי לנסות ולהפיל את ממשלת הליכוד בראשות נתניהו. והפעם טל שניידר מערבבת בין ההכרזה על מדינת ישראל על ידי בן גוריון בה׳ באייר 1948 לבין ההצבעה על תוכנית החלוקה בכ״ט בנובמבר 1947. בדיוק כמו מנחם בגין - אביו של ראש הממשלה, פרופ׳ בן ציון נתניהו, הביע התנגדות לתוכנית החלוקה שעל פיה הגליל המערבי, עכו, יפו, לוד, רמלה, אשדוד, אשקלון ובאר שבע היו אמורות להיכלל במדינה הערבית. שניידר אינה מבינה כנראה את ההבדל בין ההצבעה על תוכנית החלוקה באו״ם, לבין הכרזת העצמאות בתמיכה רחבה של כל עם ישראל, חרף התנגדותה של מחלקת המדינה האמריקאית".