אתחיל מהסוף: כמה ימים אחרי שהלכתי לראות את לפיד בשטח (כפר סבא), מדבר עם הבוחרים נעזרתי בבכירים במפלגה בשיחות רקע כדי להבין לאן הם חותרים. הם לא ימליצו על נתניהו, נאמר לי (וזה ממילא נאמר בגלוי). אבל מצד שני, לא בטוח שימליצו על הרצוג. איך אפשר לדעת מה יהיו המספרים? ומה אם יהיה סחף גדול של הרגע האחרון ולפיד שוב ישיג מספר רב של מנדטים?
עוד בבחירות:
- מתלבטים למי להצביע בבחירות 2015? בדקו איזו מפלגה מתאימה לכם
- בואו להרכיב בעצמכם את הקואליציה הבאה
- הציוץ שצריך להכריע את הבחירות
ביש עתיד הם משקיעים את כל הזמן והאנרגיות במפגשים פנים אל פנים, ובכירים במפלגה (עליזה לביא, אלעזר שטרן ושי פירון) שמים דגש משמעותי על שיח עם קבוצות קטנות ומובילות של צעירים במגזר הדתי-לייט. מישהו שם, ככל הנראה אמריקאי העונה לשם מארק מלמן (הסוקר) זיהה תזוזה מתונה מן הבית היהודי החוצה. קבוצות של אנשים ששיח האנטי-ציוניזם הרגיז אותם. הקמפיין הנגטיבי הבריח אותם. הליכוד מאוס בעיניהם ויש עתיד הפכה לזירה ראויה. לפיד התייצב לימין, ואנשיו חוזרים לבסיס של המסרים של המפלגה: חינוך, רווחה, בריאות.
״אי אפשר להיות מנהיג בישראל תוך צמיחה על שנאת חרדים״, אומרים בתוך יש עתיד והדברים גם נאמרו בפורום פנימי עם יאיר לפיד. ״מנהיג חייב להיות בלתי-מגזרי. הציבור המסורתי הוא עצום בישראל וזה לא ישתנה לעולם״. החרדים, בראשות ליצמן, ממשיכים להצהיר שלא יכנסו עם יש עתיד לממשלה ואם תוקם בישראל ממשלת ימין או ממשלת אחדות, הם יהיו בפנים וזו היא אכן אפשרות סבירה.
מהלך נוסף, החלטת קמפיין מושכלת שמקפידים עליה ביש עתיד: לא לתקוף את משה כחלון בשום פנים ואופן. ״אנחנו מחזיקים את עצמנו ממש חזק. לא עונים לו בכלל. מכריחים את עצמנו״. ובכן, בינתיים, הקמפיין הפוזיטיבי עובד היטב, אבל אף אחד לא יכול לנבא בשלב הזה אם זה הפוזיטיביות הזו תלך לאופוזיציה או לישיבה בממשלה.
לפיד יפתור את כל הצרות?
המפגש בכפר סבא היה מעניין. על אף שראיתי בכתבות טלוויזיוניות את האירועים ההמוניים. על אף שגם אצל הרצוג או כחלון יש אירועים רבי משתתפים, בכל זאת, אצל יאיר לפיד נוצר משהו אחר. יש שם אווירה של המדור לפניות האזרח הקטן.
לקראת סיום המפגש שלו עם תושבי כפר-סבא נעמדה אישה אחת מן הקהל ובקול דרמטי ובפני 1,000 איש שטחה סיפור אישי כואב. אירוע אלים שאירע לה. לפיד, שרק כמה דקות קודם לכן ביקש מן האנשים לשאול שאלות ולא לשאת הצהרות, נאלם על הבמה. מה ניתן להשיב לה? הוא הקשיב והאישה מן הקהל המשיכה ותיארה את האלימות שחוותה. כמה דקות לאחר מכן היא עזבה את המקום, ועל אף שלפיד הציע לה לגשת לדבר עם הצוות שלו בסוף האירוע היא כבר לא הייתה שם.
אך כ-30 איש אחרים ניגשו אליו. אישה אחת מתלוננת על שינויי חוק המזונות, אדם אחר מצביע על בעיות בשיווק נדל"ן ביישוב צופית, אחרת אומרת שחוק חינוך חינם מכביד על האזרחים. ואחריה מדברת עובדת רווחה ממוסד לחוסים מן האזור, בחור שאומר שלא ניתן לחסוך, ולא ניתן לקנות דירה. וכך זה נמשך ונמשך במשך שעה וחצי. כל אחד מגיע עם שאלה וכולם רוצים תשובה.
לדברי הצוות של יאיר לפיד, כך הוא ממלא אולמות בכל ערב והתופעה כבר מוכרת מן הבחירות הקודמות וגם בבחירות הנוכחיות שודרה במקומות רבים. אז הלכתי לראות במו עיני, ויצאתי תמהה. האם האנשים הנבונים האלה חושבים באמת, באמת, שיאיר לפיד מסוגל לפתור להם את כל הצרות? בחלל פתוח (וקר מאוד) של מרכז כנסים בכפר סבא, לא שאלו שאלה אחת על המלחמה שהייתה פה בקיץ האחרון, גם לא על איראן ובטח לא על יחסי החוץ של ישראל. רק הפנסיות, בתי החולים, המורים, ההורים.
לפני כמה שבועות נסעתי לחוג בית של פרופ׳ מנואל טרכטנברג. האחרון טוען לתיק שר האוצר. גם לפיד רוצה במשרה בממשלה הבאה ובהמשך השבוע, נהגתי לקרית גת, בעקבות גלעד ארדן, הפוליטיקאי הבכיר ביותר בליכוד אחרי נתניהו, ומי שעשוי להיות שר אוצר מטעם הליכוד, אם הליכוד תמשיך להיות מפלגת השלטון.
לפיד חוזר על אותם הטקסטים בכל מקום. כך נהוג גם בארה״ב. קוראים לזה Stump Speech. אין סיבה להחליף את נוסח הנאום כולו במעבר בין עיר לכפר. ואפשר גם לנגן את זה בפני הציבור בסגנון הסיפורי-עלילתי המפורסם של יאיר לפיד.
לפיד: ״חודשיים לפני פירוק הממשלה הזמינו אותי לישיבה במשרד ראש הממשלה. כשנכנסתי חיכו לי בפנים ישראל כץ, נפתלי בנט, אורי אריאל ונתניהו....״
לפיד: ״רגע, את מי שכחתי?״
מתנדב צוות יש עתיד, אחראי הגברה (סמוך אליו ישבתי) בליפסינקינג לוחש-אומר את הטקסט: ״כן. שכחתי את בוגי. גם בוגי היה שם״.
לפיד על הבמה: ״בוגי, שכחתי את בוגי״
לפיד: ״הם הוציאו תכניות והראו לי שהם רוצים באמצע שנת תקציב להעביר 300 מיליון שקל לכבישים עוקפים בתפוח ומבני ציבור באיתמר ויצהר...״.
אבל לפיד יודע שהבחירות הן על הנושאים הכלכליים. והוא חוזר ואומר שדווקא את תיק האוצר הוא ירצה. לפיד זכה לקיתונות של ביקורת, במשך כל התקופה הקצרה בה כיהן כשר אוצר, והוא עצמו הודה, מספר רב של פעמים, שלקח לו זמן עד שנכנס לעניינים. ובכל זאת, הציבור בעל הזיכרון הקצר, ממשיך לרצות לראות את לפיד בצמרת המדינה.
איך מסבירים את הפער הזה? את הלעג הרב לו זכה לפיד במהלך כהונתו? את הכסאח מכל עבר על תכנית אפס-מע"מ שהייתה אמורה, לפי לפיד, להתחיל להתיר את סבך משבר הדיור?
הסיבה לכך (לדעתי) שהציבור מוכן לסלוח ללפיד וממשיך להגיע בהמוניו לאירועים שלו, לבקש ממנו שיפתור בעיות, לשטוח בפניו את המצוקות - היא שלפיד עומד בפני הציבור ויודע להתנצל. לא על כל דבר, לא בכל מחיר, אבל שונה מאוד מהליכוד. בדל של חרטה לא נשמע במפלגת השלטון על האופן בו שילמו עובדי בית הראש הממשלה מכיסם על הוצאות זוטרות או ברמה הלאומית, הליכוד ונתניהו לא מתייצבים בפני הציבור ומסבירים מה ארע עם שוק הדיור, איך על משמרתם זינקו כך מחירי הנדל"ן.
אצל לפיד, זה משהו אחר.