שינזו אבה הגיע ביום ראשון לישראל מלווה במשלחת של 150 איש, חלקם אנשי עסקים בכירים, ביניהם ראשי החברות פנסוניק ופוג׳י. הוא ערך סיור שלם במזרח התיכון - מצרים, ירדן, ישראל ובסוף הרשות הפלסטינית. בסיום הפסגה בין יפן לישראל הוכרז על שיתוף עסקי גדול עם דגש על עבודה מאומצת באיזור אוסקה, כולל פתיחת נציגות מסחרית ישראלית.
הרגע הכמעט יחיד בו נודע לציבור הישראלי שאבה נוכח בישראל הגיע כשעה לפני מסיבת עיתונאים בירושלים, אליה הוזמנו גם כתבים ישראלים. בדרכי לירושלים, כאשר עדכנתי בקבוצות הווטסאפ שלי שאני בדרך לאבה, העלו חברים זריזים את המידע הראשון על האזרחים היפנים כפותים ורכונים בלבוש כתום, מועמדים אומללים להוצאה להורג על ידי ארגון הטרור דעאש. 24 שעות לאחר מכן, אומרים גורמים יפנים שיתכן שהתמונות עברו עיבוד (כיוון הצל, כיוון הרוח על בד הבגד) אך ברור שברגע האמת, הנושא הזה השתלט על מסיבת העיתונאים. קשה היה לשאול משהו מתחום הכלכלה. לדוגמא, האם טיפוח הקשרים העסקיים ההדוקים בין המדינות יביא גם לקו טיסות ישיר? או לשמוע קצת מראש הממשלה היפני על המהלך המרתק של הכלכלה המגדרית (ה Womenomics) שהוא מוביל ביפן.
אבה נכנס לחדר מסיבת העיתונאים (במלון המפואר וולדורף אסטוריה) באיחור של שעה. עניין חריג מאוד עבור היפנים. את מסיבת העיתונאים הוא קיצר עד למינימום ההכרחי, שתי שאלות לכל צד, נסע במהרה לרמאללה ומיהר לחזור לטוקיו.
כאמור, הביקור החשוב של אבה הסתיים באקורד טרור מטריד, והעלה זיכרונות כואבים מן הביקור הקודם של ראש ממשלה יפני בישראל. ב 2006, היה זה ראש הממשלה קואיזומי שישב אצל אהוד אולמרט בלשכה, ב 12 ביולי 2006, כאשר אנשיו של אולמרט נכנסו אליו עם ההודעה על החטיפה בגבול הצפון, אירוע הפתיחה של מלחמת לבנון השנייה.
בין הצהרות למציאות
בכל זאת, מן הביקור יצאו החלטות חשובות. עברתי על כמה מן ההודעות שנשלחו לתקשורת. תפסה את עיני החלטה על שיתוף פעולה בתחום התחבורה הציבורית. אם יש משהו שממשלת ישראל הנוכחית, ושר התחבורה המכהן מזה שש שנים, ישראל כץ, לא הצליחו לקדם יותר מדי - היא התחבורה הציבורית בישראל. כמעט בכל עיר גדולה יש מערכות הסעת המונים משוכללות, מהירות וזולות, ורק בתל-אביב שלנו פקקים.
ביקרתי בטוקיו לפני כחודשיים (כאורחת של משרד החוץ היפני) ובאחד מימי הביקור שם, חתכתי מן הקבוצה רק כדי לרדת מאוטובוס התיירים ולהסתובב ברכבת התחתית של טוקיו. מילותיי חלשות כדי להכביר על היעילות, נניקיון, המהירות, ההסברה באנגלית, והמחיר, הו, המחיר השווה לכל נפש, של התרוצצות בטוקיו מקצה אחד לאחר בעיר הענקית.
הנה מתוך ההודעה המשותפת של ממשלות יפן וישראל: הם החליטו על "הגברת שיתופי הפעולה בטכנולוגיות תחבורה; מערכות תחבורה עתירות נוסעים; מערכות וציוד נייד מסילתי; מערכות בטיחות מתקדמות לכלי תחבורה שונים; תשתיות תחבורה, בדגש על תחבורה ציבורית". השאלה היא מה צריך לקרות כדי שהמילים הללו, בהודעות לעיתונות, יתורגמו לכדי מציאות?
נתניהו נגד ריכוזיות
לפני הביקור אמר נתניהו (באחת מן ההודעות לעיתונות): "אני מדגיש את השווקים במזרח לא משום שאנחנו רוצים לוותר על השווקים האחרים, אבל אנחנו בפירוש רוצים להקטין את התלות שלנו בשווקים מסוימים במערב אירופה. מערב אירופה עוברת גל של איסלאמיזציה, של אנטישמיות ושל אנטי ציונות - גלים כאלה שוטפים אותה, ואנחנו רוצים להבטיח שמדינת ישראל, יהיו לה לאורך השנים שווקים מגוונים ברחבי העולם. גם כאן אנחנו רוצים להקטין את הריכוזיות".
אפשר לשים לב שנתניהו, עם הביקורים בסין, יפן, ויחסי החיבה עם ראש ממשלת הודו החדש (יחסית) נרנדרה מודי - אכן העביר את כובד משקלו לכיוון הזה. כששאלתי אנשים סביבי מדוע לא היה סיקור מספק לביקור של ראש הממשלה היפני, התשובה המידית הייתה, כי הציבור הולך עם המנטרה (של התקשורת השמאלנית. ברור) על פיה ישראל נמצאת בבידוד. לפי אותה הגישה הביקור החשוב של ראש ממשלת יפן לא מסתדר עם המנטרה ולכן לא היה סיקור.
אבל למעשה, נתניהו בעצמו מודה באמצעות המסרים שלו שמערכת היחסים עם מערב אירופה נמצאת בבעיה. הוא מכנה זאת גל של איסלאמיזציה, אנטישמיות ואנטי ציונות ומעדיף שלא לעסוק בתסכול של העולם המערבי מן המצב של הפלסטינים. או לעסוק בעובדה שהוא כראש ממשלה הבטיח שפתרון שתי המדינות הוא הפתרון היחיד, אך בפועל בשש שנותיו עשה הכל על מנת להרחיק ולהדחיק את הפתרון הזה. על כל פנים, מערכת היחסים החמה עם היפנים לא מבטלת את תהליך הבידוד. יותר מכך, סין, שהיא חברה קבועה במועצת הביטחון מעולם לא התייצבה לצידה של ישראל בהצבעות קריטיות בנושא האיראני ולמעשה אפילו הפילה וחסמה הטלת סנקציות על האיראנים, הכל נובע כמובן, ממערכת היחסים העסקית בין סין לאיראן.
כלומר, מערכת היחסים עם היפנים מאוד חשובה וטוב שהיא מתקדמת, אבל אינה פותרת (לטעמי) מן הבעיה הענקית של ישראל, והיא מערכת יחסים עכורה בין ירושלים לוושינגטון ובין ירושלים למדינות האיחוד האירופי והאיחוד עצמו.
ועניין נוסף משעשע בשולי הביקור היפני. מכר-רשת העיר לי אתמול מדוע איני מחטטת בתקציב ההוצאות היפני וכותבת על הבזבוזים שלהם בביקור בישראל. זאת כמובן כאות מחאה על עיסוקי התקשורת הישראלית (התקשורת השמאלנית, כמובן) בבזבוזי הכספים כאשר ראש ממשלת ישראל יוצא עם פמליות לחו״ל . אז הנה מה שנודע לי: ממשלת יפן כפופה גם היא לביקורת הציבור, וגם שם שמים עין על משלחות מנופחות בצוות ובעובדים זוטרים. אתמול סיפרו לי ירושלמים נדהמים, כי כל אנשי הצוות של הפמליה של ראש הממשלה נשלחו לאכול בחדר האוכל של עובדי מלון וולדורף אסטוריה. כלומר, דיפלומטים צעירים, עוזרים, נהגים, דוברים, צלמים, מזכירות ועוד אנשים מתוך הקבוצה הענקית שליוותה את שינזו אבה הורשו להיכנס רק לחדר האוכל של החדרנים, המנקים, השומרים. הסיבה לכך: חסכון בהוצאות. את פריט המידע הזה ביררתי והצלבתי עם עוד מקורות ואכן, מדובר בקיצוצים בתקציב הממשלה היפנית.