בשעת כתיבת שורות אלה משייף בנימין נתניהו את הנאום שיישא על קבריהם של נרצחי פריז: יואב חטב, פיליפ אברהם, יוהאן כהן ופרנסואה-מישל סעדה. כל זאת אחרי שלשכתו הודיעה כבר שלא יגיע לצרפת משיקולי ביטחון. או אז הודיע ליברמן, הרל"ש לשעבר שהפך לבן ברית, שהפך (אליבא ד'ליכוד) לקומוניסט חובב לבני, שהוא דווקא כן יבוא.
להימלטות אל פריז אפשר למצוא גם הסבר עמוק יותר, הקשור לאישיותו של ראש הממשלה. ההסבר הוא זה: נתניהו מיטיב להתבטא במהלך הספדים על קבריהם של ישראלים ושל יהודים, יחסית לאופן שבו הוא מדבר על אודות עתיד החיים בארץ. לפני כשבוע ,כזכור, התראיין נתניהו בחדשות 2, אצל יונית לוי ועמית סגל, לראיון שבראשיתו התבקש להתמקד במצוקת הדיור. נתניהו, בגו זקוף ועם ידיים על ברכיו על כיסא עץ, כמו ילד הננזף על ידי הוריו בגין שבירת וואזה, פער את עיניו לרווחה כמו שהוא עושה תמיד, כשהוא לא באמת מחובר רגשית למה שהוא אומר, וגמגם: "יש לנו הצלחות עצומות... סגרנו את גבולות המסתננים... אנחנו הוספנו גם חינוך, יותר נכון טיפול שיניים, עד גיל 12 חינם. הטלפונים הסלולאריים. רפורמה שאנחנו עשינו! בהנהגתי!... עכשיו התחילו מחירי הדיור לעלות, למה? כי ממשלת אולמרט קיבלה החלטה שערורייתית להפסיק בנייה ותכנון באזור המרכז. זה הזניק את מחירי הדיור למעלה...".
כדאי לראות את הריאיון כדי להיווכח איך נשמע ונראה אדם שלא מאמין למה שהוא אומר. ושהנושא שהוא מדבר עליו לא ממש מעניין אותו. כמו שאת ג'ורג' בוש האב לא ענינו נושאי הפנים עד כדי כך, שבעימות המפורסם עם קלינטון ובמהלך דיון על הכלכלה המדשדשת – הוא הסתכל בשעונו.
כדי לבסס את תחושתי כי נתניהו מופעל על ידי מוות יותר מאשר שהוא אחוז בתאווה לשפר חיים (אהוד ברק גם הוא רמז על כך, במהלך הריאיון המאלף שלו לגידי וייץ בסוף השבוע), חזרתי אחורה להספדים מרכזיים שהעניק נתניהו מאז מרץ 2011. עולות מהם המסקנות הבאות: ראשית, נתניהו אוהב להספיד, טוב בלהספיד, דואה על כנפי ניסוח כשנשוא הדיבור כבר מת. שנית, כל נשואי ההספדים הם הוא באיזשהו מובן, ואם לא – אז כמו שהוא היה רוצה להיות או להיזכר. ושלישית: הוא אף פעם לא יחמיץ הזדמנות להספיד ובמידה רבה, מגיעה לשיאו כמנהיג פוליטי ברגעים האלה, כאשר מישהו מוטל לרוע המזל, לרגליו. מדוע? כי ברגעים האלה הכל "נעצר". ולא צריך להחליט כך או אחרת, לפחות עד סוף הטקס שבמהלכו אפשר לדבר גבוהה-גבוהה. במקום להיצמד לזוטות המתישות שמרכיבות את מלאכת החיים.
הספד על נרצחי משפחת פוגל באיתמר, מרץ 2011: "אני מבקש להביע זעזע עמוק על רצח של משפחה צעירה, אבא, אימא, ילד בן 11, ילד בן 4 תינוקת פעוטה בת 4 חודשים. במשפחה הזו נותרו 3 ילדים, יתומים, אחת הבנות ראתה את הוריה ואחיה דקורים ומתים במיטותיהם. אנחנו מחבקים את היתומים ואת שאר בני המשפחה... מחבקים ומחזקים את אחינו המתיישבים ביהודה ושומרון. אני מצפה מהקהילה הבינלאומית שתגנה גינוי חריף וחד משמעי את הרצח הזה, רצח התינוקות... אני שמתי לב שכמה מהמדינות שמיהרו למועצת הביטחון כדי לגנות את ישראל, מדינת היהודים, על כך שתכננה בית או הניחה אריח, כמה וכמה מהמדינות האלה מתמהמהות בהוצאת גינוי חריף לרצח תינוקות יהודים. ואני מצפה שהם יתנו את הגינוי הזה מיד, אין שום תירוץ ואין שום מחילה לרצח תינוקות".
הספד על אביו, בן ציון, אפריל 2012: "היינו שלושת הילדים עמכם במלון, סופת שלג עזה השתוללה בחוץ, ואני הייתי ילד קטן ילד קטן ורעב. ואתה אמרת לאימא, 'אני לא מתכוון שהילד ילך לישון רעב', ויצאת לסופה המשתוללת בחוץ. כעבר שעה קלה חזרת רטוב וקפוא עד לשד עצמותיך כשאתה מחזיק בידך מגש אוכל חם שהבאתי לי, ילדך הקטן. אבל היו סערות הרבה יותר גדולות, לא רק בחיינו הפרטיים אלא בחיינו הלאומיים... סערות איומות שפקדו את העם היהודי במהלך 102 שנותיך ואתה אבא לה היססת אפילו פעם אחת, לצאת אל מול הסופה ולתרום להגנת האומה בעומק מחשבתך וחריפות כתיבך. לפני שנתיים, ביום ההולדת ה 100 שלך, הייתה לי זכות נדירה שאיננה ניתנת לבנים רבים, לומר לך אבא, עוד בחייך, כמה אני אוהב אותך. כמה אני מעריץ אותך. חלק מהדברים נזכיר כאן היום. היית חכם. תמיד ראית את הנולד... והיה לך חוש צדק, את זה גיליתי בגיל שלוש. יום אחד הגדשתי את הסאה ואימא ביקשה ממך לרסן אותי, התחלת לנוע לעברי בתנועה שנראתה לי מאיימת, למרות שלא הרמת עלינו יד אף פעם. נעמדתי מולך והתרסתי: 'אתה לא תעז, רק בגלל שאתה יותר גדול ממני זה לא אומר שמותר לך להרביץ לי'. ואתה נעצרת בוא במקום ואמרת – 'הילד צודק'".
הספד על הרב עובדיה יוסף, אוקטובר 2013: "בצער וביגון שמעתי על פטירתו של הרב עובדיה יוסף, הראשון לציון. הוא היה מגדולי הפסוקים בדורינו. הוא היה ענק בתורה, ענק בהלכה, מורה דרך לרבבות, הוא היה חדור באהבת העם אהבת התורה. תמיד התאים את הפסיקות שלו לרוח ישראל אבל גם לרוח המתחדשת של העם בארצו. הערכתי עמוקות את הלבביות שלו ואת דרכו הישירה, ומהפגישות עמו תמיד יצאתי מחכים ומשכיל מדבר תורה ששמעתי. אני מבקש לשלוח את תנחומיי העם כולו למשפחתו, לתלמידיו הרבים, רבים המה..."
הספד על אריק איינשטיין, נובמבר 2013: "בדרך לכאן שמעתי אותך אריק, שמעתי אותך שר 'כמה שאני אוהב אותך, ארץ ישראל'. אריק, כמה שאנחנו אוהבים אותך. כולנו. אני אוהב אותך. מאד... פגשתי את אריק לראשונה כשהייתי בן 18. בת דודה שלי הייתה מיודדת עם שמוליק קראוס והיא אמרה 'בוא תשמע להקה מדהימה'. אז, במועדון קטן בתל אביב, שמעתי את להקת החלונות הגבוהים... ואז שמעתי את אריק, את הקול הזה, הצלול הזה, שיורד לשורשי הנשמה שלנו... היצירה שלך היא חלק מהתרבות של עם ישראל בארצו. אתה הזמר הלאומי, שרת את מילותיו של המשורר הלאומי, 'אומרים אהבה יש בעולם' ואתה שואל, 'מה זה את אהבה'. אריק – אהבה היא מה שאנחנו חשים כלפיך. תודה לך אריק איינשטיין, תודה לך על השפע והאושר, והרגש, שהעשרת בהם את חיינו. היה שלום אריק..."
הספד על ספי ריבלין, דצמבר 2013: "כואב לי. כואב לי על הליכתו של חברי, ידידי ורעי ספי ריבלין זכרונו לברכה. הוא היה אמן אהוב, עם חוש הומור נפלא שהצחיק דורות של ישראלים, חריף שכל, משכיל, איש ארץ ישראל שעמד על עקרונותיו לכל אורכו. אבל מיד ידע ליצור קשרי חברות... ספי נאבק בחלה הארוכה במשך שנים ארוכות. הוא בא אלי כדי לגייס עזרה והוא אף פעם לא וויתר. הוא יחסר לי, ולעם, עד מאד".
הספד על נלסון מנדלה, דצמבר 2013: "נלסון מנדלה היה מדמויות המופת של תקופתנו. אבי עמו, איש חזון, לוחם חירות ששלל כל אלימות ונתן דוגמא אישית בשנים בהם ישב בכלא. פעל בשקט ובצנעה לאיחוי הקרעים בחברה הדרום אפריקאית ובאישיותו המיוחדת הצליח למנוע התפרצויות של שנאה על רקע גזעני. הוא ייזכר כאבי דרום אפריקה וכמנהיג מוסרי, ראשון במעלה".
הספד על אריאל שרון, ינואר 2014: "אריאל שרון היה מגדולי המצביאים שקמו לעם ישראל ולצבא הגנה לישראל. אריק שייך לדור המייסדים, דור הקוממיות שהייתה מותנית בראש ובראשונה בהקמת דור יהודים לוחמים, שיחדשו את מורשת הגבורה היהודית בארץ ישראל... הוא הבין היטב את משמעות האנטישמיות, את הצורך של היהודים להיות אדונים לארצם. הוא החשיב מאד את הקשר עם בעלת בריתנו הגדולה ארצות הברית, ואמר לאומות אירופה: 'אל תחזרו על הטעות הנוראה של 1938, אז החליטו דמוקרטיות נוראיות באירופה להקריב את צ'כוסלובקיה, אל תנסו לפייס את הערבים על חשבוננו. לא נוכל לקבל זאת'. אנחנו שומרים על עקרונות האלה. מדינת ישראל תמשיך להילחם בטרור, תמשיך לחתור לשלום תוך שמירה על ביטחוננו, ולמנוע מאיראן את היכולת להתחמש בנשק גרעיני. בתולדות ישראל ייזכר אריאל שרון כאחד המצביאים הגדולים שקמו לנו... אריק, עם ישראל נפרד ממך היום, תרומתך הייחודית חקוקה בדפי ההיסטוריה של עמינו. זכרך יהיה נצור לעד בלב האומה".
הספד על נרצחי השואה, אפריל 2014: "גאוותנו היא ביצירה הכבירה שיצרנו כאן בשישים וחמש שנות עצמאותנו. גאוותנו בַּאור הגדול הבוקע מציון, אור לעם ישראל, אור לגויים. אור של קדמה, אור של שגשוג, אור של עם שמבקש שלום. אני גאה להיות ראש הממשלה של העם הזה. אך יש מי שמבקש לכבות את האור הזה שלנו. איראן מצהירה בגלוי על כוונתה להשמיד את מדינת ישראל, והיא פועלת בכל האמצעים להשיג יעד זה. 'הציונים', אני מצטט עכשיו מנהיגי דת באיראן, 'הציונים הם מיקרובים ובקטריות'. 'היהודים', ציטוט, 'הם אנשים מזוהמים שמפיצים מחלות'. זה לא נאמר רק אז - זה נאמר היום. 'ישראל', אומר היום שליט איראן, 'היא גידול סרטני שיש לעקרו מן המזרח התיכון'.
המשמעות העמוקה ביותר של הקמת מדינת ישראל היא אחת: לא נעמוד שוב חסרי ישע מול מבקשי נפשנו... הצהרת העצמאות מלפני 65 שנים העניקה לנו מדינה, והעניקה לנו את היכולת העצמאית לקבל את ההכרעות הנדרשות להבטיח את עתידנו כאן. במקום הזה וביום הזה אני מתחייב: לעולם לא תהיה שואה נוספת".