זה מה שהיה לכמה חברים ליכודניקים להעביר אלי כבר בשלישי בלילה.
כן, יש לי חברים ליכודניקים. את חלקם אני אפילו אוהב מאוד. חלקם אשכנזים, חלקם לא. קצת דתיים, הרוב לא. יש בהם ירושלמים, חיפאים, באר שבעים, תל אביבי, פתח-תיקוואית, רענני אחד, ואחד מנצרת עילית. ספרתי. בטח שכחתי כמה.
אחד בקבע, אשתו גם. אחת לסבית. שניים לוחמים. שלושה ג׳ובניקים (כמוני). שניים בהייטק, אחד חרדי שובב, אחד גרפיקאי, אחת חזרה משליחות של קק״ל. ואחד חב״דניק, טכנאי מחשבים.
רובם שומרים כשרות. פסח ברור. כיפור אין שאלה. לא מבקשים תעודה כשנכנסים למסעדה (בעיקר הקרביים, הם בעניין של תעודת טריות על השרימפס. "אבל חזיר, מה, אנחנו לא יהודים!?!").
חמישה נשואים. שלושה רווקים. אחת גרושה. הלסבית גם בזוגיות ועם ילדה. לרובם יש דירות (וחסר להם חדר), לרובם יש מינוס ומשכנתא. לרובם אין חסכונות ("ביטוח מנהלים זה מה שנותנים בשביל התחושה של הניהול"). חצי עם רכב ליסינג, חצי עם יד שנייה אחד עם הונדה מטורף ואחד עם קורקינט חשמלי (נחשו מי).
במחאה כמעט כולם היו ארסיים בהתחלה, התמתנו בסוף ועל העקרונות, הסכימו - ועדיין זה היה האמא של הפוליטי למרות שלמה ארצי והיהלום של אייל גולן (הנה זאתי הג׳ינג׳ית השמאלנית שנכנסת בסלומינסקי שדואג למתנחלים - אבל למה הוא רק דואג להם!?).
אבא של אחד מהם פוטר לאחרונה, אב אחר, בעל חנות, עצמאי - כבול בהסדרי חוב אכזריים וחשבון מוגבל ממש כמו טייקון. אה, להם עושים תספורת.
שניים מהם יושבים בול על קצה הפתיל של טיסות שוקולד ופתיחת דלתות אבל מתאפקים (למרות שהיו מכות במגרש פעם, למה שאני אעמוד בצד!? היה כיף) הם גם הכי מצחיקים.
רובם המוחלט לא היה מעולם "בשטחים" ושלושה מהם מתעבים מתנחלים ונשמעים כמעט כמו במערכון ארסי של החמישייה הקאמרית. הם קוראים גם ידיעות ולא מתרשמים מישראל היום ועוד פחות מקרן נויבך.
הארץ? רק אחד מנוי, דווקא הדתי שמנוי גם על מקור ראשון. כמה מהם צופים בערוץ עשר ולא מבינים מה הסיפור ורביב מעצבן אותם רצח. וכולם אוהבים את גורי.
יגאל עמיר שיירקב בכלא, אבל לא יזיק לבדוק את הקשר של פרס לאותו אירוע של פושעי אוסלו - כי זה מזעזע ורבין הביא את זה על עצמו עם הפלופלורים.
הם מחכים שבנט יתבגר. מתאים להם אחד כמוהו יותר מפייגלין, אבל זה נכון ללפני החודש האחרון.
חצי מהם זה מחל מהבית, אותיות מקודשות כמו מזוזה (גם אני מנשק), בגין הוא אליל (הבן שלו - ממש לא), לא כולם אוהדים של בית"ר, אחד מהדוחפים של הפועל קטמון.
הם מתרגשים מ"רק הליכוד יכול" לפעמים יותר מהתקווה ומתים על הלמד בלוגו של הליכוד (כן, האייקון האלמותי הזה, שעיצב האיש שחבר לציר הרשע. כן, ראובן אדלר).
שלושה מהם לא גילו מעולם שהם מצביעים ליכוד (זה עניין אישי, וגם ישר מסתכלים עלי ״עליך לא היינו מאמינים). שניים מתנדבים בסניף המחוזי שלהם.
חיכו לגדעון סער
אני לא ידוע כשומר הקשרים המצטיין בעולם, אבל שלום שלום, ופייסבוק (רק שלושה מהם בטוויטר), לפעמים טלפונים וויכוחים לעצבן. בעיקר בחודש האחרון.
ויש משהו משותף כמעט לכולם.
הם לא רצו לראות יותר את ביבי. בעיניהם הוא לא משרת את דרכם כליכודניקים ולא את מפלגתם. הם היו מוכנים לסלוח ולבלוע הרבה (משחרור רוצחים להחזרת גלעד שליט ונאום בר אילן כי המציאות נוקשת על החלונות של הוילה בג׳ונגל. הם לא הפגינו כשיעלון ובגין זרמו עם בג"צ לפנות את מגרון) הם צועקים "פרס" כשמישהו מעביר ביקורת על התנהלות או שרה. חלקם אספרגרים בדיוק לאותה התנהלות. שיהיה. לפעמים נפלט להם מפא"י והם זוכרים את המהפך שעדיין לא ממש הושלם.
הם כבר חיכו לגדעון סער, פינטזו על ניר ברקת, אפילו סילבן (שיקבל פעם, מה קרה!? יתן קונטרה לכלכלה של הקפיטליזם, וג׳ודי וזה). לא כולם מתים על השטויות של מירי רגב (אחד אמר: תשמע, אנשים מתים עליה באותה מידה שאני נבוך, אבל צריך להצדיע לאשה שהגיעה עד המטה הכללי, ועזוב אותך ההתנתקות).
הם לא סופרים את אובמה, אבל לא רוצים לקלקל את הקשר עם אמריקה (מחיאות הכפיים בקונגרס הרגיעו אותם שאפשר לתת לאובמה כאפה ישראלית, ממילא הוא עוד רגע הולך ואחרינו המבול).
וביום הבחירות עצמו... הם עדיין לא היו סגורים על זה לגמרי.
אל תקנו את השיט שמוכרים עכשיו. אפילו ביבי לא האמין שמישהו יקנה את ההיסטריה, השואה, הערבים והסכנה לישראל שמגולמת בציפי ובוז׳י (שוביניזם נאור ולגלוג מתנשא על שני לפלפים... הם סכנה למדינה?!).
אפילו הוא לא חשב שמישהו יבוא להציל אותו מעצמו (ניר חפץ היה שם, נכון לבעוט במי שצריך). אבל זה עבד. כי הם פוחדים מערבים. כועסים על שמאלנים. ושונאים לפעמים. (לפעמים גם אני) הם קנו את תחושת החירום (והקול העמוק שאומר בחליפה: ימים קשים עוד לפנינו).
אז הם רצו לקלפי להגן על המדינה. בשביל ביבי הם לא היו זזים.
לאלו ששלחו את התמונה והיה להם (ולי) שנייה סבלנות, אמרתי שהאצבעות האלה מופנות גם אליהם. רובם הסכימו. בנימין נתניהו, ראש הממשלה גם הבא, אתה חייב להם הרבה.
אני לא מתרשם מ"ראש ממשלה של כולם", לא לגמרי הוכחת את זה כששחררת את לוין ושות׳ לנשוך כל מי שחושב טיפה אחרת. אבל הם, החברים הליכודניקים שלי, הצילו לך את התחת, כדי להציל את עצמם.
אם לא תזיז את התחת בקדנציה הזו בשבילם ממש, בכיס, במשכנתא, בעתיד הפיננסי של הילדים שלהם ובהורדת העול הכלכלי והעלאת הביטחון האמיתי - אתה ראוי לבוז.
אם תעשה בשבילם את מה שהם רצו בשביל החיים שהם לא שוכחים אותם לרגע, והם מורכבים מתלוש, דלק, יום לימודים עם תוכן ולא סתם בלוף ארוך, ספה חדשה בסלון וכן, גם חו״ל בשמה הבאה, נשבע שגם אני אהיה מרוצה קצת.
ואז נצביע שוב. ולהתראות.
אייל גור הוא יועץ למיתוג פוליטי ופרסומי